רע"א 6190/11 יהושוע ולדהורן נ. אמילי שיפינג

בקשת רשות הערעור שבכותרת, שהוגשה ביום 28.8.2011, נסבה – כאמור בכותרתה – על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בהחלטה הראשונה , מיום 19.6.2011, קבע בית המשפט מועד נוסף לדיון בתובענה, והתנה את עדותו של המבקש בתשלום הוצאות על-ידו בסך של 15,000 ₪. בהחלטה השנייה , מיום 24.8.2011, נדחתה בקשתו של המבקש לשינוי ההחלטה הראשונה.

בהחלטתי מיום 27.9.2011 הוריתי כי המבקש יסביר מדוע לשיטתו הבקשה לרשות ערעור על ההחלטה מיום 19.6.2011 (שניתנה במעמד הצדדים) הוגשה במועד, זאת בשים לב לכלל שלפיו הגשת בקשה לעיון חוזר אין בה כדי להאריך מניה וביה את המועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה המקורית. בא-כוח המבקש הגיש את הסברו. לדבריו, פרוטוקול הדיון מיום 19.6.2011 (הכולל את ההחלטה הראשונה) הגיע לידיו רק ביום 18.8.2011. לכן, כך לשיטתו, לא החל מרוץ הזמן להגשת ההליך אלא ביום 18.8.2011.

טענה זו אין בידי לקבל.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור הינו תוך שלושים ימים מיום שניתנה ההחלטה (תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). לפי תקנה 402, "מנין הימים... יתחיל בין אם ניתנה ההחלטה בפני המערער או המבקש ובין אם ניתנה שלא בפניו, ובלבד שהוזמן כדין לשמוע את ההחלטה; ניתנה ההחלטה שלא בפני המערער או המבקש בלי שהוזמן כאמור, יראו כיום מתן ההחלטה את היום שבו הומצא לו העתק ממנה". מבלי לקבוע מסמרות לגבי השאלה כיצד יש למנות את המועד להגשת בקשת רשות ערעור במקום שבו תוכן ההחלטה של בית המשפט קמא הוקרא במעמד הצדדים, אך לא נמסר להם על-אתר העתק מן ההחלטה (ראו בש"א 1969/09 פורוש נ' דיישט (טרם פורסם, 21.6.2009)), בענייננו אין המבקש יכול להיבנות מכך שהפרוטוקול נמסר לו לדבריו רק ביום 18.8.2011. לעניין זה אציין כי מדובר בהחלטה דיונית וקצרה, ולא שוכנעתי כי נוצרה בעיה אמיתית להגיש בקשת רשות ערעור; וכן

כי לכל הפחות היה על המבקש לנסות ולהשיג את הפרוטוקול בהקדם (ראו בש"א 1969/09), והמבקש אינו מוכיח כי אכן כך נהג.

בהודעתו מיום 5.10.2011 עותר המבקש, לחלופין, להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. בטרם אדרש לבקשה חלופית זו, מתבקש המבקש להבהיר את הנקודות הבאות, וזאת בתוך 5 ימים מעת המצאת החלטה זו:

1.

האם התקיים הדיון בבית המשפט המחוזי, שנקבע ליום 29.8.2011, והאם נחקר המבקש בדיון זה; ובאיזה שלב מצוי עתה ההליך בבית המשפט המחוזי.

2.

מדוע לשיטת המבקש רשאי הוא להגיש בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, בשים לב להוראות צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009 , ובפרט סעיפים 1(1) ו- 1(8).

בהמשך לאמור, ישקול המבקש אם הוא עומד על הבקשה להארכת מועד, ויודיע עמדתו בהודעה שתוגש מטעמו תוך 5 ימים כאמור. תשומת לב המבקש בדבר זכותו של בעל-דין להשיג על החלטות ביניים בגדרי ערעור על פסק-הדין הסופי בתובענה.

ההוצאות ההליך שלפניי תקבענה בהחלטה שתבוא לאחר שתוגש הודעת המבקש.