רע"א 6251/13 יששכר בן צבי נ. קצין התגמולים - אגף השיקום

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"א 033297-09-12, כב' סגנית הנשיא ש' דבר , השופטת ר' יפה-כ"ץ , השופטת נ' נצר ). פסק-הדין דחה את ערעורו של המבקש על פסק-דינה של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים ) (ע"נ 12371-11-10), בו דחתה הוועדה את ערעור המבקש על החלטת המשיב – קצין התגמולים – שלא להכיר בקשר הסיבתי בין מחלת הטרשת הנפוצה בה לקה המבקש לבין תנאי שירותו במשטרה.

2.

המבקש הינו שוטר המשרת במשטרת ישראל מאז שנת 1995. משנת 2002 שימש כבוחן תנועה וחוקר תאונות דרכים. ביום 17.9.2008, במהלך טיפול בתאונת דרכים אליה הוזעק, התמוטט והובהל לחדר מיון בבית החולים. מאוחר יותר הועבר לבית החולים "הדסה" עין כרם, שם אובחן כחולה בטרשת נפוצה. למרות התפרצות המחלה, המבקש ממשיך לשרת כשוטר.

לטענת המבקש, עבודתו כחוקר ובוחן תאונת דרכים, על הלחצים הכרוכים בה, היא אשר גרמה להתפרצות המחלה. הודגש שעבודתו של המבקש באזור אילת הגבירה את המתח המובנה לעבודה כבוחן וחוקר תנועה, לנוכח האחריות המוגברת על שוטר יחיד (לעומת עבודה בצוות) ובשל הנסיעות ארוכות הטווח שנאלץ לעשות בגפו. עוד הטעים המבקש שמלבד המחלה הינו אדם בריא בגופו ובנפשו, שאין במשפחתו היסטוריה כלשהי של מחלה זו, ושממילא מלבד הדחק והלחץ של תנאי השירות אין כל סיבה מתקבלת על הדעת להתפרצות המחלה. המבקש תמך את תביעתו בחוות דעתו של המומחה מטעמו ד"ר שלמה פלכטר. המומחה ציין כי קיימת אסכולה הגורסת שמצב של מתח נפשי יכול לשמש כטריגר להתפרצות המחלה או התקפים שלה במידה והמחלה כבר קיימת. מסקנתו של ד"ר פלכטר היא שקיים קשר סיבתי הדוק בין הלחץ הנפשי בו היה המבקש נתון במהלך שירותו במשטרה לבין התפרצות המחלה.

מנגד, המומחה מטעם המשיב, פרופ' מנחם שדה, סבר כי הקשר האמור אמנם אפשרי, אך המידע הרפואי כיום אינו תומך בקביעה של קשר כאמור ברמה "מתקבלת על הדעת". הוא אף הוסיף כי "היפותזה תיאורטית למנגנון אפשרי אינה מעידה על קיום קשר סיבתי, דבר המוכח רק בעזרת מחקר אפידמיולוגי פרוספקטיבי". פרופ' שדה הטעים שמדובר בויראנט נדיר של טרשת נפוצה, ולכן קשה לאמוד עד כמה המחקרים הכלליים רלוונטיים אליו. סוף דבר, קבע המומחה כי "הקשר אפשרי כיוון שהוא לא הוכח ולא נשלל. אולם אין אף אסכולה הקובעת שהקשר קיים, והדבר לא בא לידי ביטוי בספרי האסמכתא".

בהחלטה מיום 13.10.2010 דחה קצין התגמולים את תביעתו של המבקש להכרה בקשר בין המחלה לבין תנאי שירותו. המבקש הגיש ערעור לוועדת הערעורים לפי חוק הנכים (לעיל ולהלן: הוועדה ). הוועדה דחתה את הערעור בפסק-דין מנומק, כשהיא קובעת שה"אסכולה" עליה הצביע ד"ר פלכטר אינה אלא "דעה אחת" בלבד. הוועדה הדגישה שד"ר פלכטר מתייחס יותר למחקרים ביחס להחמרה במחלה מאשר לגורם אפשרי להתפרצות המחלה. נקבע כי לאור ההלכה הפסוקה, קשר סיבתי-משפטי בין התפרצות מחלה לבין השירות יוכר רק אם התובע יוכיח התרחשות אירוע חריג ויוצא דופן שאירע לו תוך ועקב השירות. הוועדה לא מצאה שהמבקש עמד בנטל זה. דרך אחרת להראות קשר סיבתי היא בהצבעה על אסכולה הקובעת קשר כאמור בין תנאי השירות לבין המחלה, בדרגה של "מתקבל מאד על הדעת". בהקשר לכך נקבע כי אין בקיים "אסכולה" הקושרת בין מתח נפשי ומצבי לחץ לבין התפרצות טרשת נפוצה. כל שניתן לראות הוא קשר אפשרי בין מתח וטרשת נפוצה, אשר טיבו ומהותו טרם הובררו. לעניין זה העדיפה הוועדה את חוות דעתו של פרופ' שדה על זו של ד"ר פרכטר – שגם הוא הודה שהאטיולוגיה של המחלה אינה ידועה, ולא ידוע הגורם הישיר והמוכח להתלקחות המחלה. המבקש הגיש ערעור על פסק-דין זה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שאף הוא נדחה. מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפני.

3.

בבקשה מעלה המבקש את הטיעון שטרשת נפוצה הינה מחלה ש"נצברת" במשך שנים, באופן שאדם יכול לנהל אורח חיים שגרתי עד להתפרצותה של המחלה. מכאן שלא ניתן להראות קשר סיבתי ישיר בין אירוע ספציפי לבין התפרצות המחלה. ואולם, לדעת המבקש ניתן להראות, ברמת סבירות של 51% – הרמה הנדרשת בהליך אזרחי – כי תנאי שירותו של המבקש היו גורם למחלתו. לגישתו, לתורשה יש תרומה של 40% לגרימת המחלה. במקרה של המבקש ניתן לשלול את גורם התורשה, כך שמוטל עליו נטל של 11% בלבד. הן המומחה מטעם המשיב, והן בתי המשפט קמא, לא נימקו כיצד אין בידי המבקש אותם 11 אחוזים הנדרשים. בנוסף על טענה זו, מלין המבקש על קביעת הוועדה בעניין השפעת תנאי החום הכבדים שבהם עבד המבקש במשך עבודתו, המצטרפים כגורם אפשרי להתפרצות המחלה. הוועדה קבעה שהטענה לא הועלתה בפני קצין תגמולים ושלא התקיים בה כל דיון. כך בית המשפט המחוזי קבע שהדרך להעלות את הטיעון אינה בהגשת מאמרים אלא בעדות מומחה. לדעת המבקש התעלמות הערכאות קמא מאפשרות של השפעת החום על התפרצות המחלה היא שלא בצדק. מנגד, המשיב סומך את ידיו על פסקי הדין של הערכאות קמא.

4.

על הפונה לקצין התגמולים בבקשה להכיר במחלה בה לקה להוכיח קשר סיבתי בין תנאי השירות של עבודתו לבין המחלה. במקרה דנא הכריעו שתי ערכאות שלא ניתן להצביע על קשר סיבתי ברמה הנדרשת, ושצדק אפוא קצין התגמולים בהחלטתו לדחות את הבקשה. למרות שהקשר נשאר בגדר האפשרי, נקבע בחוות דעתו של פרופ' שדה כי "אין באף מחקר ... טענה שגורמי הדחק אלה גורמים לפריצת המחלה. טענה כזו היא אבסורדית ואינה מוזכרת באף ספר לימוד". משהעדיפו הערכאות קמא את דרכו של פרופ' שדה על זו של ד"ר פלכטר, קשה להצביע על עיוות דין קיצוני שנפל בהכרעתם.

אוסיף כי טענתו של המבקש לפיה אין צורך אלא בהוכחת 11 אחוזי הצטברות כדי להגיע להסתברות של 51% הנדרשים בהליך האזרחי, אינה משכנעת. גם בהנחה ש-40% של מקרי טרשת נפוצה קשורים לתורשה, הרי שבתוך ה-60% הנותרים עדיין יש צורך בהוכחה של למעלה מ-51%, דהיינו הסתברות של למעלה מ-30%. מעבר לכך, יצוין שהמבקש לקה בזן נדיר של מחלת הטרשת הנפוצה, ולכן גם ההנחה של קשר תורשתי בארבעים אחוזים של חולים אינה ברורה. כך או כך, כיון שלא הוכר במחקר כל קשר סיבתי קונקרטי בין תנאי דחק ולחץ לבין התפרצות המחלה, אין כל דופי בהכרעות של ערכאות קמא. מדובר במחלה אשר גורמיה אינם ידועים. העובדה שאין בידי המבקש הסבר אחר למחלתו אינה מביאה למסקנה, ברמת ההסתברות הדרושה, כי תנאי השירות הם הגורם לכך.

באשר לטענת המבקש שתנאי החום בהם שירת קשורים קשר סיבתי להתפרצות המחלה, צדקו הערכאות קמא כי טענה זו לא הועלתה בפני קצין התגמולים, ולכן הדרך הראויה היא להעלותה בבקשה חדשה בפני קצין התגמולים כפי שעולה מסעיפים 35(א) ו-(ב) לחוק הנכים. בית המשפט המחוזי הפנה את המבקש לאפשרות זו, ובקשה חדשה אף הוגשה. בנסיבות אלה ברור שאין כל עיוות דין ביחס לנקודה זו.

5.

לנוכח כל האמור, הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות ושכ"ט המשיב בסך 3,000 ש"ח.