רע"א 6223/14פלוני נ. קצין התגמולים

השופט א' רובינשטיין:

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ח' וינבאום ו ולצקי ), מיום 23.8.2014, בע"ו 16997-07-13, שדן בערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה באגף שיקום נכים במשרד הביטחון. עניינה של הבקשה – פרשנות המונח "נכות" בתקנות הנכים (כללים לקביעת דרגת נכות מיוחדת), התשכ"ו-1965 (להלן: תקנות נכות מיוחדת ) – האם חל הוא גם על נכי צה"ל שנכותם הכוללת (קרי, שיש בה גם רכיבים שאינם משויכים לשירות הצבאי) עומדת על 100%+, הגם שנכותם המוכרת פחותה מ-100%?

רקע והליכים

ב.

המבקש, יליד 1969, חלה למרבה הצער במחלת טרשת נפוצה, והוכר על ידי המשיב בקשר סיבתי של החמרה, מחצית על חשבון השירות בצה"ל. המבקש הוא כיום נכה 100%+. נכותו המוכרת

על חשבון השירות, בהתאם לנכויות שנקבעו לו, עומדת על 82%.

ג.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 20.5.2013, שבמסגרתה נדחתה בקשתו לקבוע לו נכות מיוחדת 100%+. יצוין כי באותה החלטה קבעה הועדה, שיש להעלות את שיעור נכותו של המבקש מ-50% ל-82% נכות על חשבון השירות. במסגרת הערעור טען המבקש כי ועדה רפואית מחוזית כבר קבעה בדיון מיום 28.10.2010 את נכותו כנכות כוללת של 100%+ מיוחדת , אלא שיו"ר הועדות הרפואיות השיב את הדיון לועדה, ובסופו של יום לא הכיר המשיב בנכות זו שכן נרשמה רק בפרוטוקול ולא בטבלת הפגימות. המבקש טען עוד כי הוא זכאי להכרה בנכות מיוחדת

במסגרת הנכות הכוללת שלו, להבדיל מן הנכות המוכרת ; זאת מאחר שהזכויות וההטבות ניתנות על בסיס שיעור הנכות הכוללת . באופן זה, כך נטען, יהיה זכאי המבקש לרכב רפואי (בבעלות המדינה) ולהטבות נוספות.

ד.

לשם השלמת התמונה יצוין, כי עוד קודם לכן עתר המבקש לבית משפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (עת"מ 3905-12-11, השופט ד"ר ע' מודריק , סגן נשיאה). בהתאם לפסק הדין מיום 29.4.2012, הוחזר הדיון לועדה הרפואית העליונה על יסוד הקביעה שלפיה "הטיעון של העותר נראה נכון בתנאי שהנכות הכוללת שלו מוגדרת כ'נכות 100% מיוחדת'. במקרה כזה אכן יש להשוות את זכותו לרכב לזכותו של מי שזכאי לרכב בבעלות מדינה לפי סעיף 30א(א) לנוהל".

ה.

בעקבות פסק הדין בעתירה המינהלית זומן המבקש לועדה רפואית עליונה ביום 18.1.2013, ולישיבה נוספת ביום 20.5.2013, ולבסוף הוחלט כי בהתחשב בעובדה שנכותו המוכרת

של המבקש היא 82%, אין הוא עומד בקריטריונים של נכות מיוחדת

100%+. על החלטה זו עירער כאמור המבקש לבית המשפט המחוזי, ופסק דינו הוא מושא בקשה זו. המשיב סבר כי יש לדחות את הערעור, ועמדתו נתקבלה בבית המשפט.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

ו.

בית המשפט המחוזי ציין כי נסיונותיו להביא להסדר מוסכם בעניין דנן לא צלחו, וכי שאלת פרשנותו של המונח "נכות" בתקנות נכות מיוחדת טרם נדונה בבית המשפט העליון וכי אין הלכה פסוקה בעניין, אך שהגיע למסקנה כי החלטת המשיב היא סבירה ואין מקום להתערב בה. בית המשפט קבע כי המבקש, הסובל מקוודרופלגיה בשיעור 100%+, עונה אמנם על הדרישה המופיעה בסעיף 5(א) לתקנות נכות מיוחדת. ואולם, במקרה דנן סך כל אחוזי הנכות המוכרים שנקבעו למבקש הם 82%, וזוהי הנכות המוכרת שלו. לדברי בית המשפט, סביר ביותר לפרש את המונח "נכות" בתקנות נכות מיוחדת באופן המחייב כי נכות הנכה הנובעת מן השירות תעמוד בתנאי של 100%+. בכך יש – לדעת בית המשפט – כדי לתת מענה לאותם מקרים חריגים בהם נכותו של הנכה כתוצאה מן השירות היא חמורה עד כדי הצדקת מתן הטבות שאינן ניתנות לנכים קשים אחרים, בהם כאלה שפגיעתם כתוצאה מן השירות אינה מגיעה לרמה כה חמורה.

ז.

למסקנה זו הגיע בית המשפט גם מן הרקע החקיקתי לסעיף 43(א3) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959, שאליו נידרש להלן (תיקון מס' 27 לחוק הנכים). על פי דברי ההסבר להצעת החוק בית המשפט הבהיר כי סוגיית הטיפול הרפואי המיוחד היא סוגיה משפטית נפרדת מקביעת דרגת הנכות. עוד קבע בית המשפט,

כי ככל שהיה המחוקק מבקש להחיל את תקנות נכות מיוחדת גם על מי שנכותו בשיעור 100%+ אינה נובעת כולה מן השירות ועקב השירות, היה אומר זאת במפורש; לפיכך נקבע כי העדר אמירה כזו אינו אלא הסדר שלילי. בית המשפט הוסיף, כי אין סמכות או הצדקה להרחיב את משמעות המונח "נכות מיוחדת", וכי הניסיון ללמוד מהוראות אגף השיקום מס' 56.02 מיום 1.1.2003, הוראה מס' 30 והוראה מס' 31, שעניינן זכאויות ספציפיות שונות - לא יצלח. בית המשפט ציין בהקשר זה, כי לא הובאה כל דוגמה לכך שנכים שנכותם המוכרת לא הגיעה כדי 100%+, אך נכותם הכוללת הגיעה ל-100%+, היו זכאים לרכב בבעלות המדינה; משכך, דחה את טענת ההפליה שהעלה המבקש. בשולי הדברים ציין בית המשפט, בחינת למעלה מן הצורך, כי מצא טעם לפגם בעובדה שייעוץ משפטי שניתן לועדה הרפואית מוסתר מן הנכים, באופן שאינו מתיישב עם עקרון השקיפות, ולשיטתו יש מקום לאפשר לשני הצדדים תגובות לעמדת היועץ המשפטי לועדה; ואולם, הדבר לא השפיע על ההכרעה, בית המשפט שכן סבר כי זו עולה מדברי החקיקה עצמם. בנסיבות העניין וחרף דחיית הערעור, לא ניתן צו להוצאות. כלפי פסק הדין הוגשה הבקשה הנוכחית.

הבקשה

ח.

המבקש טוען כי השאלה העולה בבקשה זו, קרי, האם ניתן לפרש את המלה "נכות" בתקנות נכות מיוחדת באופן הכולל גם נכות כוללת מיוחדת , היא שאלה משפטית העולה לראשונה בבית משפט זה. לדבריו, יש לשאלה זו חשיבות רבה והשלכת רוחב על כלל נכי צה"ל המוכרים בקשר סיבתי של החמרה, ושמצבם הרפואי הכולל עקב נכותם מתאים לנכות מיוחדת. לדעת המבקש, פסק הדין של בית המשפט קמא הביא להפליה ברורה של נכי צה"ל הקשים ביותר המוכרים בקשר סיבתי חלקי, לעומת נכי צה"ל אשר מוכרים אף הם בקשר סיבתי חלקי ונכותם אינה הקשה ביותר. לטענת המבקש, מדובר בהפליה לא סבירה באופן קיצוני שאינה יכולה לעמוד. המבקש מבהיר כי הוא מבקש לקבוע שהנכות הכוללת שלו היא נכות מיוחדת , באופן שיקנה לו זכויות הניתנות לכל נכי צה"ל המוכרים בקשר של החמרה בהתאם לנכותם הכוללת, וכן שזכויות הניתנות על פי הוראות אגף השיקום לנכים בנכות מיוחדת כוללת. לדברי המבקש, למעשה אין מחלוקת כי מצבו הרפואי הכולל מתאים לנכות 100%+ מיוחדת, והוא מפנה לדיונים בעניינו בועדה הרפואית המחוזית מיום 28.10.2010 ומיום 13.6.2011.

ט.

בנוסף, מפנה המבקש לתזכיר חוק שפורסם מטעם המשיב בעניין וכן להוראות אגף שיקום 53.05, 80.26 ו-56.02, ולסעיפים 30 ו-31 בעניין הזכאות לרכב רפואי לנפגעי גפיים תחתונות. לטענת המבקש, נוכח האזכור המפורש של נכות מיוחדת כוללת בהוראות אגף השיקום, מנוע המשיב מן הטענה כי לא ניתן לקבוע נכות מיוחדת כוללת. לפיכך, לדעתו, דין פסק הדין של בית המשפט קמא, אשר חסם את הדרך לקבל זכויות המוענקות לנכים בנכות מיוחדת כוללת, כמו דמי חימום ומענק ביגוד, להתבטל. המבקש שב וטוען, כי חסימת האפשרות לקבוע שנכותו הכוללת היא נכות של 100% מיוחדת מפלה אותו לרעה לעומת נכים פגועי גפיים תחתונות בדרגת נכות נמוכה יותר שכן הללו יקבלו זכאות בהתאם לנכותם הכוללת. זאת, במיוחד, כשהרציונל העומד מאחורי הוראת הזכאות לרכב בבעלות המדינה הוא להקל על ניידותו של הנכה.

י.

המבקש טוען עוד, כי חוות הדעת של היועץ המשפטי לועדות הרפואיות בעניינו הוסתרה ממנו, ולא הועברה לידיו אף לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בכך נפל לדעתו פגם מהותי בהליך, ונפגעה זכות הטיעון שלו. עוד טוען המבקש כי בניגוד לקביעת בית המשפט קמא, דברי ההסבר לתיקון מס' 27 לחוק הנכים אינם מתייחסים רק לנכים אשר נכותם נגרמה "תוך ועקב השירות הצבאי", אלא גם לנכים אשר מחלתם החמירה תוך ועקב השירות כדוגמת המבקש, והתיקון אינו מתמקד בגובה דרגת הנכות אלא בחומרת המצב הרפואי. לטענת המבקש, יש לפרש את תקנות נכות מיוחדת באופן המאפשר קביעת נכות כוללת, כדי למנוע הפליה ולשמור על אחידות בפרשנות התקנות, כפי שמפורשות באופן מעשי תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), התש"ל-1969 (להלן תקנות הנכים ), ונקבעת על פיהן נכות כוללת. המבקש מפנה בהקשר זה לתזכיר החוק מטעם המשיב המשקף לדעתו, את המצב הקיים בפועל. המבקש עותר שלא להחזיר את עניינו לדיון נוסף בועדה הרפואית העליונה, אלא לאמץ את קביעת הועדה הרפואית המחוזית כי נכותו הכוללת

היא 100%+ מיוחדת

ולתת לה תוקף משפטי מחייב. לחלופין, מבקש המבקש להשיב את הדיון לועדה הרפואית העליונה לקביעת נכותו הכוללת, לרבות נכות מיוחדת, מבלי להביא בחשבון את שיעור ההחמרה.

תשובת המשיב

יא.

בהתאם להחלטתי מיום 7.10.2014 הגיש המשיב את תשובתו לבקשה. המשיב אינו חולק על מצבו הרפואי הקשה של המבקש, ואף אינו חולק על כך שהשאלה המועלית בבקשה דנא – פרשנות המונח "נכות" בתקנות הנכות המיוחדת, והסוגיה של קביעת נכות מיוחדת בהתאם לנכות הכוללת

של הנכה, להבדיל מנכותו ה מוכרת – טרם נדונה בבית משפט זה. חרף האמור, סבור המשיב כי אין מקום ליתן למבקש רשות ערעור. זאת, בין היתר, לאור שתי החלטות שיצאו מידי בית משפט זה לאחרונה, ברע"א 8289/13 גאנם נ' קצין התגמולים (17.2.2014) (להלן עניין גאנם ), וברע"א 701/14 עמפלי נ' קצין התגמולים (7.5.2014) (להלן עניין עמפלי ), המשליכות לדעתו על השאלה העולה בבקשה דנא ומייתרות דיון עקרוני. לדברי המשיב, בשתי ההחלטות שהזכיר נדחתה בקשת רשות הערעור, תוך פרשנותן של תקנות נכות מיוחדת באורח דווקני ומצמצם נוכח תפקידן ותכליתן, וקביעה כי אין להרחיב את מעגל הזכאים לדרגת נכות מיוחדת באמצעות פרשנות מרחיבה, למרות הרצון לסייע לנכים שמצבם הרפואי קשה ביותר.

יב.

לדעת המשיב, ההחלטה בדבר הרחבת אוכלוסיית הזכאים לדרגת נכות מיוחדת היא עניין למחוקק המשנה. לטענתו, בדומה לעניין גאנם ולעניין עמפלי , גם המבקש אינו עומד בקריטריונים שבתקנות נכות מיוחדת, שכן דרגת נכותו המוכרת אינה מגעת ל-100%+ כנדרש בתקנות נכות מיוחדת לגבי מי שנכותו היא בשל קוודרופלגיה. המשיב מציין כי ועדה רפואית אינה מוסמכת לקבוע "נכות כוללת מיוחדת", ומדגיש כי דרגת נכות מיוחדת אינה קביעה של נכות

רפואית , אלא היא דרגה סטטוטורית המוענקת בנוסף לדרגת הנכות ה"רגילה", הנקבעת לפי מבחנים רפואיים. מדובר, לדבריו, בזכויות ובהטבות נוספות בעבור נכים אשר מקבלים ממילא את מלוא הזכויות וההטבות המתאימות למצבם הרפואי בהתאם לתקנות הנכים. משכך, אין לדעת המשיב, בסיס בדין להבחנה שעותר המבקש לעסוק בין קביעת נכות מיוחדת "לכל דבר ועניין", כדבריו, לבין קביעה כי נכותו הכוללת היא מיוחדת . בהקשר זה סבור המשיב כי המונח "דרגת נכות" שבדין, מתייחס לנכות מוכרת בלבד, ולא לנכות כוללת , והוא מציין כי על פי תקנה 5(ב) לתקנות נכות מיוחדת על הנכה המבקש דרגת נכות מיוחדת להיות בעל דרגת נכות בשיעור של 100%+, או כמפורט בתקנה 5(א) לתקנות הללו.

יג.

לטענת המשיב, סעיף 43(א3) לחוק הנכים אשר הוסף לחוק בשנת 2013, נועד לתת העדפה מיוחדת ומשמעותית למי שנכנס לגדרן של תקנות נכות מיוחדת, אשר באה לידי ביטוי במתן טיפול על חשבון המדינה גם במחלות בהן חלו אותם נכים או בחבלות בהן נחבלו או במחלות שהחמירו שלא בתקופת שירותם עקב שירותם. לדעת המשיב, סעיף זה לא נועד להרחיב את ההגדרות שבתקנות נכות מיוחדת, ונועד להיטיב עם נכים שנכנסו לגדרן של תקנות אלה. לאור האמור סבור המשיב כי משמעותו של המונח "נכות כוללת"

ברורה, ונובעת מן ההיגיון והשכל הישר.

יד.

לדעת המשיב, קיומו של תזכיר החוק שציין המבקש מוכיח את הצורך לעגן בחוק את עצם מתן ההטבות הניתנות היום לפי הנכות הכוללת , מכוח הוראות פנימיות של אגף השיקום. המשיב מציין כי בערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי הוזכרה רק ההוראה 56.02 העוסקת בזכאות לרכב רפואי, ולכן איזכור יתר ההוראות מהווה הרחבת חזית אסורה, לטענתו. המשיב מתייחס להוראה בנוגע לרכב הרפואי ומציין כי ועדת החריגים לרכב רפואי, הפועלת מכוח הוראה 56.02, אישרה למבקש במהלך 2012 רכב מותאם מסוג מרצדס ספרינטר שעלותו כ-310 אלף ש"ח. אך המבקש אינו זכאי להטבה המנויה בסעיף 30 להוראה 56.02 של רכב בבעלות המדינה שכן אינו עומד בקריטריונים לקבלה, וכך אמנם נפסק בעתירה המנהלית שהגיש המבקש. בדומה, מפרש המשיב את סעיף 20(ו) להוראה 53.05 הדן במענק ביגוד, ואת הוראה 80.26 הדנה בתשלום דמי חימום, וטוען שלא ניתן לקרוא לתוכן כוונה להסמיך את הועדה הרפואית לקבוע יציר מיוחד של "נכות כוללת מיוחדת".

טו.

אשר לחוות דעת משפטית של היועץ המשפטי לועדות הרפואיות, מציין המשיב כי היא אינה חלק מן החומר בתיק, ואינה חוות דעת לטובת אחד הצדדים המתדיינים בפני הוועדה או מטעמו. המשיב מדגיש כי חוות הדעת המשפטיות של היועץ המשפטי לועדות הרפואיות אינן מובאות לידיעת המשיב ואינן נמסרות לו באופן חד צדדי. לדבריו, במקרה דנן אירעה תקלה בתום לב, שכן ככל הנראה, חוות הדעת המשפטיות של היועצת המשפטית לועדות הרפואיות תויקה בשוגג בתיק הרפואי של המבקש לאחר שבאת-כוחו צילמה את התיק, ולכן חוות הדעת היו בפני המשיב בבית המשפט המחוזי וכן בפני בית המשפט. המשיב הבהיר כי העביר את חוות הדעת לידי באת-כוח המבקש מיד לאחר הבירור.

טז.

לבסוף מציין המשיב כי המבקש, ככל שעומד הוא בתנאים, זכאי לקבל הטבות בקשר של החמרה בהתאם לנכותו הרפואית הכוללת. המשיב מכחיש את הטענה כאילו המבקש מופלה לרעה לעומת נכים אחרים במצבו, ומציין כי לא הובאה כל דוגמה או ראיה לכך.

י"ז.

המבקש הגיב לתגובת המדינה, ולטענתו מתשובתה עולה כי היא מכירה בזכויות לפי נכות מיוחדת, אך מנסה למנוע קביעתן – ולשיטת המבקש ועדה רפואית היא הגוף המוסמך לקבוע הן נכות מיוחדת הן נכות כוללת. כן נטען, כי מן התשובה עולה שהשיקול היחיד לגבי עמדת המשיב הוא תקציבי, ושיקול זה זר לעבודת הועדות הרפואיות.

נטען גם, כי אין לומר שבמקום של נכות מיוחדת מדובר ב"דרגה", להבדיל מנכות "רגילה".

הכרעה

יח.

לאחר העיון בבקשת רשות הערעור, בתגובה ובנספחיהן חוששנו שאין בידינו להיעתר לה. אכן, החברה הישראלית מכירה בחוב הערכי שהיא חבה כלפי בניה ובנותיה הנקראים לשרת בכוחות הביטחון ונפגעים בזמן השירות ועקב השירות, והחוקים שחוקקה בעניין מעידים על כך (ראו עע"ם 7335/10 קצין התגמולים-משרד הבטחון נ' לופו

(29.12.2013) , פסקה י"ב). חרף טיעוניו שובי הלב של המבקש, הנה בסופו של יום, גם אם עסקינן בשאלה שלא נדונה בבית משפט זה, פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הכתוב בפירוט ובתשומת לב, אינו מגלה עילת התערבות ואין בו דופי. השאלה שלפנינו רגישה, כמו שאלות אחרות הנוגעות לנכי צה"ל ומטבע המאטריה בה מדובר, והרגישות מוטעמת בשל מצבו האישי של המבקש שאנו מאחלים לו אך טוב; אך התשובה לה במובן המשפטי אינה קשה.

יט.

הועדה הרפואית העליונה החליטה כי בהתחשב בכך שנכותו המוכרת

של המבקש היא 82% – אשר הוגדלה על-ידיה בהחלטה הנזכרת מ-50%, מה שמצביע כשלעצמו על גישה פתוחה ומקצועית – אין הוא עומד בקריטריונים של נכות מיוחדת

100%+. בית המשפט המחוזי קיבל עמדה זו. המבקש עותר במישור המשפטי לקבוע כי הנכות ה כוללת שלו היא נכות מיוחדת , באופן שיקנה לו זכויות הניתנות לנכי צה"ל שנכותם המוכרת היא 100%+. ואולם, לדעתנו על הפרשנות לעניין היקף תחולתה של הנכות המיוחדת חייבת להיות מעוגנת בתכליתה של עיצוב הקטגוריה של נכות כזאת, דרגה מיוחדת של נכות צה"לית הניתנת במקרים ספציפיים שפורטו היטב בתקנות; יש לפרש, כי זו מיועדת לנכות צה"לית מוכרת , שהרי אילולא כן ניתן היה, מקום שהנכות בעל אופי "מעורב" כבענייננו, להחיל זכאות לנכות מיוחדת כאשר הנכות הכוללת אמנם גבוהה, אך רק חלקה (ולעתים חלקה הקטן) בא מכוח הנכות הצה"לית. לא לכך נועדה קטגוריה זו. אכן, כפי שנפסק זה לא כבר, ההסדר הסטטוטורי בעניין הנכות המיוחדת הוא הסדר מפורט ודקדקני אשר נועד להיטיב עם הנכים שמצבם נופל בגדרן של תקנות הנכות המיוחדת, באופן המוסיף "קומה נוספת של זכויות מעבר לאלה שניתנות לכלל נכי צה"ל" (דברי השופטת ד' ברק ארז בעניין גאנם , פסקה 19), קרי, זו דרגת נכות סטטוטורית לנכי צה"ל שנכותם המוכרת מגעת לכלל 100%+. תקנות נכות מיוחדת תוחמות בצורה ברורה את מעגל הזכאות ומפרטות את התנאים שבהתקיימם ניתן לקבוע דרגת נכות מיוחדת (ראו דברי השופט ע' פוגלמן בעניין עמפלי , פסקה 5). המקרים שנדונו בפרשת גנאם ו עמפלי היו של נכויות קשות, מכאיבות ומכבידות, אך אינם באים בגדר מעגל הזכאות לדרגת נכות מיוחדת (עניין גאנם, פסקה 19; עניין עמפלי , פסקה 6). בענייננו, השאלה היא האם יש להתעלם מן העובדה שאין נכותו הצה"לית של המבקש באה בגדר נכות 100%+, הגם שנכותו הכללית היא כזאת, וחוששנו כי אין התשובה בחיוב. פרשנות התקנות כפשוטן מייחדת את דרגת הנכות המיוחדת לנכות צה"לית מוכרת ולא לנכות הכוללת, גם אם זו עצמה למרבה הצער גבוהה בנידון דידן. אולי ניתן לומר, כי כך מקל וחומר מפרשות גנאם ו עמפלי , ששם הנכות המוכרת היתה כולה צה"לית, אלא שהנכים לא עמדו באמות המידה הספציפיות. בענייננו השאלה היא הכניסה בשעריהן של תקנות הנכות המיוחדת, ובודאי על זו להיות כרוכה בנכות צה"לית מיוחדת. לפיכך צדק לדעתנו בית המשפט קמא כשקבע, כי סביר ביותר לפרש את המונח "נכות" בתקנות נכות מיוחדת באופן המחייב כי נכות הנכה הנובעת מהשירות תעמוד בתנאי של 100%+, וכי יש בכך כדי לתת מענה לאותם מקרים חריגים בהם הנכות כתוצאה מן השירות היא חמורה, באופן המצדיק מתן הטבות שאינן ניתנות לנכים קשים אחרים. פירוש זה בו הנכות המיוחדת כפופה לנכות צה"לית מוכרת של 100%+

- מקובל עלינו ואין מדובר בשיקולי תקציב, מבלי לפגע בהם, אלא בפירוש הדין כל פי תכליות.

לכן , כאמור, אין ניתן להיעתר לבקשת המבקש ולקבוע כי נכותו של המבקש לצרכי התקנה היא 100%+, נכות

מיוחדת .

כ.

נוסיף, שדומה כי בצדק ציינה באת כוח המשיב שהביטוי "נכותו הכוללת" בתקנה 8 לתקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (תוספת ומימון צרכים מיוחדים), תשס"ג-2003, מדגיש, כי מקום שבו חפץ מחוקק המשנה להידרש ל"נכות כוללת" של נכה כמזכה בתוספת הטבה, אמר כן במפורש; באותה תקנה נאמר "נכה פגוע לב שרק חלק מנכותו היא נכות מוכרת, יהיה זכאי, על אף האמור בתקנה 1, לתוספת בהתאם לנכותו הכוללת"; וראו גם תקנה 5(ב) לתקנות הנכות המיוחדת, המדבר בנכה "שנקבעה לו דרגת נכות 100%...". הוא הדין להוראת אגף השיקום 56.02 שאותה יש לקרוא

על רקע הקביעה הבסיסית האמורה, וכך גם באשר להוראות 53.05 ו-80.261; אכן, כפי שגם מציינת באת כוח המשיב, ישנם בהוראות אלה ניסוחים המדברים בנכות "כללית" או "כוללת", אך אין מקום לקראן כאילו היו סעיף חוק על כל תגיו ודקדוקיו, והמסגרת הנורמטיבית שבה עסקינן בענייננו תוארה מעלה, והיא מובהקת.

כא.

כך גם באשר להוספת סעיף 43(א3) לחוק הנכים בגדרי תיקון 27 לחוק. המעניק ל"בעל דרגת נכות מיוחדת כאמור בסעיף 7(ד)" - זכות לטיפול גם שלא במחלתו שחלה בה או שהחמירה בתקופת שירותו עקב שירותו. שוב – שבים אנו לשאלה של גדרי הנכות המיוחדת, וכאן נראית לנו השקפת בית המשפט קמא, כי עסקינן במי שהוכר כבעל נכות מיוחדת , אשר היא "דרגת הנכות הגבוהה ביותר הנקבעת לנכים שנפגעו תוך כדי ועקב שירותם הצבאי", כאמור בדברי ההסבר לתיקון, והדבר תואם את העמדה שהובעה מעלה.

כב.

בכל הנוגע לחוות הדעת של הייעוץ המשפטי לועדות הרפואיות, ברי כי ככל שהן מוצגות בפני צד אחד, עליהן להיחשף באופן שוה לחלוטין גם בפני הצד האחר. למעשה, מתשובת המשיב עולה כי קביעה זו כשלעצמה מקובלת עליו ללא סייג. במקרה דנא, בסופו של יום, גם הועברו חוות הדעת לידי המבקש, ומכל מקום לא עליהן נסמכה הכרעת בית המשפט, אלא על החקיקה מתוך עצמה. בנסיבות אלה סברנו, כי אין צורך להכריע בתיק זה בשאלות עקרוניות הנוגעות לעצם מעמדן של חוות הדעת, קרי, היש לראות בהן מסמך פנימי בלבד או כזה שלצדדים זכות לעיין בו. בהתייחסותו לשאלת העיון בחוות הדעת הדגיש בית המשפט המחוזי את הבעיה של "אסימטריה" בין שני הצדדים להליך; אך עניין זה אינו עוד במחלוקת, כאמור, וככל שנדרשה הבהרה באשר לו-זו ניתנה. הידרשותו של בית המשפט המחוזי לשאלות הנוספות הנוגעות לחוות הדעת הייתה למעלה מן הצורך, כדבריו, ואף אנו סבורים שאין הן מתעוררות בפנינו, מה גם שלא הועלה בנסיבות טיעון מלא לעניין זה – וניתן איפוא להותירן כחזון למועד לעת מצוא.

כג.

נוכח האמור, ומשנמצא כי נכותו של המבקש אינה עומדת בקריטריונים הנדרשים לשם הכרה בדרגת נכות מיוחדת, איננו נעתרים לבקשה. מניחים אנו כי בגדרי הסמכויות יטופל המבקש ברוחב לב אנושי ומוסדי. אין צו להוצאות.