רע"א 6270/11 ד"ר כמיל משעור נ. חיים רוזנברג

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת מ' נד"ב), שעניינן בקשת המבקש לקיים דיון חוזר בהחלטה בדבר אישור תובענה ייצוגית.

2.

ביום 25.7.2002 הגיש המשיב 1, חיים רוזנברג, תביעה ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית נגד המבקש ומשיבים נוספים. בקשת האישור הוגשה בגין קיומם של פרטים מטעים נטענים בתשקיף ובדו"חות הכספיים של חברת בולוס גד תיירות בע"מ (בפירוק), היא המשיבה 2. ביום 13.3.2011 החליט בית המשפט המחוזי לאשר את הבקשה נגד חלק מהנתבעים ככל שהיא נוגעת לעילת התביעה של פרט מטעה בתשקיף. יצוין, כי המשיב 1 הגיש ערעור על החלטה זו (ע"א 3103/11). המבקש הוא אחד מהנתבעים נגדם אושרה הבקשה לאישור התובענה הייצוגית. ביום 2.5.2011 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לקיים דיון חוזר בהחלטת האישור, לפי הוראת סעיף 41(ה)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן - החוק ). סעיף זה נוסף לחוק במסגרת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 59), התש"ע-2010, ס"ח תש"ע מס' 2253, 612 (27.7.2010) (להלן - תיקון 59 ). בתיקון 59 נוספו לחוק הוראות שעניינן הקמת מחלקה הידועה בעגה כבית משפט לעניינים כלכליים. סעיף 41(ה)(2) לחוק עוסק בדרך להשגה על החלטה לאישור תובענה ייצוגית לפי פרט 5 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (תובענה בעילה הנובעת מזיקה לנייר ערך או יחידה). לפי סעיף 41(ה)(1) לחוק, לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה לאישור תובענה ייצוגית בעילה זו. סעיף 41(ה)(2) קובע, כי הדרך להשיג על החלטה זו היא באמצעות הגשת בקשה לקיום דיון חוזר בפני מותב שלושה של בית המשפט המחוזי שנתן את ההחלטה בבקשת האישור.

3.

ביום 16.5.2011 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. בית המשפט המחוזי קבע, כי סעיף 41(ה)(2) לחוק כלל אינו חל על ההליך דנא. זאת, נוכח קיומו של סעיף תחולה בתיקון 59 לחוק אשר קובע, כי התיקון יחול על הליכים שהוגשו לבית המשפט מיום 15.12.2010 ואילך (סעיף 13 לתיקון 59). כזכור, בקשת האישור בהליך דנא הוגשה בשנת 2002. ביום 19.6.2011 הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה האמורה, מן הטעם שניתנה טרם שחלף המועד להגשת תגובה מטעמו לתשובה. ביום 3.8.2011 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הביטול, תוך שהוא חוזר על הטעמים שהובילו לדחיית הבקשה לקיום דיון חוזר. על החלטות אלו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. כפי שצוין, תיקון 59 לחוק כולל סעיף תחולה, הקובע באופן מפורש כי התיקון יחול על הליכים שהוגשו לבית המשפט מיום 15.12.2010 ואילך. לטענת המבקש, יש לפרש את המונח "הליך" כך שיתייחס גם לבקשות ביניים שונות המוגשות במסגרת ההליך. לגישתו, הבקשה לדיון חוזר הינה "הליך" שהוגש לאחר כניסתו של התיקון לתוקף, ועל כן יש לסעיף תחולה בענייננו. אין לקבל פרשנות זו. את המונח הליך יש לפרש כמתייחס לפתיחה של הליך עיקרי, ובענייננו להגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית. לוּ הייתה עמדתו של המבקש מתקבלת, ספק אם היה כלל צורך בסעיף התחולה לתיקון 59. זאת, שכן כל בקשת ביניים שהייתה מוגשת במסגרת הליך הייתה מכניסה את ההליך לגדר תחולת התיקון לחוק. מעבר לכך, וכפי שקבע בית המשפט המחוזי, סעיף 41(ה)(2) נוסף לחוק כחלק מתיקון כולל, המתייחס להקמתו של בית המשפט לעניינים כלכליים. פרשנותו של המבקש מנתקת את הסעיף האמור מההקשר הכולל של התיקון. על כן, בדין דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של המבקש. אינני רואה מקום להידרש ליתר טענותיו של המבקש, כמו גם לשאלה אילו דרכי תקיפה, אם בכלל, נתונות כיום בידי המבקש.

5.

בשולי הדברים יוער, כי במסגרת תיקון 59 לא נקבעו מועדים להגשת בקשה לדיון חוזר לפי סעיף 41(ה)(2) לחוק. כך, במקרה דנא, הוגשה הבקשה לקיום דיון חוזר ביום 2.5.2011, בעוד שההחלטה עליו נסובה הבקשה ניתנה ביום 13.3.2011. טוב יעשה מחוקק המשנה אם יתקין תקנות המסדירות את המועד להגשת בקשה כאמור. דומה, כי ראוי לקבוע שבקשה לדיון חוזר תוגש תוך 30 ימים ממועד קבלת ההחלטה בעניין בקשת האישור, כמקובל לגבי הגשת בקשות רשות ערעור על החלטות ביניים (תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). זאת, חרף העובדה כי סעיף 41(ה)(2) מקנה זכות להגיש בקשה לקיומו של דיון חוזר ואין מדובר בבקשת רשות.

6.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בלא צורך בתגובה. לפיכך לא ייעשה צו להוצאות.