פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"א
6302/97
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המבקש
:
סמיח
דאוד
נגד
המשיבים
:
1.
אסעד פרחאן עראידה
2.
מועד סרחאן
3.
מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות
4.
המועצה המקומית מג'אר
5.
חברת הנסיעות והתיירות נצרת בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק
דינו של בית המשפט
המחוזי
בנצרת, בע"א 360/97, מיום 17.9.97,
שניתן
על ידי כבוד הנשיא י' אברמוביץ
והשופטים:
ג' גינת, מ' הס
בשם
המבקש: עו"ד חנא קסיס
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הנשיא י' אברמוביץ, והשופטים ג' גינת ומ' הס) מיום 17.9.97 בע"א 360/97.
1.המבקש נפגע בעינו בשנת 1986 מידוי אבן בעת שהיה בדרכו לביתו מבית הספר. בעת התקרית היה המבקש בן 11. הוא הגיש תביעה לבית משפט השלום בטבריה (סגן הנשיא נ' ממן) לפיצויים נגד המשיבים. המשיב 1 היה באותה עת מנהל בית הספר, המשיב 2 היה מורה בבית הספר. המבקש טען בתביעתו כי הילדים הוסעו מדי יום לבית הספר וממנו, אך באותו יום נמסרה הודעה כי האוטובוס לא יגיע או יתעכב ולכן הוצע לילדים לצעוד הביתה. לטענת המבקש זוהי הוראה רשלנית והרת סכנות, שאיפשרה את פציעתו. בית משפט השלום לא מצא סיבה להסתפק בעדות המבקש. השופט ממן קבע כי לא הוכחו יסודותיה העיקריים של התביעה - האיחור, ההוראה ללכת ברגל והפציעה. לפיכך נדחתה התביעה. השופט ממן התיחס לענין גם מהותית, בצאתו מההנחה שעדותו של אחד הילדים שהמבקש ביקש להשמיע, לו נשמעה, היתה מהימנה. בהקשר זה קבע כי לא קיימת חובת זהירות מושגית של בית הספר, מנהלו או מוריו כלפי המבקש בכל הנוגע לשלב החזרה הביתה מבית הספר; וכן, כי בהנחה שקיימת חובה כזו - לא התגבשה חובת הזהירות הקונקרטית, הנובעת לכאורה מחובת הזהירות המושגית. הנשיא ממן דחה גם את הטענה בדבר התגבשות עילת הפרת חובה חקוקה.
2.המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור מכח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי).
3.מכאן בקשת רשות הערעור שבפני. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי טעה בדחותו את הערעור ללא הנמקה, לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. טענותיו העיקריות בהקשר זה הן כי הערעור נסב בין היתר על החלטה דיונית של בית משפט השלום, המתבססת על שיקולים דיוניים ואינה סומכת ידה על ממצאים עובדתיים כלשהם, ולכן אינה נופלת בגדר תקנה 460(ב), וכן כי פסק הדין קבע כי אין לגלות במסקנה המשפטית טעות שבחוק, אך לשון תקנה 460(ב) קובעת כי אין לגלות בהחלטה טעות שבחוק, ולא רק במסקנה המשפטית. טענותיו האחרות של המבקש נוגעות לסוגיות השונות המתעוררות בפסק הדין של בית משפט השלום.
4.לאחר שעיינתי בבקשה וביתר המסמכים שבפני, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור. ערעור ברשות בפני בית משפט זה לאחר שנשמע ערעור בזכות בפני בית המשפט המחוזי, ניתן בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן לאור אופין המשפטי או הציבורי של הסוגיות המתעוררות (וראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123). אין זה המקרה שבפני. טענות המבקש אינן חורגות מהענין שבינו לבין המשיבים, ואין להן כל השלכה משפטית או ציבורית בעלת חשיבות מיוחדת.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ז בטבת התשנ"ח
(15.1.98).
ה
נ ש י א
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97063020.
A02
/דז/