רע"א 6258/98 גיא בנאי נ. מרדכי שלו עו"ד מנהל מיוחד של מוסך צמד בע"מ

בפני בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון.

על-פי החלטתי מיום 12.1.99, היה על המבקשים להפקיד ערבון בסך 5,000 ש"ח תוך שלושים יום מיום קבלת ההחלטה. החלטה זו הומצאה לידי בא כח המבקשים ביום 20.1.99.

ביום 8.2.99, בטרם חלף המועד להפקדת ערבון הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד להפקדתו ב30- יום. בבקשה נטען, כי בשל משאביהם הכספיים המועטים מתקשים המבקשים לגייס את הסכום הדרוש להפקדת הערבון, ולפיכך זקוקים הם לפרק זמן נוסף על מנת לגייסו.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, המבקשים מטרידים את בית המשפט לשווא, לאחר ששלוש ערכאות נתנו את החלטתן בעניין נשוא בקשת רשות הערעור.

בהחלטה בדבר מתן אורכה להפקדת ערבון יש להביא בחשבון את האינטרסים של כל הגורמים השונים המעורבים בערעור: בעלי הדין וכלל הציבור, שהוא בעל עניין כללי בבירור מהיר ויעיל של הליכים התלויים בבית המשפט. (בש"א 3780/98 גיא רוזן ואח' נ' כפר הריף כפר שיתופי להתיישבות , תקדין עליון 98(3) 1521).

במקרה דנן, שקילת מאזן האינטרסים המעורבים של המבקשים מחד, ושל המשיב והציבור מאידך, מובילה למסקנה כי יש להיעתר לבקשה.

מבחינת האינטרס של המבקשים, דחיית הבקשה תחסום בפניהם את האפשרות לבירור בקשתם.

מבחינת המשיבים, הרי שלא מצאתי כי בנסיבות המקרה ייגרם למשיבים נזק או יפגע אינטרס לגיטימי שלהם בשל הפקדת הערבון באיחור.

מבחינת הציבור, ככלל עשויה אי הפקדת הערבון במועדו לגרום לשיבוש ההליכים, לדיונים מיותרים, ובסופו של דבר להארכת משך הדיון בערעורים בדרך כלל; אולם במה דברים אמורים? כאשר המשיב עומד על זכויותיו ודורש לדחות את הערעור מחמת אי הפקדת ערבון, או כאשר הרשם מחליט לקבוע את הערעור לדחייה על יסוד תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (בש"א 3780/98 הנ"ל).

במקרה שלפנינו לא אירע אף אחד משני המקרים הנ"ל, והמבקשים אף הגישו את בקשתם בטרם חלף המועד להפקדת ערבון. בנסיבות אלו, סבורה אני כי האינטרס של הציבור לא נפגע באופן כזה שיש בו להצדיק דחיית הבקשה, שמשמעותה היא נעילת שערי בית המשפט בפני המבקשים.

לאור האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה. המבקשים יפקידו ערבון בסך 5,000 ש"ח תוך 20 יום מיום קבלת ההחלטה.