רע"א 5075/20 יעקב בן שאול נ. עמותת בית כנסת לעדת הארבלים

1.

המשיבה רכשה בשנת 2007 את מלוא הזכויות בנכס מקרקעין בירושלים (להלן: הנכס ). הנכס, כפי שהוצג גם בהסכם המכר כולל מבנה בית כנסת תפוס ומוחזק על ידי מתפללים (להלן: בית הכנסת ). בחודש דצמבר 2007 הגישה המשיבה תביעה לפינוי הנכס, נגד שלושה נתבעים: עמותה שפעלה בנכס ועזבה בהסכמה; גבאי בית הכנסת (מר ציון בן שאול); ו"עדת הארבלים". ביום 10.4.2009 קיבל בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' באום-ניקוטרה ) את התביעה (להלן: פסק הדין המקורי ). בפסק הדין, תיאר בית המשפט כי עוד בשנת 1943 השכירו בעלי הנכס דאז למר ששון סימן טוב ז"ל (להלן: המנוח ) חדר אחד בביתם, בדיירות מוגנת, על מנת שישמש כבית כנסת לעדת הארבלים. בית המשפט קבע, בין היתר כי משנפטר המנוח, ולא הורשה זכות הדיירות המוגנת כקבוע בחוק, הרי שהזכות התפוגגה. ציבור מתפללי העדה, כך נקבע, לא יכול להיחשב "דייר מוגן" מהטעם שציבור לא מסוים זה אינו אישיות משפטית. בית המשפט הורה על פינוי הנכס כמבוקש. לאורך השנים הגישו המבקשים שלוש תביעות, שעניינן זכויות נטענות בבית הכנסת אך תביעות אלו נמחקו (הראשונה בהסכמה, האחרות מחמת חוסר מעש).

2.

בשנת 2017 הגישה המשיבה בקשה לחתימה על פסיקתא ולצדה גם בקשה לתיקון "טעות קולמוס" בפסק הדין המקורי להוספת מספר העמותה הרשומה של "עדת הארבלים". בהעדר תגובה, נחתמה הפסיקתא כמבוקש. מאוחר יותר, הוגשה בקשה לביטול הפסיקתא מטעם עמותת "בית כנסת הארבלים" (שהיא גם המבקשת 7 בבקשה שלפניי, ושמכונה בבקשה דנן עמותת "בית הכנסת לעדת הארבלים") ובמסגרתה נטען כי מעולם לא הייתה צד להליך שהתנהל בבית משפט השלום, ומשכך הפסיקתא לא משקפת את פסק הדין המקורי. בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ק' מילר ) קיבל את הבקשה וביטל את הפסיקתא. בית המשפט ציין כי דעתו אינה נוחה מהבקשה, שכן קיימים שיקולים המצביעים על כך שישנה זהות אינטרסים בין המבקשת 7 למי שהייתה הנמענת של פסק הדין המקורי. בכל מקרה, צוין בהחלטה כי אין בכך למנוע מהמשיבה לפעול למימוש פסק הדין בהתאם לאמור בו. ביני לביני, הגישו המבקשים תביעה רביעית ובמסגרתה ניתן סעד זמני של עיכוב ביצוע הפינוי לאחר שהופקדו 50,000 ש"ח (להלן: התביעה הרביעית ). המשיבה הגישה בקשת רשות לערער על החלטה זו ובית המשפט המחוזי קיבלה בחלקה (כב' השופטת ש' רנר ), הגדיל את סכום ההפקדה ל-100,000 ש"ח וציין, בין היתר, כי " דומה כי דווקא בנסיבותיו של תיק זה שאלת קיומה של זכות לכאורה היא בעלת חשיבות מיוחדת שכן מדובר בחבר מתפללים בבית כנסת אשר הרכב חבריו עשוי להשתנות והשתת עיכוב הביצוע אך על מאזן הנוחות עלולה להוביל לתוצאה ולפיה ניתן לעכב 'דה פקטו' את פנוי בית הכנסת, כל פעם באמצעות הגשת תביעה על ידי חלק מהמתפללים ".

3.

לאחר ביטול הפסיקתא, הגישו המבקשים בקשה להשבת ההפקדה לידיהם. ביום 13.1.2020 נעתר בית משפט השלום (כב' השופטת ב' יהלום ) לבקשה להשבת ההפקדה וכן הורה על מחיקת התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית. בית המשפט ציין כי טענות המבקשים (לזיקת הנאה, הקדש ומתנה במקרקעין) מצויות בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי. יתר טענות המבקשים שנוגעות לזכותם כברי רשות, לדיירות מוגנת ולזכות חזקה נוגדת מצויות בסמכות העניינ ית של בית משפט השלום, אך נוכח הלכת העיקר והטפל יש למחוק את התביעה כפי שהוגשה. על פסק דין זה לא הוגש ערעור.

4.

כחצי שנה לאחר מתן פסק הדין בתביעה הרביעית, ולאחר שהמבקשת המשיכה בהליכי הפינוי בהוצאה לפועל, הגישו המבקשים תביעה נוספת לבית משפט השלום בירושלים. לצד התביעה הגישו המבקשים "בקשה בהולה למתן סעד זמני המורה על עיכוב פינוי בית הכנסת". ביום 24.6.2020 דחה בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' בנקי ) את הבקשה למתן סעד זמני. בפתח הדברים ציין בית המשפט כי יש לדחות את הבקשה מחמת חוסר תום לב קיצוני ושיהוי. המבקשים, כך צוין, מודעים לטענות המשיבה ולפעולותיה כבר 13 שנים. חרף זאת, לא פועלים לביסוס טענותיהם בדבר קיומן של זכויות במקום וחלף זאת זונחים את ההליכים שפתחו לאחר שהם מעכבים את המשיבה. התעלמות המבקשים מספק הדין בתביעה הרביעית, והמתנתם להתקדמות המשיבה בהליכי הפינוי על מנת להגיש את הבקשה – לא יכולות להתקבל. בית המשפט נדרש לסיכויי התביעה ומצא, על בסיס החלטות שהתקבלו בהליכים הקודמים, כי הם אינם גבוהים. בכל הנוגע למאזן הנוחות, הפנה בית המשפט להחלטה קודמת שניתנה בין הצדדים ושלפיה השתת עיכוב הביצוע על מאזן הנוחות עלולה להוביל לתוצאה אבסורדית – שכן בכל עת יכולה להיות מוגשת תביעה נפרדת על ידי חלק מהמתפללים. לבסוף, צוין כי לו ינוהל הליך עיקרי כנדרש וייקבע כי למבקשים או למי מהם היו זכויות כלשהן, ניתן יהיה לפצותם: בין בהקמת מבנה חלופי (כפי שכבר הוצע למבקשים) ובין בפיצוי כספי שיאפשר הקמת מבנה חלופי. נקבע כי בחלוף 13 שנים וחמישה הליכים מעבר להליך בו ניתן פסק הדין המקורי – נוטה מאזן הנוחות בצורה מובהקת לטובת המשיבה.

5.

על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות לערער. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי ) דחה את הבקשה ביום 13.7.2020 ללא צורך בקבלת תשובה. נקבע שאין המקרה דנן מצדיק לסטות מההלכה שלפיה ככלל, לא תתערב ערכאת הערעור בהחלטות הערכאה הדיונית שעניינן סעדים זמניים. צוין כי החלטת בית משפט השלום מונה שורה של טעמים המצדיקים הימנעות מעיכוב ביצוע נוסף. בהצטברם של נימוקים אלה אין מקום לתוצאה שונה. מספר ימים לאחר מתן ההחלטה הגישו המבקשים בקשה למתן צו ארעי לעיכוב פינוי בית הכנסת עד להגשת בקשת רשות לערער לבית משפט זה. בית המשפט קבע ביום 16.7.2020 כי למרות שנראה שאין מקום להורות על העיכוב המבוקש, ניתן עיכוב ביצוע עד ליום 21.7.2020.

6.

מכאן הבקשה שלפניי שלצדה הגישו המבקשים גם בקשה למתן צו ארעי לעיכוב פינוי בית הכנסת. בעיקרם של דברים, טוענים המבקשים כי כשנמכר הנכס למשיבה, הוא נמכר "בכפוף" לזכויות המתפללים בו. דברים אלה מעידים לשיטתם על סיכויי תביעתם. המבקשים טוענים כי שגה בית משפט השלום משייחס להם חוסר תום לב, וכי התנהלותם נבעה מהבנתם שלאחר ביטול הפסיקתא הוסרה "חרב הפינוי" מעל ראשם. עוד טוענים המבקשים כי לא יגרם כל נזק למשיבה מקבלת הבקשה, מאחר שלשיטתם, אין בכוונתה לבצע בניה במקום בעת הנוכחית ולפיכך אין כל בהילות בפינוי בית הכנסת. המבקשים, כך נטען, משתמשים ומחזיקים בבית הכנסת למעלה מ-70 שנים ופינויים יגרום להם נזק בלתי הפיך.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. ככלל, ערכאת הערעור ת מעט להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעד זמני, והדברים אמורים ביתר שאת כאשר מדובר ב"גלגול שלישי" (רע"א 8043/10 חדד נ' שטייניץ , פסקה 5 (4.11.2010)). איני סבור כי המקרה דנן בא בקהלי המקרים החריגים המצדיקים התערבות כאמור. בית משפט השלום עמד, בהחלטה מנומקת ומפורטת, על השתלשלות העניינים בתיק ומצא שאין מקום להיעתר לבקשה, בין היתר בשים לב להתנהלותם של המבקשים, לשיהוי שדבק בבקשתם ולסיכויי התביעה. בבקשה דנן חוזרים המבקשים, בעיקרם של דברים, על הטענות שהעלו לפני בית המשפט המחוזי, אשר אימץ כאמור את החלטת בית משפט השלום, על נימוקיה. בנסיבות אלו, לא מצאתי כי יש בטענות המבקשים כדי לבסס עילה למתן רשות לערער.

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית הבקשה למתן צו ארעי. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.