רע"א 6161-24 רע"א 6161-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת י' רוטנברג) בת"א 41412-03-16 מיום 23.06.2024, בגדרה נדחתה בקשתם של המבקשים למתן סעד לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט (להלן: פקודת בזיון בית משפט).

רקע והשתלשלות העניינים

1.ביום 20.03.2016 הוגשה על-ידי המבקשים תביעה לקבלת פיצויי הפקעה לבית משפט קמא, בגין הפקעת זכויותיהם (במושע) בחלקות, אשר במועד ההפקעות, היו ידועות כחלקות 24, 25, 101, ו-102 בגוש 3923, ושטחן עמד על 72,833 מ"ר (להלן: החלקות). יצוין כי בהמשך שונו מספרי החלקות, אך לשם אחידות הדברים, הדיון שלהלן יעשה בהתאם למספרי החלקות הללו, בהתאמה להחלטת בית משפט קמא.

2.עובדה אשר עליה אין עוררין היא, כי ההפקעות בוצעו בשנים 1964 ו- 2000 על-ידי החברה הממשלתית נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה (להלן: המשיבה), מכוח פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 (להלן: פקודת הדרכים ומסילות הברזל) – זאת, לשם סלילת כבישים 42 ו-431 המצויים בדרום מערב העיר ראשון לציון. על-פי המתואר בפסק הדין, שלוש מתוך ארבע החלקות הופקעו באופן חלקי, הן חלקות 24, 25, 102, כאשר חלקה 101 הופקעה במלואה. למען שלמות התמונה יוער, כי פקודת הדרכים ומסילות הברזל בוטלה ביום 15.2.2010 בחוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (מס' 3), התש"ע-2010; עם זאת, וכפי שנקבע בפסק הדין קמא, הליכי ההפקעות בוצעו עובר לביטולה, ומכאן הרלוונטיות של הפקודה לענייננו.

3.בגין ההפקעות שבוצעו על-ידי המשיבה, נוהלו בין הצדדים הליכים משפטיים קודמים, בערכאות שיפוטיות שונות, כמו גם בוועדות התכנון בעיר ראשון לציון (ובכללם, ה"פ 265/94 מדינת ישראל ואח' נ' אביגדור ואח' (12.07.1995); בג"ץ 7280/96 אלדן ואח' נ' מדינת ישראל (06.07.2000)). בתמצית, ובהקשר לענייננו אנו יצוין, כי שני ההליכים שפורטו הסתיימו בהסדרי פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין, ובהם עוגנו ההסכמות לפיהן בתמורה למסירת חזקה מידית בשטחים הדרושים, יוקצו לבעלי הזכויות בשטח הנותר מחלקות אלו, זכויות בנייה; וכן כי הגורמים הרלוונטיים יפעלו לשם קידום תכנית בניה שיגישו המבקשים, לאישור בוועדה לתכנון ובניה בעיר ראשון לציון.

4.משניסיונם של המבקשים לקדם תכנית כאמור לא נשא פרי, הוגשה על-ידם התביעה לקבלת פיצויי הפקעה שבנדון, במסגרתה עתרו לאכיפת המתווים כפי שאלו עוגנו בהסכמי הפשרה. זאת, מן הטעם ששני ההסכמים קיבלו תוקף של פסק דין; ונוכח העובדה כי כל הליך תכנוני שננקט על ידיהם לא צלח, ובלשונם: "זכאים [המבקשים] לקבלת פיצוי בגין ההפקעות על ידי קבלת זכויות בניה, כפי שהתחייבו רשויות המדינה לכך". לחלופין טענו המבקשים, כי אם לא יהיה ניתן לממש את זכויות הבניה שהוקנו להם, אזי זכאים הם לקבלת פיצויי הפקעה על מלוא השטח שהופקע, לרבות 'פיצויי סבל'.

5.המשיבה מנגד סברה, כי דין התביעה להידחות על הסף, מן הטעם שהמבקשים לא הוכיחו זכותם במקרקעין במועדים הרלוונטיים לביצוע ההפקעות; ואף המבקשים שרכשו זכות בעלות במקרקעין לאחר ביצוע ההפקעות, לא הוכיחו שהזכויות לתבוע פיצויי הפקעה הומחו או הועברו להם בדרך אחרת. לא זו אף זו, המשיבה ציינה כי חלק מהמבקשים אינם רשומים כבעלי זכויות במקרקעין, ולטובתם רשומה אך הערת אזהרה. לשיטת המשיבה, הערת האזהרה, כשלעצמה, אינה מקנה זכות לקבלת פיצויי הפקעה – וממילא, פיצויי ההפקעה יוענקו לזכאים בלבד, ואך בגין הפקעת שטח העולה על 25% משטח החלקה (סעיפים 7 ו-8 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל).

6.אקדים אחרית לראשית ואציין, כי בית משפט קמא דחה בפסק דינו את תביעת המבקשים לקבלת פיצויי סבל; בעוד שתביעתם נגד המשיבה לפיצויי הפקעה התקבלה באופן חלקי בלבד: "למעשה, התביעה מתקבלת לפי אותם רכיבים שלא היו שנויים במחלוקת, אולם [המבקשים] סירבו לקבל את הפיצוי שהוצע להם [...] אין מחלוקת כי הופקעו שטחים ובחלק מהחלקות היקף ההפקעה עולה על 25% משטח החלקות. לאור זאת, על [המשיבה] לשלם לזכאים פיצויי הפקעה בגין שטחים אלו".

7.יצוין עוד, כפי שעולה מפסק הדין קמא, כי בין הצדדים התעוררו מספר מחלוקות שהרלוונטיות לענייננו הן, האם עלה בידי המבקשים, או למצער בידי חלקם, להוכיח זכויות במקרקעין; וכן, מהו אופן חישוב הפיצויים בעניינם. בהקשר אחרון זה צוין, כי מטעם בית המשפט ובהסכמת הצדדים, מונה שמאי שהתבקש לגבש חוות דעת בנוגע לשיעור הפיצויים המגיע לזכאים בגין ההפקעות. בהמשך לדברים אלה הוער בפסק הדין, כי "אף שאין מחלוקת כי ככל ששטח ההפקעה עולה על 25% משטח החלקה, יש לשלם פיצויי הפקעה, ואף ש[המשיבה] הציעה לשלם פיצויי הפקעה, [המבקשים] סרבו ומסרבים עד היום לקבל את הפיצוי שהוצע".

8.על מנת להוכיח את זכויותיהם הנטענות במקרקעין, הגישו המבקשים לבית משפט קמא 'הודעה על פירוט זכויותיהם'. לצדה צורפו, טבלה המפרטת את אופן רכישת הזכויות או קבלתן ביחס לכל אחד מהמבקשים; מסמכים תומכים; וכן נסחי רישום של המקרקעין.

9.לאחר שעיין ובחן את התשתית שנפרשה לפניו, הגיע בית משפט קמא למסקנה לפיה עלה בידי המבקשים לבסס את זכיותיהם במקרקעין כפי שאלו הוצגו בטבלה, בקבעו, כך: "ככלל, בהפקעה מכוח פקודת הדרכים, המועד לגביו יש להוכיח זכויות במקרקעין הוא מועד מתן צו הפקעה [...]"; ובעניינם של המבקשים: "קיימות נסיבות התומכות במסקנה כי הזכויות לקבלת פיצויי הפקעה הומחו, נמכרו או הועברו ל[מבקשים] בדרך אחרת, זאת הן לגבי צו ההפקעה משנת 1964, הן לגבי צו ההפקעה משנת 2000". בתוך כך, נדחתה טענת המשיבה בנוגע למבקשים שלטובתם הערת אזהרה בלבד: "הכלל הוא כי בעל זכות או טובת הנאה במקרקעין שהופקעו זכאי להגיש תביעה לקבלת פיצויי הפקעה, ומי שלטובתו הערת אזהרה הוא בוודאי בעל טובת הנאה במקרקעין".

10.לצורך פסיקת פיצויי ההפקעה, נדרש בית משפט קמא לשווי המקרקעין שנקבע בחוות הדעת השמאית, זאת בכפוף לשינוי לו עתרו הצדדים בנוגע להערכת הפיצוי בגין ההפקעה שבוצעה לשם סלילת כביש 431. בהתאם לאמור, נפסקו פיצויי הפקעה בגין הפקעת חלקה 101 לצורך סלילת כביש 42, בעוד שנדחתה תביעת המבקשים לפיצויים בגין הפקעת חלקות 24, 25 ו-102. שכן, כך נומק, שיעורי ההפקעה בחלקות אלו נמוך מ25% משטח כלל החלקה. גם בגין הפקעת חלקות 24, 25, 101 לצורך סלילת כביש 431 נפסקו פיצויים – בית משפט קמא הורה על העברת הסכומים למבקשים תוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין, "לפי חלקם היחסי במקרקעין, מבקשים 16-1 יחד 76.66%, מבקשים 40-17 יחד 23.34%".

11.חרף מתן פסק הדין וסיום ההליך בבית משפט קמא, הוגשו לאחריו שורת בקשות נוספת. בין היתר, בקשה שהגישה המשיבה ביום 30.11.2023, במסגרתה עתרה למתן "הוראה ל[מבקשים] להבהיר את הזכויות של כל מבקש שלזכותו רשומה הערת אזהרה בלבד בכל חלקה ובהתאמה מתבקש בית המשפט ליתן פסיקתא שתבהיר מהן הזכויות שיש לכל [מבקש] בכל אחת מהחלקות בגינן נקבע כי [המשיבה] תשלם פיצוי". לגרסת המשיבה, לא ניתן לחלץ מנסחי המקרקעין, את חלקם היחסי של המבקשים, הנמנים עם מבקשים 40-17, שלזכותם רשומה הערת אזהרה בלבד, ועל-כן לא יהיה ניתן להעביר לידיהם את פיצויי ההפקעה.

12.למען הסר ספק יוער, כי הן בא-כוח המבקשים הן בא-כוח המשיבה אישרו את העברת פיצויי ההפקעה למבקשים 16-1, בהתאם לטבלה מרוכזת שהכין בא-כוח המשיבה, הכוללת את חלקם היחסי של המבקשים 16-1 בכל חלקה. לצד האמור הדגישה המשיבה, כי בית משפט קמא פסק פיצויי הפקעה ביחס לכל חלקה בנפקד, ובהתאם "[בא-כוח המשיבה] פנה [...] למשרד בא-כוח ה[מבקשים] שתישלח אליו רשימה שמפרטת את זכויות ה[מבקשים] לזכותם רשומות הערות אזהרה בלבד, תוך הבהרה כי הפיצוי מדווח למיסוי מקרקעין ובגינו משולמת מקדמת מס, תוך שהדיווח חייב לכלול את חלקו היחסי של כל [מבקש] במקרקעין". לבסוף טענה המשיבה, כי תוצאת פסק הדין ברורה היא, כך שהיא מורה על העברת פיצויי ההפקעה בהתאם לחלקו היחסי של בעל הזכות, בכל חלקה.

13.ביום 10.12.2023 הגישו המבקשים את תשובתם לבקשה למתן פסיקתא, ובמסגרתה טענו, כי השקיעו זמן רב ועמלו יחד עם בא-כוח המשיבה על מנת שהאחרונה תקבל את כלל המידע הדרוש לשם העברת מלוא פיצויי ההפקעה למבקשים. כן נטען, כי אמנם זכויותיהם של חלק מהמבקשים טרם נרשמו, אך "אין בכך כדי למנוע [מהמשיבה] לקיים את האמור בפסק הדין ולשלם לכלל ה[מבקשים] את חלקם בפיצויים".

14.זאת ועוד, המבקשים ציינו כי לצורך קידום העברת יתר הפיצויים, הוכנה על-ידיהם טבלה מוסכמת שהתבססה על הסכמי הרכישה של המבקשים. הטבלה המוסכמת מציגה את שטחו היחסי הכולל של כל מבקש שזכויותיו טרם נרשמו, מתוך כלל החלקות יחד – ולצדה צורפו חתימות המבקשים המאשרות את המופיע בטבלה. לבסוף טענו המבקשים, כי המקרה דנן אינו מצדיק היעתרות לבקשה למתן פסיקתא מבהירה, שכן "פסק הדין אינו עמום, סתום או זקוק להבהרה של פסיקתא".

15.ביום 12.12.2023 הגישה המשיבה את עמדתה, לפיה על המבקשים להבהיר את מצב הזכויות של כל מבקש בכל חלקה בגינה נפסקו פיצויי ההפקעה. לתשובתה זו צורף טופס ההצהרה אותו עליה להעביר לאגף מיסוי מקרקעין, הכולל סעיף המורה למשיבה "לדווח על כל גוש וחלקה בנפרד וכן להבהיר ביחס לכל חלקה מהו "החלק הנמכר לפי רישום (כפי שיופיע באישור לטאבו) מכנה/מונה"".

16.ביום 14.12.2023 דחה בית משפט קמא את הבקשה למתן פסיקתא. זאת, מן הטעם שהסוגיה הנוגעת לחלקו היחסי של כל מבקש בחלקות בהן בוצעו ההפקעות לא עלתה במסגרת ההליך, ואף לא הוכרעה במסגרת פסק הדין. בתוך כך הובהר, כי "הטענות היחידות שעלו היו לגבי עצם קיומן של זכויות ל[מבקשים] או מי מהם, ואלו הוכרעו. בנסיבות אלו וכל עוד אין הסכמות, לא ניתן לחתום על פסיקתא שבה יפורטו זכויותיו של כל [מבקש] בכל אחת מהחלקות".

הבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט

17.בהמשך הדברים, פנו המבקשים ביום 27.03.2024 לבית משפט קמא בבקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט "לזמן את המשיבה לדיון ולכוף עליה, בקנס, לציית אחר פסק הדין שנתן בית המשפט ביום 28.08.2023". ברישא בקשתם, מתארים המבקשים את חילופי הדברים שהתנהלו בינם לבין המשיבה, וניסיונם להגיע יחד להסכמות באשר להעברת יתרת פיצויי ההפקעה, דרך החלפת הודעות בדוא"ל; העברת שתי טבלאות חישובי פיצויים נוספות שערכו המבקשים, בהתבסס על טבלת חישובי הפיצויים שהכינה המשיבה; וכן פניות מרובות לבא-כוח המשיבה בבקשה להעביר את יתרת הפיצויים, טרם נקיטת הליכים משפטיים – אך כל זאת ללא הועיל. נוכח האמור, ומשחלף זמן כה רב מאז מתן פסק הדין ו-"אי כיבוד המשיבה" את הוראותיו, התבקש בית משפט קמא לאכוף על המשיבה באמצעות קנס את ביצוע האמור בפסק הדין.

18.בתשובתה טענה המשיבה, כי המבקשים עותרים לשנות את אשר נקבע בפסק הדין קמא, לאחר שבית המשפט קם מכיסאו; וכן לאחר שנקבע, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי הפיצויים ישולמו לכל מבקש בהתאם לחלקו היחסי בכל חלקה. לצד זאת, המשיבה הבהירה כי עד כה שולם למבקשים כ-90% מסכום פיצויי ההפקעה. בתוך כך, שבה המשיבה על עתירתה להבהיר למבקשים כי עליהם להעביר למשיבה טבלה כמבוקש על-ידיה "במטרה ש[למשיבה] יתאפשר לחשב את הפיצויים בכל חלקה בהתאם למועדים הקובעים השונים וכן יתאפשר לה לדווח לרשויות המס כמתחייב על-פי דין על דבר הזכויות שהופקעו בכל חלקה".

19.ביום 20.05.2024, הגישו המבקשים תגובה לתשובת המשיבה, בה העלו את השאלה "היכן בדיוק נקבע במסגרת פסק הדין כי חובה על [המבקשים] לפרט את חלקם היחסי בחלקות המופקעות לצורך ביצוע התשלום?". כן נטען, כי בניגוד לטענת המשיבה, מבדיקה שערכו המבקשים עד למועד הגשת הבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, שולמו למבקשים כ-86% בלבד מסכום הפיצויים. כך לטענתם, לא שולמו מלוא הפיצויים שנפסקו בגין הפקעת חלקה 101, אפילו למבקשים שזכויותיהם רשומות בטאבו – שכן, המשיבה ניכתה מסך פיצויי ההפקעה סכום כספי לזכותו של אדם בשם הלל דן, שלא נמנה עם המבקשים באף שלב מן ההליך. אשר לטענת המשיבה בדבר חובתה לדווח לרשויות המס, טענו המבקשים כי אמנם "חלקם המועט של ה[מבקשים] אינם רשומים בלשכת רישום המקרקעין, חלקם אינם רשומים בחלקות השונות באופן קוהרנטי ואף בינם לבין עצמם אין פרופורציה נכונה בין החלקים שרכשו לבין הרישום בלשכת רישום המקרקעין, אולם כאמור, אין בכך כדי למנוע מ[המשיבה] לשלם להם את הכספים".

החלטת בית משפט קמא

20.ביום 23.06.2024 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בבקשה לפי פקודת הבזיון. מעיון בפרוטוקול הדיון עולה, כי באת-כוח המשיבה הציעה להפקיד את יתרת פיצויי ההפקעה לטובת המבקשים בקופת בית המשפט, תוך שהדגישה כי אין מדובר במצב בו המשיבה מסרבת להעביר את פיצויי ההפקעה – להפך, כל אשר התבקש מהמבקשים הוא להעביר למשיבה טבלה מרוכזת לשימושה הפנימי בלבד, כדי שזו תוכל להעביר את הפיצויים בהתאם לחלקו היחסי של כל אחד מהמבקשים, בכל אחת מהחלקות שהופקענה.

21.מנגד, בא-כוח המבקשים ציין, כי טבלה המפרטת את חלקו היחסי של כל אחד מהמבקשים בכל חלקה בנפרד, לא הועברה למשיבה "כיוון שאני חושב שזה לא חובתנו". בהמשך ציין בא-כוח המבקשים, כי "לא נוכל להמציא טבלה. לא ביצענו את העסקאות ולכן אנחנו לא יכולים להמציא טבלה כזו [...] אנחנו לא יצגנו בזמנו את [המבקשים] בעסקאות". לצד זאת, דחה בא-כוח המבקשים את הצעת באת-כוח המשיבה להפקיד את יתרת פיצויי ההפקעה בקופת בית המשפט.

22.בתום הדיון, ניתנה החלטת בית משפט קמא, בה נקבע, בין השאר, כך:

"עולה שיש מחלוקת כיצד ניתן להעביר את הכספים. במילים אחרות [המשיבה] טוענת כי היא מבקשת לשלם את הכספים, לא נטען אחרת, הטענה היא שאין בידה לשלם את הכספים כל עוד אין לה מידע לגבי חלקות של כל אחד מהמבקשים שזכויותיהן אינן רשומות במקרקעין בחלקות הנדונות, בחלוקה לפי כל אחת מהחלקות. כאמור בהחלטה הקודמת בעניין בקשת [המשיבה] לחתימה על פסיקתה, סוגיית חלקו של כל מה[מבקשים] בכל אחת מהחלקות נשוא פסק הדין לא עלתה בהליך. ממילא לא ניתן להעלותה עתה בבקשות לאחר פסק הדין. הצדדים ינקטו בכל הליך כפי שימצאו לנכון או יגבשו כל הסכמה, או יפנו לכל רשות או ינהגו כפי שהם מוצאים לנכון [...] המחלוקת הנדונה אינה יכולה לבוא לפתרונה באמצעות בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט. על [המשיבה] לשלם את הכספים כפי שנפסקו." (ההדגשות הוספו – ח' כ').

23.על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי.

בקשת רשות הערעור

24.בבקשתם שבו המבקשים על טיעוניהם כפי שהובאו במסגרת הבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט. בתוך כך הודגש, כי עד למועד הגשת הבקשה דנן, וחרף מספר לא מבוטל של פניות למשיבה, המשיבה אינה מקיימת את פסק הדין. על כך הוסיפו המבקשים וטענו, כי אי היעתרות לבקשתם למתן צו לפי פקודת בזיון בית משפט, מנציח את המצב הקיים לפיו תמשיך המשיבה להפר את פסק הדין – קרי, לא להעביר למבקשים את פיצויי ההפקעה שנפסקו, ובכך גם "להמשך ביזויו של בית המשפט", תוך פגיעה ממשית בזכות המבקשים.

25.כן נטען, כי שגה בית משפט קמא שלא קבע כי ניכוי חלק מסכום הפיצויים שנפסקו והועברו לחלק מהמבקשים בגין הפקעת חלקה 101, לטובת הלל דן, כמפורט לעיל הוא בגדר ביזוי צו בית המשפט – לא כל שכן, שעה "שסכום הפיצוי הכולל ל[מבקשים] בכל אחת מהחלקות אשר נקבע בפסק הדין התבסס על הודעה מוסכמת מטעם הצדדים".

26.לא זו אף זו, המבקשים גורסים כי התנהלותה של המשיבה, בדמות אי-קיום פסק הדין במועד – מצביעה בפירוש על חוסר רצונה להעביר למבקשים את מלוא סכום פיצויי ההפקעה. לבסוף ציינו המבקשים, כי דרישותיה וטענותיה של המשיבה אשר לחובת הדיווח לרשויות המס, לא מונעים את העברת פיצויי ההפקעה.

27.אשר להצעת המשיבה להפקדת יתרת סכום הפיצויים בקופת בית משפט נטען, כי זו הועלתה אך בחלוף כתשעה חודשים מהמועד שנקבע להעברת הפיצויים, כאשר "[...] דרישותיה חסרות עיגון אמיתי, שכן אם תפקיד את הסכום בקופת בית המשפט איזה מס תשלם עליו ואם היא יודעת מה לשלם מדוע שלא תשלם את המגיע ל[מבקשים] עצמם?".

דיון והכרעה

28.לאחר עיון בבקשה שלפניי, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מנוס מדחייתה, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה – מן הטעם הפשוט שהליך של בזיון בית משפט בו נקטו המבקשים, אינו ההליך המתאים ליישוב המחלוקת במקרה הקונקרטי, וכפי שקבע בית משפט קמא.

29.הלכה מושרשת היא, כי הליך בזיון בית משפט הוא הליך אכיפה ייחודי וקיצוני, שהשימוש בו ייעשה במשורה, וכשאין בנמצא אמצעים פוגעניים פחות לאכיפת ההוראה או הצו השיפוטי (ע"א 228/63 עזוז נ' עזר, פ"ד יז 2541, 2550 (1963); רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49, 58-57 (2004) (להלן: עניין שרבט)). בהתאם, גם אם אמצעים מעין אלה מוצו, מבחינה דיונית, המסגרת שבה יתנהל הליך לפי פקודת בזיון בית משפט נועדה להיות מהירה ויעילה, כזו שתוביל לקיום הצו שניתן על-ידי בית המשפט; ועל כן נדרש כי פסק הדין אשר אכיפתו מתבקשת, יהיה ברור וחד-משמעי (ראו: בר"ם 4717/06 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' עיריית קרית אתא, פסקה 7 (06.08.2006); עניין שרבט, בעמ' 60)). בתוך כך נקבע, כי אין זה ראוי להיזקק להליך לפי פקודת בזיון בית משפט כאשר קיימת מחלוקת פרשנית ביחס להוראות הצו אותו מבקשים לאכוף (רע"א 1208/22 גית נ' אמדן, פסקה 12 (18.04.2022)).

30.בענייננו, התעוררה בין הצדדים מחלוקת בנוגע לאופן ביצוע פסק הדין, וליתר דיוק, מחלוקת אשר לפרשנותה הנכונה של ההוראה, שלפיה על המשיבה לשלם למבקשים את פיצויי ההפקעה "לפי חלקם היחסי במקרקעין". המבקשים סבורים, מחד גיסא, כי על המשיבה להעביר את מלוא סכום פיצויי ההפקעה שנפסקו במסגרת פסק הדין לידי המבקשים, על-פי חלקו היחסי הכולל של כל מבקש (שטרם זכה בפיצויי הפקעה) מתוך כלל החלקות שהופקעו, יחד. מאידך גיסא, המשיבה גורסת, כי פסק הדין ציווה להעביר לכל מבקש פיצויי הפקעה על-פי חלקו היחסי, בכל חלקה וחלקה שהופקעה.

31.אין חולק – כי לזכות המבקשים עומד פסק דין שלא קוים, שכן אין מחלוקת כי המשיבה לא העבירה את מלוא סכום פיצויי ההפקעה שציווה בית משפט קמא להעביר במסגרת פסק הדין. אך, אין די בכך כדי להביא לאכיפת פסק הדין על דרך של נקיטת הליך מכוח פקודת בזיון בית משפט. למעשה, עצם קיומה של מחלוקת זו, במסגרתה נוקט כל צד בפרשנות לגיטימית – ושונה – של הוראות פסק הדין, היא הנותנת כי הליך של בזיון בית משפט, אינו האכסניה הראויה לשם יישוב המחלוקת. כמפורט לעיל, ברי כי אין לנקוט בהליך בזיון בית משפט כאשר 'הפרתו' הנטענת של פסק הדין שנויה במחלוקת פרשנית. אי לכך, אני סבור כי בית משפט קמא הגיע לתוצאה הראויה, לפיה אין זה המקרה המתאים לנקיטת הליך לפי פקודת בזיון בית משפט.

32.יתרה מכך. אין ענייננו במקרה בו קיים צד אשר מסרב להעביר פיצויים לצד הזכאי לכך, כי אם צד שלפניו ניצבים מכשולים, המונעים ממנו, כך לשיטתו, להביא להגשמת קיומו של הצו. ודוק, המשיבה טוענת, כי ללא קבלת הפירוט הנדרש מאת המבקשים, לא יהא בידה לעמוד בדרישות רשויות החוק, כמפורט לעיל. בהקשר זה אעיר, כי פסק הדין שניתן בין הצדדים לא הטיל על המשיבה התחייבות קונקרטית אופרטיבית לאתר או לברר לבדה את חלקם היחסי של המבקשים בכל חלקה וחלקה שהופקעה ובגינה נפסק פיצוי כאמור; ואף לא ניתן לומר כי המשיבה נטלה על עצמה התחייבות כגון דא. אדרבא, השתדלות המשיבה למצוא פתרון למחלוקת שהתעוררה בעניין המבקשים אשר לגביהם קיימת אי-בהירות כאמור, גלויה ומשתקפת במסגרת ההליך קמא.

33.בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם אציין, כי בשל רצונם ההדדי של הצדדים להביא לכדי סיום ביצועו של פסק הדין – מוטב יהיה לו ישכילו לעשות כן, ללא צורך בהמשך התדיינות משפטית. כך, על פני הדברים, איני מוצא טעם לפגם בהצעת המשיבה להפקדת יתרת סכום הפיצויים בקופת בית המשפט, וזאת עד אשר יפעלו המבקשים לבירור חלוקת הזכויות, בינם לבין עצמם, בכל דרך חוקית העומדת להם. למותר לציין, כי ממילא, בהעדר הסכמה כאמור, פתוחה לפני הצדדים הדרך לנקוט בכל הליך חלופי, שיביא לליבון השאלות שצמחו לאחר מתן פסק הדין, לרבות לעניין הניכוי הנטען מסכום הפיצויים – תוך תקווה שבדרך זו תגיע הפרשייה שבנדון לכדי סיום.

34.בקשת רשות הערעור, נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה – אינני עושה צו להוצאות.