רע"א 6146/10 יוגב אלפסי נ. שירותי בריאות כללית

1.

בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ע' גרשון) דחה את בקשתו של המבקש לתקן את כתב התביעה שהגיש באופן שהמשיבים 28-3 דכאן יצורפו כנתבעים נוספים בתובענה. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

2.

המבקש נפגע בתאונה שארעה ביום 28.1.04. בכתב התביעה, שהוגש על ידו בחודש אוגוסט 2006, נטען כי הוא נהג באופנוע בשטח הנמצא בתחום שיפוטה של משיבה 2. תוך כדי הנסיעה הוא נפל לתוך בריכת ביטון, שנמצאה במרומיה של סוללת עפר. פגיעתו של המבקש הייתה קשה והוא מרותק לכסא גלגלים. לאופנוע לא היה כיסוי ביטוחי. המבקש תבע את נזקיו בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. התביעה הוגשה נגד משיבה 2. משיבה 1 הצטרפה כתובעת נוספת. משיבה 2 שלחה הודעת צד ג' לחלק מהמשיבים האחרים וכן נשלחו הודעות צד ד' על ידי מספר בעלי דין.

3.

בחודש פברואר 2010 הגיש המבקש בקשה לתיקון כתב התביעה. בבקשה הוא עתר לצרף את בעלי הדין שהיו צדדי ג' ו-ד' כנתבעים נוספים. הטיעון נגד אלה כבסיס לאחריותם התמקד בכך שהם הבעלים או המחזיקים של השטח בו נמצאה הבריכה. בהחלטה מיום 25.6.2010 דחה בית המשפט את בקשת התיקון. הטעם לדחייה היה השיהוי הניכר בהגשתה של הבקשה בלא שניתן הסבר לשיהוי.

4.

בבקשת רשות הערעור נטען, בין היתר, כי בעלת הדין שצריך היה לשמוע את עמדתה באשר לבקשת הצירוף הייתה אך ורק הנתבעת, היא המשיבה 2. על פי הטענה, אלמלא היה מדובר בצדדי ג' ו-ד', אלא באנשים וגופים חיצוניים, שלא היו בעלי דין, הרי לא היה זה מן הנכון לשמוע את עמדתם לגבי בקשת הצירוף. מאחר שמשיבה 2 הסכימה לבקשת הצירוף, חובה הייתה על בית המשפט, כך נטען, להיעתר לבקשה. עוד נטען, כי אם הגורמים והאנשים הנזכרים לא יצורפו כנתבעים נוספים יגיש המבקש תביעה נפרדת נגדם ויבקש איחוד הדיון בשתי התובענות. המבקש טוען, כי אין טעם לנקוט מהלך מסורבל שכזה אם ניתן להשיג את אותה תוצאה על דרך תיקון התביעה על פי המבוקש. כמובן, שטענות אלה באות בנוסף לטענה שצירופם של הנתבעים הנוספים יאפשר לבית המשפט להכריע ביעילות ובשלמות בשאלות שבמחלוקת.

5.

דינה של הבקשה לרשות ערעור להידחות. מוכן אני להניח שאכן אין להתחשב בעמדתם של צדדי ג' ו-ד', שהמבקש מעוניין לצרפם כנתבעים נוספים. כלומר, הנחתי היא שיש להקביל את המצב דכאן להליך בו התובע מבקש לצרף נתבע נוסף על אלה המקוריים ואותו נתבע עדיין אינו בעל דין בהליך (למשל אין הוא בגדר צד ג'). בסיטואציה כזו, בה מבוקש לצרף אדם או גוף זר כבעל דין נוסף, אין חובה לשמוע את עמדתו לגבי בקשת הצירוף. זכות הטיעון נתונה אך לבעלי הדין המקוריים. עם זאת, גם אם כל בעלי הדין המקוריים מסכימים לבקשת הצירוף אין הדבר חייב להביא בהכרח לקבלתה של הבקשה. על בית המשפט הדן בבקשת הצירוף לתת משקל אף לאינטרסים של מתדיינים אחרים המחכים לשמיעת תיקיהם וכן עליו ליתן דעתו להשלכות של קבלת הבקשה על תפקוד מערכת המשפט ויעילותה. כפי שבית המשפט אינו מחויב להיעתר לבקשה מוסכמת לדחיית הדיון, רשאי הוא לדחות בקשה לצירוף בעלי דין, אף אם בעלי הדין הקיימים מסכימים כולם לבקשה.

6.

במקרה זה אכן קיים שיהוי ניכר בהגשתה של בקשת התיקון. יצוין כי במהלך השנים, מאז הגשתה של התביעה בשנת 2006, כבר תוקנו כתבי הטענות מספר פעמים. העובדה שחלפו למעלה משלוש שנים מאז הגשת התביעה ועד שהוגשה בקשת הצירוף אף היא בעלת משקל כנגד קבלתה של הבקשה. אכן, כנראה שהמבקש יכול להגיש תובענה חדשה בה ייתבעו אלה שהם צדדי ג' ו-ד', ואשר המבקש עתר לצירופם כנתבעים נוספים. ברם, איני סבור שיש בכך כדי לשנות את המסקנה כי מדובר בשיהוי משמעותי בהגשתה של בקשת התיקון. עוד יצוין, כי ישיבת הוכחות קבועה ליום 31.10.2010. כלומר, ההליך נמצא בשלב מתקדם יחסית. יוער, כי המבקש אף לא הזדרז בהגשתה של בקשת רשות הערעור. החלטתו של בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 25.6.2010 ואילו הבקשה דנא הוגשה ביום 19.8.2010. זאת ועוד, לערכאה הדיונית נתון מרחב של שיקול דעת בבקשה דוגמת בקשת התיקון. לא נמצא לי שהמקרה מצדיק התערבות של ערכאת הערעור.

7.

הבקשה לרשות ערעור נדחית בלא שהמשיבים נדרשו להשיב. איני רואה סיבה להביע עמדה בשאלה כיצד יהא על בית המשפט המחוזי לפעול היה ואומנם תוגש תביעה נוספת על ידי המבקש.