רע"א 6305/17 יוסף פור אברהם נ. רשות מקרקעי ישראל

1.

בקשת רשות הערעור שבכותרת מופנית כלפי מספר החלטות – מן התאריכים 5.7.2017, 23.7.2017 (כב' השופט י' אטדגי ) ו- 3.8.2017 (כב' השופט ח' טובי ) – שבמסגרתן דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (ע"א 17745-04-17) בקשות לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה מיום 8.2.2017 (תא"ק 38084-12-14; כב' השופט ג' הס ) – אשר הורה על פינוי המקרקעין שבמוקד ההליך עד ליום 1.9.2017, ודחה את תביעת המבקש לפיצויים "כטענת הגנה במסגרת תביעת הפינוי".

2.

לטענת המבקש, מאזן הנוחות נוטה במובהק לזכותו: פינוי והריסת דירות המגורים הקיימות במקרקעין יסבו לו נזק בלתי הפיך – ואף ייתרו את ערעורו. לעומת זאת, עיכוב הביצוע אינו צפוי להסב נזק ממשי למשיבות, שכן הדיון בערעור קבוע למועד קרוב יחסית (25.1.2018). המבקש מדגיש כי "עיכוב בפינוי והריסה הנו דבר שבשגרה", וסבור כי נוכח הפגיעה הקשה בזכויותיו יש להעניק לו רשות ערעור ולעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעורו.

3.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה. כידוע, בית משפט זה יתערב בהכרעות הערכאות הדיוניות בנוגע למתן סעדים זמניים רק במקרים חריגים (רע"א 973/16 שוכמן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (23.5.2016)) – ולא שוכנעתי כי ענייננו נמנה עליהם.

מעבר לסימני השאלה באשר לנטיית מאזן הנוחות – בין היתר, נוכח גרסת המבקש עצמו (פסקה 12 לפסק דינו של בית משפט השלום) כי רק אחת מבין שלוש הדירות הקיימות במקרקעין משמשת למגוריו – הרי שלא הוכח כי לערעור סיכויים ממשיים. המבקש לא טרח לצרף לבקשתו את הודעת הערעור, והסתפק בהצגה לקונית של מספר טענות, תחת הכותרת מעוררת התמיהה "סיכויי הערעור פועלים לשני הכיוונים". מן הדברים עולה כי לדעת המבקש נפל פגם במכרז שפרסמה משיבה 1, בשנת 1998, לפינוי שכונת הארגזים (בה שוכנים המקרקעין) והקמת בנייני מגורים במקום – אלא שלא הובהר האם וכיצד יש בפגם זה כדי להשליך על זכויותיו המהותיות של המבקש בהווה. טענה נוספת, לפיה ניתן יהיה לפנות את המבקש רק לאחר מתן פיצוי, מתעלמת כליל מנימוקיו של בית משפט השלום – וממילא, אינה מניחה בסיס להתערבות בהכרעתו בעניין. די באמור כדי להביא לדחיית הבקשה – בייחוד על רקע החלטתו המנומקת של בית המשפט המחוזי מיום 23.7.2017, בה הובהר למבקש הצורך בהצגת טיעון מנומק ומפורט בנוגע לסיכויי ההליך.

ודוקו, אין בכוונתי לנקוט בפורמאליות יתר. אכן עסקינן בפינוי – מצב שעל פניו פועל לטובת המבקש בכל הקשור למאזן הנוחות. ברם, שיקול זה אינו עומד לבדו. בית המשפט המחוזי שב והבהיר למבקש, בהחלטות מושא בקשת רשות הערעור, את ההשלכות של אי הצגת טיעון ברור ביחס לסיכויי הערעור. אף על פי כן, גם בהליך הנוכחי המבקש בחר לפטור עצמו באמירות סתמיות לגבי חובות השלטון כלפי האזרח, ובטענה כי "אם לערעור אין סיכוי לא היה מוגש". כאמור, בכך אין די.

4.

הבקשה נדחית, אפוא, ועמה הבקשה הנלווית לסעד זמני. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.