רע"א 6237/01 יהודה חן נ. בנק ירושלים

המבקש, בעל 50% ממניות חברת אלטשולר שחם ניהול חיתום והשקעות בע"מ (להלן: החברה), חתם בתאריך 3.5.00 על שטר משכון, שבו התחייב למשכן את מניותיו בחברה לטובת המשיב 1 (להלן: הבנק), כערובה לחובו לבנק של אחיו של המבקש, מאיר חן (להלן: האח). חתימת המבקש על שטר המשכון נעשתה בפגישה עם נציגי הבנק, שאליה נדרש המבקש להמציא מסמכים שונים המאפשרים את משכון המניות, ובכללם הודעת משכון והודעה לדירקטוריון החברה על המשכון. בעקבות חתימת המבקש על מסמכים אלו, נרשם לטובת הבנק משכון על מניותיו של המבקש בחברה.

בשנת 2001, משחובו של האח הצטבר לסכום של כ2,303,360- ש"ח, פתח הבנק בהליכי הוצאה-לפועל למימוש המשכון.

או אז הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים תובענה למתן הצהרה שלפיה אין תוקף למשכון ואין הבנק רשאי לממשו. טענת המבקש הייתה, כי אין חוב שמכוחו רשאי הבנק לתבוע את מימוש המשכון, וכי המשכון ממילא אינו תקף, מן הטעם שלא ניתנה הסכמת דירקטוריון החברה למשכון המניות. עוד טען המבקש, כי הבנק הסתיר ממנו את מצבו הפיננסי של אחיו, והפר חובות המוטלות עליו כמוסד בנקאי. בצירוף לתובענה הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי מימוש המשכון, ובתמיכה צירף תצהיר מטעם אחיו, שניתן במסגרת הליך אחר שהתנהל בין המבקש ואחיו לבין הבנק.

בית-המשפט המחוזי, לאחר שמיעת ראיות, קבע, כי המבקש הודה שחתם על שטר המשכון וקרא אותו, וכי המבקש אף ידע שהיה עליו להמציא מסמכים שונים, שבהם יהיה כדי לתת תוקף למשכון. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי המבקש לא הוכיח כי לא ידע על היקף מסגרות האשראי של אחיו, וכי בשטר המשכון, שעליו חתם, נכלל ויתור של המבקש על הזכות לקבל התראה מן הבנק בקשר למימוש המשכון, מה גם שלמבקש נשלחו התראות על מצב חובו של אחיו. בית-המשפט המחוזי הוסיף ודחה את טענת המבקש כי אין תוקף למשכון כיוון שדירקטוריון החברה לא אישר את משכון המניות. וכך קבע בית-המשפט בהקשר זה:

טענה זו לוקה בחוסר תום לב קיצוני. המבקש לא טרח להשיג את הסכמת החברה לרישום המשכון כנדרש ... למרות שהוא בעל 50% ממניות החברה. החברה לא הגישה תצהיר מטעמה להסביר את מחדלה. לטענת המבקש בחקירתו הנגדית, החברה לא אישרה את משכון המניות, כדי לא להכניס זרים לחברה ולגרום לה נזק. טענה זו אין בה ממש שכן החברה משכנה בעבר את נכסיה ... ולא שמעתי ממנה שנגרם לה נזק.

...

יש להניח שהמבקש, שהוא "האני האחר שלה", הוא שמנע מהחברה לחתום על הסכמתה למשכון המניות ולכן ניתן לומר שהשתכללה הסכמת החברה למשכון ... לכך יש לצרף גם את הוראת סעיף 28(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973-, הקובע שמי שמנע את קיומו של התנאי המתלה (הסכמת החברה), אינו זכאי להסתמך על אי קיומו, בלי קשר לשאלת הסכמת החברה...

הבנק העמיד אשראים ל[אח] על סמך שטר המשכון. לבוא היום ולטעון ששטר המשכון הוא חספא בעלמא, אחרי [שהאח] הפיק את כל היתרונות ממנו, פירושו לתת למבקש ול[אח] את כל התמורה הנגדית, אך בד בבד להשתחרר מחבותם החוזית על פי שטר המשכון.

לבסוף קבע בית-המשפט המחוזי, כי ניתן היה לדחות את בקשתו של המבקש אף מבלי להיכנס לדיון בגוף טענותיו, וזאת מכיוון שהמבקש לא המציא ערובה מתאימה לנזקי הבנק. על יסוד האמור לעיל, דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה למתן צו מניעה זמני.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שבגידרה חזר המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי, והוסיף, כי נוכח הראיות שבאו בפני בית-המשפט המחוזי, מן הראוי היה לקבוע כי הבנק לא מסר למבקש מה מצבו האמיתי של האח. בהקשר זה טען המבקש, כי לא ניתנה לו אפשרות לחקור את המצהירים מטעם המשיבים ביחס לחובו של אחיו ומסגרת האשראי שניתנה לאחיו. עוד נטען, כי אין להכיר בוויתורו של המבקש על מסירת התראות על מימוש המשכון, מן הטעם שמדובר בהתנאה על חובה קוגנטית שנקבעה בחוק הערבות, תשכ"ז1967-, ואף משום שמדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד. המבקש הטעים, כי בית-המשפט המחוזי שגה בקובעו כי הייתה לו שליטה על הנעשה בחברה ולפיכך יכול היה לדאוג לאישור הדירקטוריון את המשכון, שכן המבקש, שקיבל את המניות במתנה, כלל אינו פעיל בחברה.

מנגד, המשיבים תמכו בהחלטת בית-המשפט המחוזי, וציינו, בין היתר, כי על-פי הרישומים המופיעים אצל רשם החברות, לחברה לא מונו כלל דירקטורים.

יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור.

כעולה מן הממצאים שקבע בית-המשפט המחוזי - לעניין הדיון בצו המניעה הזמני - המבקש לא חלק על כך, שבמועד חתימתו על שטר המשכון העמיד בפני הבנק מצג שלפיו בכוונתו לעשות כל שנדרש על-מנת שיירשם משכון בר-תוקף על מניותיו בחברה, וזאת על-מנת שאחיו יוכל לקבל אשראי מן הבנק. על מצג זה, ובעקבות רישום המשכון, הסתמך הבנק. בנסיבות אלו, הגעתי לכלל דעה, כי אף מבלי שיש צורך לנקוט עמדה ביחס ליתר טענות המבקש, אין מקום למתן רשות ערעור.

אכן, במצב הדברים שנוצר, יש להעדיף את האינטרס של הבנק להמשיך במימוש המשכון, על-פני האינטרס של המבקש לעכב את מימוש המשכון עד שיתבררו טענותיו כלפי הבנק. בהקשר זה אף יש לייחס משקל רב לכך שהמבקש, כפי שהעיד על עצמו, איננו פעיל כלל בחברה, ועל-כן המניות הן, מבחינתו, בעיקרן נכס בעל ערך כלכלי בלבד. מובן הוא איפוא, כי אם יזכה המבקש בתובענה שהגיש, יוכל לזכות בפיצוי כספי מן הבנק, שיהיה בו כדי להשיב את מצבו לקדמתו.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח.