רע"א 6246/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. אודט קרמר

1.המשיבה נפגעה בתאונת דרכים וכתוצאה מכך נותרה נכה בשיעור של 100%. בשל נכותה הקשה היא נדרשת לסיעוד בהיקף רב. תביעת הפיצויים שהגישה כנגד המבקשת מתבררת בבית המשפט המחוזי ובמסגרת אותה תביעה ביקשה המשיבה כי יפסקו לה תשלומים תכופים. ביום 15.9.98 פסק לה בית המשפט המחוזי סכום של 200,000 ש"ח (כולל שכר טרחת עו"ד) "וזאת עד לתום ההליכים בתיק העיקרי". סייג אחרון זה בוטל על-ידי בית המשפט העליון בהחלטה שניתנה בבקשת רשות ערעור שהוגשה על-ידי המשיבה. בית המשפט העליון פסק כי המשיבה תוכל לפנות בבקשה נוספת לתשלום תכוף ביום 1.6.99 אם לא ינתן עד למועד זה פסק הדין בתביעה העיקרית. ואכן, פנתה המבקשת במועד האמור לבית המשפט המחוזי בבקשה כי יוסיף ויפסוק לה תשלומים תכופים. בית המשפט נעתר לבקשה וחייב את המבקשת לשלם למשיבה תשלום תכוף נוסף בסכום של 400,000 ש"ח וגם זאת "עד לתום ההליכים".

2.הפעם אין המשיבה משיגה על הסייג הזה ואילו המבקשת עותרת ליתן לה רשות לערער על ההחלטה. לטענת המבקשת לא היה מקום לפסוק תשלום תכוף בסכום גלובלי ולא היה מקום לפסוק תשלום תכוף בכלל משלא הוכיחה המשיבה שינוי בנסיבות.

את הטענה האחרונה אין לקבל כיוון שהבקשה החדשה שהגישה המשיבה לקבלת תשלום תכוף אינה סומכת בהכרח על שינוי בנסיבות כי אם על חלוף התקופה שבגינה נפסקו להשקפתה התשלומים התכופים. אשר לבחירתו של בית המשפט לפסוק את התשלומים התכופים בסכום אחד כולל, יש בבחירה זו משום קושי שכן בהעדר מועד ידוע מראש לסיום ההליכים, קשה ללמוד מן ההחלטה מהו סכום התשלום החודשי המוענק למשיבה. ככלל, עדיפה הפסיקה החודשית השוטפת על הפסיקה הכוללת, מה גם שאין בה בפסיקת התשלומים החודשיים, כשלעצמה, כדי למנוע הקדמה לפרקים של תשלומים אחדים.

3.בית המשפט קמא סבור היה שהתשלום התכוף שנפסק בעבר למשיבה אינו מופרז בשל צרכיה המרובים. בקביעה זו הניח בית המשפט קמא כי הסכום החודשי שראוי לפסוק אותו הוא כ21,000- ש"ח. בית המשפט פירט גם את הצרכים השונים של המשיבה. לאור ההנחה הזו ניתן ללמוד כי הסכום שנפסק נועד לשמש לצורכי המשיבה במשך תקופה שאינה עולה על 20 חודש ובנסיבות אלה לא שוכנעתי כי ראוי להתערב בהחלטה.

מאליו יובן שאין בסכום המשתלם כדי ללמד על התוצאה בפסק-הדין עצמו (ראו ע"א 6431,6560/96 אן בר-זאב נ' גומע'ה מוחמד ואח' , דינים עליון נד 631).

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.