רע"א 6212/08 מנסור גריפאת נ. עזבון המנוח תאופיק מוחמד אברהים אבו ראס ז"ל

1.

אחמד ומוחמד אבו ראס, יורשיו הנטענים של תאופיק אבו ראס ז"ל (להלן: המשיבים ), הגישו בשם העיזבון תובענה לבית המשפט המחוזי בנצרת כנגד המבקשים וכנגד המשיבים 3-2, בבקשה לסעד הצהרתי לגבי בטלות עסקאות שנרשמו לטובת המבקשים בספרי לשכת רישום המקרקעין בנצרת לגבי ארבע חלקות קרקע מסוימות (להלן – המקרקעין ). עוד קודם להגשת התובענה הגישו המשיבים גם בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד.

2.

בית המשפט המחוזי (כב' השופט ע' עיילבוני ) נעתר לבקשת המשיבים והחליט בתאריך 15.5.08 ליתן להם צו ארעי, במעמד צד אחד, האוסר על המבקשים, או מי מטעמם לבצע כל דיספוזיציה במקרקעין. לאחר שהתקבלה תגובת המבקשים לבקשה התקיים בתאריך 11.6.08 דיון במעמד שני הצדדים, במסגרתו נחקר בחקירה נגדית מוחמד אבו-ראס, אחד המצהירים מטעם המשיבים. בחקירתו התברר כי הוא איננו קורא וכותב, לא בשפה העברית ולא בשפה הערבית, וכי חלק מן העובדות שלגביהן הוא מצהיר בתצהירו – אינן ידועות לו מידיעה אישית. לדיון לא התייצבו המצהירים הנוספים מטעם המשיבים.

3.

בהחלטתו מתאריך 25.6.08, ציין בית המשפט כי הבקשה לצו מניעה זמני לוקה במספר פגמים, שבהם אי-בהירות באשר לכוחם של המשיבים להגיש את הבקשה בשם עזבון תאופיק אבו ראס ז"ל, כמו גם תמיכת הבקשה בתצהירים של מי שאינם מכירים את העובדות מידיעה אישית. עם זאת, קבע בית המשפט, כי: "במסגרת הבקשה מועלים חשדות חמורים וקשים ביחס לזיוף עסקאות לכאורה, שמן הראוי לבררם כראוי, והבקשה – על פניה ומבלי לקבוע מסמרות בעניין – עשויה לעמוד בתנאים למתן סעד זמני ...". לפיכך החליט בית המשפט כי על מנת לקבל את מלוא הנתונים העובדתיים הדרושים כדי להכריע בגורלה של הבקשה, על המשיבים להגיש בתוך 7 ימים בקשה מתוקנת לצו מניעה זמני, שתכלול: צו ירושה, צוואה, או הסכמת יורשיו של תאופיק אבו ראס ז"ל להגשת הבקשה, כמו גם תצהירים של עדים היכולים להעיד מידיעה אישית על זהותו של בעל הזכויות במקרקעין. כן החליט בית המשפט כי על מנת שיוכל לערוך בירור עובדתי יסודי ומקיף, ובהתחשב בנזק הכבד שעלול להיגרם למשיבים אם יבוטל הצו הארעי, יוותר הצו על כנו עד להחלטה אחרת. המשיבים הגישו את בקשתם המתוקנת, לאחר ארכה קצרה שניתנה להם, בתאריך 6.7.08. בהתאם להודעה שמסרו המבקשים, דיון ההמשך בבקשה לצו המניעה הזמני נקבע בינתיים לתאריך 24.9.08.

4.

בקשת רשות הערעור מכוונת כנגד החלטת בית המשפט הנכבד קמא מתאריך 25.6.08, שאיפשרה למשיבים להגיש בקשה מתוקנת לצו מניעה זמני, תוך הותרת הסעד הארעי על כנו. המבקשים עותרים לביטולו של הסעד הארעי, ולחלופין – להורות לבית המשפט המחוזי ליתן החלטה בבקשה למתן צו מניעה זמני, על יסוד תוצאות הדיון שהתקיים בתאריך 11.6.08. לטענת המבקשים, בית המשפט, בשיטת המשפט האדוורסרית, איננו אמור להדריך את בעלי הדין לגבי העדים שעליהם להביא בפני בית המשפט, ומשנחשף קו ההגנה של המבקשים כאן בבקשה לצו מניעה זמני, הגשת הבקשה המתוקנת מקפחת אותם מאוד וגורמת לעיוות דין חמור.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה, על צרופותיה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

6.

ככלל, ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בעניין מתן סעד זמני (ראו למשל: רע"א 8415/07 חברת אנ.די.סי. יצרני תכשיטים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 24.10.07)). מקל וחומר – אין ערכאת הערעור מתערבת בהחלטה הנוגעת ל סעד ארעי . לא שוכנעתי כי המקרה שלפני ראוי שיכנס בגדר החריגים לכלל אי ההתערבות הנ"ל.

7.

באשר להשגת המבקשים על התערבותה של הערכאה הדיונית בהליכים נזכיר כי בית משפט קבע בע"א: 125/89 בלס נ' פילובסקי , פ"ד מו(9) 441, 450 (1992) כדלקמן:

"בשיטתנו האדברסרית אכן אין זה מתפקידה של הערכאה הראשונה, פרט במקרים חריגים, להזמין ראיות או עדות אשר לא הוגשו על ידי בעלי הדין. אחרת, בית המשפט עלול "להיהפך לפרקליטם של הצדדים, לעשות את מלאכתו של אחד מהם ולקחת, באופן שיטתי, את הבאת העדויות לידיו הוא" (ע"א 207/51, "אגד" אגודה שיתופית בע"מ נ. ברנדס, פד"י ו', 1099 ,1089. כן ראה ע"א 232/59, בסוביץ נ. גפן, פד"י י"ד, 2139 ,2136). אולם, "יוזמתו מותרת ורצויה... לשם הבהרת דברים סתומים שבעלי הדין הביאו ולא לשם השגת ראיות עצמאית ושיטתית" (א. הרנון, דיני ראיות, עמ' 138 (הדפסה שלישית התשל"ד))".

אכן, יש בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד משום התערבות מסוימת בהליך האדוורסארי, פעולה שיש לעשותה, כאמור, באופן מושכל וזהיר ביותר. אולם אף אם בכך ניצלה בקשת המשיבים מדחיה על הסף (כפי שצוין על-ידי בית המשפט המחוזי הנכבד), הרי שבנסיבותיו המיוחדות של הענין החלטתו של בית המשפט המחוזי שיקפה גישה מאוזנת ונכונה: בית המשפט סבר כי הבקשה איננה משוללת יסוד, ולא ראוי שמחמת פגמים טכניים תידון לאלתר לשבט. בית המשפט ביקש את תיקונה של הבקשה באופן שיאפשר לו לרדת לחקר האמת בפרשה סבוכה זו, ולערוך בירור יסודי בטענותיהם ההדדיות של הצדדים על זיופים בקשר עם רישום הזכויות במקרקעין והעברתן. בית המשפט לא ביקש לעשות את מלאכתם של המשיבים, אלא הביע הרצון לקבל את הסימוכין הנדרשים לביסוס כוחם של המשיבים להגיש את הבקשה, ואת עדות המצהירים היכולים להעיד מכלי ראשון על זהות בעל הנכס. בנוסף, התערבות זו נעשתה בשלב מוקדם של ההליכים, כך שהפגיעה בזכויות המבקשים עוצמתה נמוכה. בנסיבות אלה, אין בהחלטה האמורה כדי להקים עילת התערבות לערכאת הערעור, בין השאר גם בהתחשב בשלב המקדמי הנוכחי בו מצוי ההליך ובמהות העניין.

8.

מטבע הדברים, אף הותרת הסעד הארעי על כנו עד להחלטה אחרת נראית חיונית – לשימור המצב במקרקעין על כנו עד למתן החלטה אחרת בפרשה.

9.

בהערת אגב יוער כי ככל שהמשיבים כאן אכן פעלו שלא ראוי, כטענת המבקשים, הרי שממילא יוכל להינתן לכך ביטוי בהמשך בפסיקת ההוצאות, או בהחלטה הסופית לגבי צו המניעה הזמני.

10.

הבקשה נדחית איפוא. משלא התבקשה תגובת המשיבים – אין צו להוצאות.