פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
6229/05
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. קאסם
סנעאללה
2. סעיד עותמאן
3. חטיב סאלח
4. קאסם סנעאללה ושות' בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
4-1. עזבון
המנוח משה ברקוביצי ז"ל ואח'
5. המוסד לביטוח לאומי
7-6. בית הבשר בע"מ
10-8 שקד בתי עץ ואח'
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב בע"א 2879/00 מיום 30.5.05 (השופטים: גרסטל, פוגלמן
ושילה)
בשם המבקשים: עו"ד נ' סנעאללה
בשם המשיבים 4-1: עו"ד ח' רהט
בשם המשיב 5: עו"ד בן
אפריים
בשם המשיבים 7-6: עו"ד מ' דאוד
בשם המשיבים 10-8: עו"ד א' צוק
החלטה
א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 30.5.05 (השופטים גרסטל, פוגלמן ושילה) בתיק ע"א 2879/00, שניתן בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה מיום 7.8.2000 (השופטת שריר) בתיק ת"א 3452/94.
ב.ביסוד ההליך תביעה בעקבות מותו של משה ברקוביצי ז"ל, טכנאי קירור, שהתחשמל למרבה הצער למוות במהלך עבודתו. בית משפט השלום קיבל את תביעת עזבונו ומשפחתו של המנוח, וקבע כי הנתבעים השונים (ובכללם המבקשים בהליך זה) התרשלו באופן הקמתה ותפעולה של רשת החשמל המשותפת להם. כן נקבע כי הנזק שנגרם לתובעים, למעלה ממליון ש"ח, נבלע כולו בתקבולי המל"ל, ולפיכך שעל הנתבעים לפצות את המל"ל. על פסיקה זו הוגשו מספר ערעורים, שלא צורפו לבקשה שבפני, ובהסכמת הצדדים הכריע בית המשפט המחוזי בערעורים לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984. רשות הערעור מתבקשת בין היתר בטענה שבית המשפט נמנע מלנמק את פסיקתו, כי חילק את האחריות בין הנתבעים שלא בהתאם לעולה מחומר הראיות שהוצג בפניו, ושפסק הדין מחייב צדדים שהתביעה נגדם נדחתה ושלא הוגש בעניינם ערעור. הבקשה מסתמכת על החלטות שונות שניתנו לאורך שנות הדיונים הארוכות, שרק חלקן צורף לבקשה.
ג.(1) חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה. ראשית, הנושא אינו מעורר כל שאלה מן הסוג שבית משפט זה מתערב בה בגלגול שלישי ( ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123, מ"מ הנשיא – כתארו אז – שמגר).
(2) שנית, המשוכה שיש לעברה בבקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן על דרך הפשרה (סעיף 79א') היא גבוהה אף מן הרגיל (רע"א 4044/04 בוקרה נ' סגל, פ"ד נ"ח(6) 894; רע"א 9311/03 רונן נ' סמואל (טרם פורסמה); רע"א 4723/05 לוי נ' ברוש (טרם פורסמה) (השופטת ארבל); בע"מ 3735/04 כקשור נ' כקשור (טרם פורסמה) (השופטת פרוקצ'יה)) , ולא ראיתי במקרה זה נסיבות מיוחדות המצביעות על מעברה של משוכה זו. מטבע הדברים, על הנותן הסכמתו לפסק דין על דרך הפשרה, להבין את משמעות הדבר גם מבחינת ההליך הערעורי, ואין זה המקום להאריך.
(3) שלישית, אף אילולא האמור, ולעיצומם של דברים, לא יכולתי ללמוד מן העיון בבקשה ובשני פסקי הדין הקודמים וכן בעיקרי הטיעון מטעם המבקשים בבית המשפט המחוזי אם יש ממש בטענות המבקשים. למשל, נטען בבקשה כי בבית המשפט המחוזי חייב צדדים ופסק לטובת צדדים שהתביעה נגדם נדחתה בבית משפט השלום "ולא היה כל ערעור על דחיה זו, והם היו צדדים פורמלים בערעורים שהיו לפניו". לעניין "העדר ערעור" ו"צדדים פורמליים", לא צורפו כל כתבי ערעור, ומן המקום היחיד בו יכולתי לראות את מלוא רשימת המשיבים בבית המשפט המחוזי (עיקרי הטיעון מטעם המערערים) אין כל ציון להיותו של צד כלשהו משיב פורמלי , וגם לא ברור מכל החומר מי המערערים ב"שלושת הערעורים" הנזכרים בהצעת בית המשפט המחוזי מיום 3.3.03. ועוד, אין לי סיבה לחשוב כי בית המשפט המחוזי לא עיין, כנטען, בראיות ובטענות, בשעה שבפסק דינו (מיום 30.5.05) נכתב "לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים", ואין סיבה להניח כי אלה לא כללו את הטענה באשר למבקשת 4, כאילו לא היתה צד.
(4) על פי כל האמור לעיל, אין בידי להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, כ"ג בתשרי תשס"ו
(26.10.2005).
ש
ו פ ט