פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"א
6181/98 - ב'
בפני:
כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ
המבקשים
:
1.
איאד אבו זהיד
2.
סמירה חנות
3.
סהאם זכאם
נגד
המשיבים
:
1.
ראיף חנות
2.
הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ
בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון
בשם
המבקשים: עו"ד א. רינון
החלטה
בפני בקשה להארכת המועד להגשת ערבון לבקשה לרשות ערעור.
השתלשלות העניינים שקדמה לבקשה היא כדלקמן: הבקשה למתן רשות ערעור הוגשה ביום 4.10.98. ביום 6.10.98 קבע המזכיר הראשי את הערבון בסך 10,000 ש"ח. הודעה על קביעת ערבון נמסרה לבא-כוח המבקשים ביום 15.10.98, ועל פיה נדרשו המבקשים לשלם את הערבון תוך חמישה-עשר יום.
הערבון לא שולם, וביום 8.12.98 נשלחה למבקשים החלטה בה התבקשו ליתן טעם תוך חמישה ימים, מדוע לא תידחה הבקשה בהתאם לתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.
המבקשים הגישו בקשה להארכת המועד, וטענו כי לא עלה בידם לגייס את סכום הכסף הנדרש, בשל קשיים כלכליים. במצורף לבקשה שלחו שיק בסכום הערבות הנדרש.
המשיב 1 (להלן: המשיב) על הסכמתו להארכת המועד, ואילו משיב 2 (להלן: הבנק) התנגד לבקשה.
העובדות הרלוונטיות הן, בתמצית, כדלקמן:
המשיב היה ערב לחובותיהם של אחרים כלפי הבנק, במסגרת הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בת.א. 2417/98, בבית המשפט המחוזי בתל אביב. החייבים לא עמדו בתשלומים, והבנק תבע, בת.א. 31/93 בבית המשפט הנ"ל, מימוש ערבותו של המשיב. בפסק הדין נקבע, כי על המשיב לשלם לבנק סכום של 515,649 ש"ח (קרן), וכי אושרו עיקולים על חלקו של המשיב בנכסים שירש מאביו. לאחר שהמשיב לא עמד בתשלום פסק הדין, מונתה כונסת נכסים לרכושו, לשם מימוש החוב על ידי מכירת הנכסים.
או אז הגישו המבקשים, בנו ובנותיו של המשיב, תביעה למתן לפסק דין הצהרתי לפיו הם בעלי הנכסים, ובקשה לצו מניעה זמני האוסר על הבנק למכור או לשנות את הבעלות הקיימת על כל הנכסים. לטענתם, הם רכשו את הנכסים מן המשיב עוד לפני הטלת העיקול עליהם.
בית המשפט קמא דחה את הבקשה לצו מניעה זמני, משום שלא האמין לטענות התובעים כאילו רכשו מאביהם את הנכסים ושילמו תמורתם סכומים של מאות אלפי ש"ח. עוד נקבע, כי לעסקאות הנטענות אין תוקף, כיוון שלא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין.
נגד החלטה זו הוגשה בקשת הרשות לערער, במסגרתה מתבקשת הארכת המועד להפקדת הערבון.
כפי שעולה מן האמור לעיל, הבקשה להארכת המועד הוגשה למעלה מחודש וחצי לאחר תום המועד להפקדת הערבון, ולאחר שהערעור נרשם לדחיה בפני הרשמת.
בהחלטה בדבר מתן אורכה יש להביא בחשבון את האינטרסים של הגורמים השונים המעורבים בערעור: בעלי הדין, וכן כלל הציבור, שהוא בעל עניין כללי בבירור מהיר ויעיל של ההליכים התלויים בבית המשפט (בש"א 3780/98, גיא רוזן ואח' נגד כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות , לא פורסם).
אשר למערערים , אמנם, ככל בעל דין הטורח לפנות לבית המשפט, יש לייחס להם אינטרס לגיטימי לבירור עניינים בבית המשפט. אולם בקביעת משקלו של אינטרס זה יש להביא בחשבון עובדות אחדות:
טענת המבקשת כאילו רכוש את נכסי אביהם עובר לעיקולם נדחתה בהחלטת בית המשפט קמא, אשר לא האמין כי הם שילמו לאביהם סכומי כסף תמורת נכסיו, כפי שטענו. הנסיבות המתוארות מעוררות חשש באשר לתום ליבם של המבקשים, אשר ביקשו למנוע מימוש נכסיו של אביהם, בהסתמך על טענות עובדתיות שבית המשפט לא האמין להן.
יתר על כן: טענת המבקשים בבית המשפט קמא, כי רכשו את אדמות אביהם, אינה מתיישבת עם הבקשה להארכת המועד להפקדת ערבון, המנומקת בכך שהם אנשים קשיי יום, חסרי יכולת כלכלית, אשר גייסו את כל בני משפחתם על מנת לגייס את סכום הערבון הנדרש.
נקודת המוצא היא שאי הפקדת הערבון במועד מהווה פגם הדבק בהליך, אשר אינו עניין של מה בכך (בש"א 2005/97, אפרים יהושע
נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ , לא פורסם). איזונו של המחדל יכול להיעשות על ידי הגשת בקשה להארכת מועד, הנתמכת, במידת הצורך, בתצהיר מנומק (בש"א 3780/98, לעיל). אולם בענייננו, נימוקי הבקשה מוטלים בספק, הן משום שעובדותיהם אינן מאומתות בתצהיר, הן משום שהן עומדות בסתירה לעדויות המבקשים בבית המשפט קמא. בנסיבות אלו, אין די בבקשה להארכת המועד כפי שהוגשה כדי לרפא את המחדל.
האינטרס של המשיבים הוא בבירור המחלוקת לגופה, אם כי על פי מהותה של המחלוקת, מעוניין כל אחד מהם בתוצאה מנוגדת למשנהו.
אשר לאינטרס הציבורי , אביא את דברי כבוד המשנה לנשיא בבש"א 3780/98, הנ"ל כלשונם:
"מבחינת הציבור עשויה אי הפקדת הערבון במועדו לגרום לשיבוש ההליכים, לדיונים מיותרים, ובסופו של דבר להארכת משך הדיון בערעורים בדרך כלל; לפיכך שומה על המבקש בדרך כלל, להגיש בקשה להארכת המועד, הנתמכת בתצהיר מפורט כדי לאזן את מחדלו. במה דברים אמורים? כאשר המשיב עומד על זכויותיו ודורש לדחות את הערעור מחמת אי הפקדת הערבון, או כאשר הרשם כבר מחליט לקבוע את הערעור לדחיה על יסוד תקנה 431. אך במקרה שלפנינו לא אירע אחד משני המקרים הנ"ל...".
מכל האמור לעיל עולה, כי זכותם של המערערים לבירור ערעורם נגועה במחדל של אי הפקדת ערבון במועד, אשר לא תוקן על ידי הבקשה להארכת המועד.
גם האינטרס הציבורי נפגע כיוון שהמערערים לא הגישו בקשה להארכת מועד מיוזמתם, אלא לאחר שבית המשפט רשם את התיק לדחיה. הדבר גורם להארכת הדיון ולהדיינויות מיותרות, כך שהאינטרס הציבורי מורה שלא לאפשר הארכת מועד במקרה כזה.
נוכח כל האמור, אני דוחה את הבקשה להארכת המועד להפקדת ערבון.
בהתאם לתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אני דוחה את הערעור בשל אי הפקדת ערבון במועד.
נ י תנה היום, כ"ט באדר תשנ"ט (17.3.99).
חגית מאק-קלמנוביץ
ר ש מ ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98061810. V02