רע"א 6129/00 עמותת "מכבי ראש העין" נ. חברת העובדים העבריים השיתופית הכללי

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ובקשה לצו מניעה זמני אשר נועדו להשיג את עיכוב סילוק ידם של המבקשים מנכס מקרקעין המשמש מגרש כדורגל בראש העין שהמבקשים מחזיקים בו בתורת שוכרים. (להלן- "המגרש").

2.נתתי דעתי לנימוקי הבקשות ולתגובות המשיבה והחלטתי לדחות את הבקשות מהטעמים הבאים:

3.בחודש מרץ 1999 ניתן פסק דין לפינוי המבקשת מהמגרש השייך למשיבה וזאת עקב אי תשלום דמי שכירות המגיעים עבור השימוש בנכס. המבקשים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ובהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 12/7/99 נקבעו תנאי תשלום של דמי שכירות שעל המבקשים לשלם למשיבה בשיעורים ובמועדים נקובים. עוד הוסכם כי אם לא ישולם סכום כלשהו במלואו ובמועדו, ולאחר עבור 7 ימים נוספים, יחזור פסק הפינוי ויעמוד על כנו.

המבקשת לא עמדה בתשלומים וצו הפינוי נגדה חודש. היא פנתה שוב לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בבקשה להארכת מועד להפקדת סכום החיוב בגין דמי השכירות שאותו חבה, ובית המשפט (כב' השופט ישעיה) הורה ביום 16/8/00 להאריך את מועד התשלום ב- 30 ימים נוספים - כלומר עד ה- 16/9/00.

לאחר מכן פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבקשה כי יתן החלטה לפיה פסק הפינוי שניתן נגדם בטל וזאת עקב החלטת בית המשפט מיום 16/8/00 וכן יאריך את המועד להפקדת ערובה. לעניין זה החליט בית המשפט המחוזי ביום 28/8/00 לדחות את הבקשה בנמקו את החלטתו בכך כי אין קשר בין הארכת המועד להפקדת ערובה לבין ביטול פסק הדין. על החלטה זו עותרים המבקשים ליתן להם רשות ערעור כשברצונם להביא באמצעותה לביטולו של פסק דין הפינוי שניתן כנגדם.

הבקשה לרשות ערעור מופרכת על פניה, שהרי תהא אשר תהא משמעותה המדויקת של החלטת בית המשפט קמא מיום 28/8/00, הרי ברור ונהיר הוא כי אין מקום לביטול פסק הפינוי שניתן כנגד המבקשים. כל שניתן לומר הוא כי בהחלטת בית משפט קמא מיום 16/8/00 ניתנה אורכה של 30 ימים נוספים לצורך ביצוע תשלומי השכירות שהמבקשים חבים למשיבה על פי הסדר התשלומים שאושר בפסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 12/7/99. פירושו של דבר הוא כי אם בחלוף תקופת אורכה זו לא שולמו הכספים, חוזר פסק הפינוי לעמוד בתוקפו כנגד המבקשים ולמשיבה זכות לאוכפו. אם שולמו הכספים, פשיטא שאין מקום לפינוי.

לאור האמור, נהיר וברור הוא כי אין מקום ליתן רשות ערעור וממילא אין מקום לצו מניעה זמני למניעת פינוי המבקשת מהמקרקעין.

הבקשות לרשות ערעור ולצו מניעה זמני נדחות, איפוא, משאין הן מגלות עילה על פניהן.

מאחר שנדרשה תגובת המשיבה לבקשות, ישלמו המבקשים למשיבה הוצאות בסכום של 5,000 ש"ח.