רע"א 6128/15 דוד איצקוביץ נ. ברטה מלניקוב

מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת בע"א 14591-02-15 (מפי כב' השופט א' אברהם ) ובו בוטל פסק דינו של הרשם הבכיר ר' קודסי בבית משפט השלום בנצרת (להלן: הרשם הבכיר ), והדיון הוחזר לבית משפט השלום לדיון מחודש בפני שופט.

1.

ברקע סכסוך כספי. לפי גרסת המבקש, הלווה הוא למשיבה בשנת 2004 סכום של 20,000 דולר, ובתמורה התחייבה היא להשיב לו 140,000 ₪. כערובה לקיום התחייבותה, הפקידה היא בידיו ארבעה שיקים פתוחים חתומים. בשל העובדה כי מרבית ההלוואה לא הושבה, הפקיד המבקש שניים מהשיקים, כשבכל אחד מהם רשם סך 35,000 ₪. השיקים לא כובדו, והמבקש הגישם לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. המשיבה התנגדה לביצוע, ובהסכמת המבקש התקבלה ההתנגדות, ונקבע בבית משפט השלום כי בקשות הביצוע יתבררו כתובענה מאוחדת בסדר דין מהיר. במהלך הדיון בפני הרשם הבכיר הגיש המבקש כתב תביעה, שאותו העמיד על סך של 114,700 ₪ – סכום שמהווה את יתרת החוב שלדבריו חבה לו המשיבה מכוח הלוואה. למרות זאת, התנהל ההליך בפני הרשם הבכיר כתביעה בסדר דין מהיר לביצוע של שני שטרות, ע"ס 35,000 ₪ כל אחד – סה"כ 70,000 ₪.

בפסק דינו של הרשם הבכיר נקבע כי "התובע זכאי על פי השטרות" וכי דין התביעות להתקבל. במהלך ערעורה של המשיבה לבית המשפט המחוזי הביע רשם בית המשפט המחוזי תהייה לגבי סמכותו של הרשם הבכיר לדון בתובענה, בשל העובדה כי סכומה עולה על תקרת הסמכות הקבועה בחוק. בית המשפט המחוזי קבע כי אכן לרשם הבכיר לא הייתה סמכות עניינית לדון בתיק זה. חוסר סמכות זה, בשילוב עם שגיאות נוספות שמצא בית המשפט המחוזי בפסק דינו של הרשם הבכיר – כפי שיובהר בהמשך, הצטרפו לכדי קביעה לפיה יש להחזיר את התיק לדיון מחודש בפני שופט בית משפט השלום. על כך הוגשה בקשה זו.

2.

סעיף 85(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי " רשם בכיר רשאי לדון ולהחליט בתובענה אזרחית שסכום התובענה או שווי הנושא במועד הגשת התובענה אינו עולה על 75,000 שקלים חדשים , והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שערוך, הצמדה, ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין." . בענייננו, אף אם נקבל את גרסת המבקש לפיה מדובר בתביעה שטרית על סך 70,000 ₪, מדובר בחוב שנוצר לכאורה בשנת 2004, ואילו התביעה הוגשה רק בשנת 2014. החוק קובע במפורש שעל סכום התובענה להיות נמוך מ 75,000 ₪ במועד הגשת התובענה, ולא במועד יצירת החוב. בתוספת ריבית והצמדה משנת 2004 מדובר בחוב שעולה על 75,000 ₪, ולפיכך חורג מגבולות סמכותו העניינית של הרשם הבכיר. אך נימוק זה אינו עיקר. יש לבחון את כתב התביעה שהוגש, על פי הסכום הנתבע ועילת התביעה. הסכום הנתבע הינו 114,700 ₪, והעילה היא הלוואה. משכך, עולה כי הרשם הבכיר לא היה מוסמך לדון בתביעה.

3.

יש לציין כי גישת הפסיקה בנוגע לסוגיית הסמכות העניינית עברה שינוי, וכיום יש לבחון את החריגה מסמכות באספקלריה רחבה יותר, הכוללת בתוכה שיקולים נוספים. וכפי שכתבתי בעבר:

"מצד שני, חל מפנה בפסיקה, לפיו סוגיית הסמכות העניינית אינה בהכרח כל יכולה יהא השלב של ההליך אשר יהא (ראו למשל: פסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 3640/03 דקל נ' דקל (לא פורסם, [פורסם בנבו], 16.12.2007), פסקאות 21-18 והאסמכתאות המאוזכרות שם). רוצה לומר, בעוד שגישת הפסיקה בעבר לפיה בית המשפט שלערעור מחויב להעלות את שאלת הסמכות העניינית ביוזמתו ואף להורות על ביטול פסק דינו של בית המשפט קמא אם ניתן בחוסר סמכות, הפסיקה המאוחרת אימצה גישה שאינה חד ממדית. גישה אחרונה זו בנויה של שיקולים מעשיים וכן על הצידוק להעניק משקל להתנהגות הצדדים." (רע"א 8105/11 אברהים ג'ולאני נ' אסמאעיל מוחמד סלימאן

(11.12.2011))

במקרה דנן, נקט בית המשפט המחוזי בגישה המקובלת כיום בפסיקה, והבהיר כי חוסר סמכות הרשם אינה הסיבה היחידה לביטול פסק דינו, וכי נפלו בו שגיאות נוספות. כך נקבע כי בפסק דינו של רשם בית משפט השלום לא נאמר דבר לגבי סכומי הריבית וההצמדה שיש להוסיף לחוב הנקוב בשטרי החוב, ומועד תחילת חיובים אלו. כמו כן, לא התייחס רשם בית המשפט לטענה מפורשת שהעלתה המשיבה בסיכום טענותיה, לפיה על הלוואה זאת חלות הוראות חוק הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993, וכי ההלוואה אינה עומדת בתנאי החוק. ואכן, שיקולים אלו מקובלים עלי, מתווספים לסוגיית חוסר הסמכות, ומצדיקים את ביטול פסק דינו של רשם בית משפט השלום והשבתו לדיון מחודש בפני שופט – הגורם המוסמך לדון בתביעה.

4.

דין הבקשה להידחות. המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ₪.