רע"א 6208/00 כהן, וילצ'יק ושות', עורכי דין נ. ימכ"א השקעות (7000) בע"מ

1.המבקשת, שותפות עורכי-דין שייצגה את המשיבה 1 (להלן: הלקוחה), בין היתר, בתביעה שהוגשה כנגד הלקוחה לבית-המשפט המחוזי בירושלים על-ידי המשיבה 2, הגישה לבית-המשפט המחוזי - על רקע מחלוקות כספיות ואחרות עם לקוחתה - בקשה להשתחרר מייצוג הלקוחה. במקביל עיכבה המבקשת תחת ידיה מסמכים הכלולים בתיקים שונים שבהם היא מייצגת את הלקוחה.

בתגובה לדרישת הלקוחה בכתב מתאריך 27.8.00 כי המבקשת תשחרר את שעיכבה תחת ידיה, הודיעה המבקשת ללקוחה כי תיענה לדרישה זו רק לאחר שהלקוחה תסדיר את חובה למבקשת בסך 232,215 ש"ח בגין שכר-טרחת המבקשת בכל התיקים שבהם טיפלה עבור הלקוחה, או למצער תפקיד ערבות להבטחת תשלום החוב, שגובהה ייקבע על-ידי בורר מוסכם מטעם לשכת עורכי-הדין.

2.בית-המשפט המחוזי (השופט א"צ בן-זמרה) דחה את בקשת המבקשת להשתחרר מייצוג הלקוחה. לבקשת הלקוחה, אף הורה בית-המשפט המחוזי כי עורך-הדין אלי וילצ'יק, שטיפל בענייני הלקוחה מטעם המבקשת, יוזמן כעד ויתייצב עם המסמכים הנוגעים לתביעה שהוגשה כנגד הלקוחה ושאותם עיכבה המבקשת.

על החלטות אלו הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שבפניי.

לאחר שהוגשה בקשת רשות הערעור, הודיעה המבקשת כי שוחררה מייצוג הלקוחה, ועל-כן צמצמה את בקשת רשות הערעור שהגישה אך לעניין חיובו של עורך-הדין וילצ'יק להופיע כעד בבית-המשפט כשברשותו מסמכי הלקוחה. טענתה העיקרית של המבקשת הייתה, כי הוראת בית-המשפט המחוזי לעורך-הדין וילצ'יק מרוקנת מתוכן את זכות העיכוב המוקנית לעורך-דין מכוח סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א1961- (להלן: החוק), ואשר מיועדת להבטיח כי הלקוח ישלם את שכר-טרחתו של עורך-הדין ואת ההוצאות שהוציא עורך-הדין בגין הטיפול בלקוח.

בטענה זו של המבקשת תמכה גם המשיבה 3 (להלן: הלשכה), שביקשה להצטרף כצד לדיון ולהביע את עמדתה. הלשכה ציינה, כי הלקוחה סירבה גם להצעת המבקשת להמציא ערבות שתשמש כבטוחה לתשלום החוב חלף המסמכים המעוכבים, ואף סירבה להסדיר את אופן תשלום חובה למבקשת בדרך אחרת, וכי בנסיבות אלה זכות העיכוב הנתונה למבקשת גוברת על חובת הנאמנות שהמבקשת חבה כלפי הלקוחה.

בתגובה לבקשת רשות הערעור הודיעה המשיבה 2, כי אין לה עניין בסכסוך זה שבין המבקשת לבין הלקוחה.

ואילו טענת הלקוחה בתגובה לבקשת רשות הערעור הייתה, כי זכות העיכוב של המבקשת פקעה לאחר שהמבקשת לא הגישה - כנדרש בסעיף 88 לחוק - תביעה לתשלום שכר-טרחתה או הוצאותיה בתוך שלושה חודשים מן היום שבו נדרשה בכתב על-ידי הלקוחה למסור לה את המסמכים המעוכבים.

3.ביני לביני הגישה המבקשת ללשכת ההוצאה-לפועל בתאריך 21.12.00 בקשה לביצוע שיק של הלקוחה שהיה בידיה (להלן: השיק), לאחר שמילאה בו את הסכום שהלקוחה חייבת לה, לטענתה, ולאחר שהשיק, שמועד הפירעון הנקוב בו היה בתאריך 26.9.00, לא כובד על-ידי הבנק הנמשך. לאור זאת טענה המבקשת, כי נתמלא התנאי הקבוע בסעיף 88 לחוק בדבר חובת הגשת תביעה על-ידי עורך-הדין, וכי ראוי על-כן לדחות את טענת הלקוחה בעניין זה.

בתגובה לטענה זו הודיעה הלקוחה, כי השיק המדובר הופקד בנאמנות בידי המבקשת ונועד לתשלום אגרת בית-משפט בהליך אחר שבו ייצגה המבקשת את הלקוחה. עוד נטען, כי ממילא גם ההליכים בלשכת ההוצאה-לפועל נפתחו על-ידי המבקשת לאחר שחלפו למעלה משלושה חודשים מיום שדרשה הלקוחה מן המבקשת בכתב את שזו עיכבה.

4.דין בקשת רשות הערעור להידחות.

סעיף 88 לחוק קובע:

להבטחת שכר טרחתו ולהבטחת החזרת הוצאות שהוציא, רשאי עורך דין לעכב תחת ידו כספי הלקוח שהגיעו לידו בהסכמת הלקוח עקב שירותו ללקוח... וכן רשאי הוא לעכב נכסים ומסמכים של לקוחו שבאו לידו עקב שירותו ללקוח; ובלבד שהגיש תביעה על שכר טרחתו או הוצאותיו תוך שלושה חודשים מהיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב כאמור.

סעיף זה מקים לעורך-הדין זכות לעכב כספים, נכסים ומסמכים מסוימים של לקוחו, וזאת על-מנת להבטיח את יכולתו לגבות את שכר-הטרחה וההוצאות שלהם הוא זכאי עקב שירות שסיפק ללקוח. זכות זו מוקנית לעורך-הדין חרף סתירתה את חובת הנאמנות שחב עורך-דין כלפי לקוחו, שמכוחה נדרש עורך-הדין, בין היתר, למלא אחר הוראות לקוחו ואף לפעול לטובתו. ראו על"ע 7/73 עו"ד פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין, תל-אביב-יפו , פ"ד כח(1) 679, בע' 683.

ואולם, משמוצגת בפני עורך-הדין דרישה בכתב של לקוחו לקבל את שעוכב, נדרש עורך-הדין, לפי הוראת סעיף 88 לחוק, להגיש "תביעה" כנגד הלקוח בגין שכר-טרחתו או הוצאותיו בתוך שלושה חודשים. דרישה זו נועדה להבטיח שזכות העיכוב תופעל על-ידי עורך-הדין אך במקום שבו נתגלע בינו לבין הלקוח סכסוך כספי של ממש, וכאשר הטענות שעל יסודן עומד עורך-הדין על זכות העיכוב - המתנגשת כאמור בחובת הנאמנות שחב הוא ללקוחו - לא יהיו טענות סרק.

את המונח "תביעה" יש לפרש איפוא על-פי תכלית זו, באופן שעל עורך-הדין להראות כי פנה לערכאות המתאימות, בנסיבות העניין, לצורך גביית החוב שלקיומו הוא טוען.

5.במקרה שבפניי, המבקשת לא פתחה בהליך כלשהו בבית-משפט לצורך חיוב הלקוחה לשלם את החוב הנטען. אף הליכי ההוצאה-לפועל כנגד הלקוחה למטרת ביצוע השיק נפתחו לאחר שכבר חלפו, כאמור, שלושה חודשים מעת שהלקוחה דרשה בכתב כי המבקשת תשחרר לידיה את המסמכים המעוכבים.

יוצא איפוא, כי במשך למעלה משלושה חודשים לא פעלה המבקשת לגביית החוב שלקיומו היא טוענת מן הלקוחה. בנסיבות אלו, ובהתאם להוראת סעיף 88 לחוק, פקעה זכות העיכוב שעמדה לה.

משכך, אין צורך להידרש לשאלה, האם נתמלאו התנאי שנקבע בסעיף 88 לחוק בדבר הגשת תביעה לתשלום חובו של הלקוח, לנוכח המחלוקת שבין המבקשת לבין לקוחתה באשר לשאלת ייעודו של השיק, שלטענת הלקוחה הופקד בידי המבקשת בנאמנות לצורך תשלום אגרה עבור הליך אחר. כן אין צורך להתייחס לשאלה, האם רשאית הייתה המבקשת לעכב מסמכים הנוגעים לתיק מסוים של הלקוחה, כאשר החוב הנטען למבקשת נובע גם מטיפולה בתיקים אחרים של הלקוחה.

הבקשה איפוא נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות הלקוחה בסך של 5,000 ש"ח.