רע"א 6228/09 גילי זרדב נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ

1.

זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטות א' קובו, מ' רובינשטיין וע' צ'רניאק) במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום (כבוד השופטת הניג).

המבקש, נהג משאית, הוביל חול. לאחר פריקת המשאית ירד, לטענתו, לבדוק אם נותר על גביה חול וכן את מצב הצמיגים. במהלך עלייתו חזרה בשלבי המשאית על מנת להתחיל בנסיעה, החליק מהמדרגה העליונה, נפל ארצה ונפגע. כתוצאה מן התאונה טופל המערער בחדר מיון ושוחרר לביתו ללא אשפוז עם הפניה לאורטופד. המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ) הכיר בתקופות אי כושר מלא לעבודה, ושילם למבקש דמי פגיעה למשך 6 חודשים. ועדה רפואית שדנה בעניינו מצאה כי לא נותרה לו כל נכות רפואית. ערר המבקש על הקביעה נתקבל, והוועדה העמידה את נכותו הצמיתה על 10% עקב החמרה במצבו. עוד הפעילה הועדה את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 וקבעה כי "התובע נהג משאית עם חולשה ברגל שמאל ולכן לא יוכל להמשיך בעבודתו".

2.

הצדדים נחלקו ביניהם בשאלת החבות. בית משפט השלום קיבל בעניין זה את גרסת המבקש וקבע כי הוא אכן נפגע בתאונת דרכים. לעניין נזקו של המבקש – בית המשפט פסק לו פיצויים בסכום של 217,835 ש"ח (מתוכו נוכו תקבולי המוסד לביטוח לאומי) על פי הפירוט הבא: 76,092 ש"ח בגין תקופת אי כושר למשך 6 חודשים; 3,000 ש"ח כסכום גלובלי עבור הוצאות רפואיות; 10,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות לעתיד; 10,000 ש"ח בגין עזרת הזולת לעתיד; 100,000 ש"ח כסכום גלובלי בגין הפסד השתכרות לעתיד; וכן 18,743 ₪ בגין כאב וסבל. בית המשפט קבע כי לא עלה בידי המבקש להוכיח הפסדי השתכרות לעבר ביחס לתקופות שלאחר תום תקופת אי הכושר ועל כן לא פסק לו פיצוי כלשהו בראש נזק זה. כן נדחתה תביעתו באשר לעזרת הזולת לעבר, שכן המבקש לא צירף ראיות.

3.

המבקש ערער על סכום הפיצוי שנפסק לו לבית המשפט המחוזי. בית המשפט

בחן את טענותיו של המבקש אל מול ראשי הנזק השונים, וקבע כי בחינת התמונה הכוללת מעלה כי "ראשי הנזק בהם פסק בית משפט קמא מתאזנים פחות או יותר ככל שהדבר נוגע לפסיקה מועטת מדי, מחד גיסא ולפסיקה רבה מדי, מאידך גיסא". לאור האמור, נדחה ערעורו של המבקש.

המבקש אינו משלים עם פסק הדין שבערעור ומבקש כי תינתן לו רשות לערער. בבקשתו הוא שב ומפרט טעויות בסיסיות שנפלו, לטענתו, בפסק דינו של בית משפט השלום. המשיבות בתגובתן מתנגדות לבקשה, וטוענות כין המקרה נמנה על המקרים החריגים המצדיקים רשות ערעור בגלגול שלישי, שכן אין הוא מעורר שאלות ציבוריות או משפטיות חשובות. אף לגופו של עניין סבורות הן כי אין עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום.

4.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. הטענות שמעלה המבקש בבקשתו אינן מצדיקות דיון שלישי בעניינו. יתרה מזאת. בית המשפט המחוזי, ביושבו כערכאת ערעור, דן בכל טענותיו של המבקש ומצא כי יש לדחותן. הובהר כי גם אם נפלו טעויות בראשי נזק אלה או אחרים, הרי שבחינת הסכום הכולל שפסק בית משפט השלום למבקש מעלה כי מדובר בסכום סביר, התואם את המציאות העובדתית ומשתלב במדיניות הפיצוי הנהוגה במקרים דומים. הנמקה זו מקובלת עלינו, בפרט שמרכיב משמעותי מן הסכום שנפסק למבקש מבוסס על הערכה גלובלית.

אשר על כן הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבות בסך 10,000 ש"ח.