רע"א 6305/21ויקטור בורביע מהנדסים נ. סטיל מאונטיין (אס.אם) בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 7.7.2021, בת"א 36162-03-21 (השופטת א' לינדנשטראוס ), שעל-פיה ניתן 'צו עשה' זמני, המאפשר למשיב 2 לחתום לבדו על מסמכיה של חברה, המצויה בבעלותן המשותפת של המבקשת 1 והמשיבה 1.

רקע עובדתי

2.

המבקשת 1, ויקטור בורביע מהנדסים בע"מ, היא חברה בבעלות המבקש 2, מר ויקטור בורביע; המשיבה 1, סטיל מאונטיין (אס אם) בע"מ, היא חברה בבעלות המשיב 2, מר עמוס אייזנברג. שתי החברות מחזיקות במשותף במניותיה של חברה שלישית: סטיל מאונטיין תעשיה (אס אם תעשיה) בע"מ (להלן: תעשיה ). תעשיה הוקמה לצורך קידום מיזם משותף, שעניינו בהקמת מבנה באזור התעשייה שבקצרין, והשכרתו לצדדים שלישיים. עם הקמתה של תעשיה, הוסכם כי רק חתימותיהם של בעלי החברות המחזיקות, ויקטור ועמוס יחדיו, בצירוף חותמת תעשיה, יחייבו את תעשיה בפעולותיה. המיזם המשותף יצא אפוא לדרכו, ובניית חלקו הראשון של המבנה – הסתיימה. דא עקא, בשלב מסוים עלו יחסי הצדדים על שרטון, חלו עיכובים בקבלת אישור אכלוס המבנה ((להלן: טופס 4 ), ולא ניתן היה לעשות בו שימוש. באותו שלב, פנה ויקטור לעמוס, הודיע כי גמלה בלבו החלטה לפרק את השותפות ביניהם, והציע לו לקיים הליך התמחרות, שבמסגרתו, מי מהשותפים אשר יאות לשלם סכום כסף בשיעור גבוה יותר, יקנה את חלקו של שותפו בתעשיה. עמוס סרב, בטענה כי אין מקום ל'הפרדת כוחות' בעת הנוכחית, כשרגליה של תעשיה עומדות על סִפָּהּ של 'הארץ המובטחת'. לשיטתו, יש להשלים בראש ובראשונה את המלאכה, ורק לאחר אכלוס המבנה, והשכרתו לצדדים שלישיים, להקיץ על תעשיה את הקץ, ו'להפריד כוחות': "אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה" (בראשית יג, ט).

3.

ויקטור, שהתנגד להמתין עם פירוק השותפות עד לסיום הפרויקט, סרב לקדם הוצאת טופס 4 למבנה, בניגוד לסיכום בין הצדדים, כי עניין זה יהא נתון לטיפולו. בצר להם, הגישו המשיבים תביעה לבית המשפט המחוזי, בטענה כי ויקטור הפר את חובת האמונים שלו כלפי תעשיה. בד בבד עם הגשת התביעה, ביקשו המשיבים כי בית המשפט המחוזי יורה על מתן סעד זמני, שלפיו די יהיה בחתימתו של עמוס לבדו, כדי לפעול בשמה של תעשיה, בכל הנוגע להוצאת טופס 4 למבנה. זאת, משום שבהמשך סרב עמוס אף לחתום על המסמכים הדרושים להוצאת טופס 4, לאחר שהמשיבים פנו לגורם שלישי, שיקדם את הוצאת הטופס האמור. ביום 7.7.2021 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, ובה נקבע, כי "התנגדות [ויקטור] לאפשר למומחה מטעם [המשיבים] להתחיל ולפעול להוצאת טופס 4 עבור [תעשיה], לא נומקה ולא בוססה בכל הצדקה שהיא, ואיננה נהירה. מנגד, עיכוב הפעולות הדרושות להוצאת טופס 4 עד לבירור התביעה, עלול להסב נזק לתעשיה. [ויקטור] עצמו, כאמור, העיד כי הדבר מנוגד אף לאינטרס שלו עצמו" . נוכח האמור, הורה בית המשפט המחוזי על מתן סעד זמני, שלפיו, ככל שתידרש חתימה על מסמך, לשם הוצאת טופס 4, יפנה עמוס לויקטור, ויבקשוֹ לחתום על אותו מסמך. אם יֵענה ויקטור לבקשה, ויחתום על הנדרש – מה טוב. לעומת זאת, אם יסרב לחתום, די יהיה בחתימתו של עמוס לבדו, כדי לחייב את תעשיה. עוד נקבע, כי בשלב זה, ועד להכרעה בתביעה גופה, ישאו המשיבים לבדם בעלות הוצאת טופס 4 למבנה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

תמצית טענות המבקשים

4.

המבקשים טוענים, כי החלטת בית המשפט המחוזי, מעבירה 'דה פקטו' את השליטה בתעשיה לידיו של עמוס, ללא הצדקה, ובניגוד לתקנון המוסכם שנקבע בין הצדדים בעת הקמתה של תעשיה. לטענתם, ויקטור מעולם לא סרב לפנייתו של עמוס, לחתימה על המסמכים הדרושים להוצאת טופס 4. עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בבכרו את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיבים, על פני חוות דעת מומחה שהוגשה מטעמם הם. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, שלפיה לא ניתן כל נימוק להתנגדותם לבקשה למתן סעד זמני, הרי שהתנגדותם נובעת מכך שהמומחה שנשכר על-ידי המשיבים, איננו מיומן ומקצועי דיו, ומשכך, טיפולו בעניין עלול אך להביא לנזק; לא לתועלת. לבסוף טוענים המבקשים, כי "לאור הסכנה ליציבות המבנה ולחיי אדם, לא ניתן להמתין עד לסיום ההתדיינות בתיק העיקרי" , ועל כן נדרש לדון בבקשה, ולקבלה – כבר כעת.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, וכן בהחלטת בית המשפט המחוזי, באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור – להידחות, וזאת אף בלי צורך להידרש לתשובה מאת המשיבים. הלכה פסוקה היא, כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב, בכל הקשור למתן סעדים זמניים, ואין ערכאת הערעור ממהרת להתערב בהחלטות מסוג זה (רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי , פסקה 23 (20.9.2011)). התערבות שכזו תֵעשה רק במקרים חריגים, שענייננו רחוק מרחק רב מהם. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

6.

למעלה מן הצורך, וגם לגוף הדברים, נראה כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי. כידוע, שניים הם השיקולים שעומדים על הפרק, בעניינם של סעדים זמניים: סיכויי ההליך, ומאזן הנוחות. בין השיקולים הללו מתקיים יחס של 'מקבילית כוחות', אך הבכורה נתונה לשיקולי מאזן הנוחות (רע"א 7396/16 גרין נט מחזור וטיפול בפסולת בע"מ נ' עיריית ירושלים , פסקה 19 (22.11.2016)). במצב הדברים הרגיל, 'מושך' מאזן הנוחות לכיוונים מנוגדים, ועל בית המשפט לבחון ידו של מי מהם על העליונה. העניין שלפנַי – חריג. אין מדובר ב'משחק סכום אפס'. אדרבה, דומה כי הצדדים כולם יֵצאו נשכרים ממתן הצו. כך, במהלך הדיון שנערך לפני בית המשפט המחוזי, טען ויקטור: "כמובן שיש לי עניין להוציא טופס 4 למבנה [...] ברור שזה גם אינטרס שלי שיהיה טופס 4 למבנה" . לפנינו 'הודאת בעל דין' מפיו של ויקטור, כי הוצאת טופס 4 למבנה, תשרת גם את עניינו-שלו. במצב דברים זה, ומשהורה בית המשפט המחוזי, כי המשיבים לבדם הם שישאו בהוצאות שיידרשו לשם הוצאת טופס 4 – נסתתמו טענותיהם של המבקשים. בהקשר זה אוסיף, כי גם אם נקבל את טענת המבקשים, שה'פרויקטור' שנשכר לצורך קידום האישורים, אינו מקצועי דיו, אין זה מעניינם של המבקשים. המשיבים הם שנושאים בעלות שכרו בשלב זה, והם שיהיו חשופים לתביעת רשלנות בעתיד, אם יתברר כי אכן מומחיותו של בעל המקצוע שנשכר למלאכה אינה מניחה את הדעת. את חששם של המבקשים מפני "ליקויים המסכנים חיי אדם" , ככל שישנם כאלו, דומה כי ניתן להותיר לטיפולן של הרשויות המוסמכות לכך על-פי דין; חזקה עליהן כי לא יאשרו אכלוס של מבנה לקוי. בית משפט זה איננו הכתובת המתאימה לבירור טענות כגון דא. אם כן, משאין ממש בנימוקים שבפיו של ויקטור, ומשנימוק מבורר אחר להתנגדותו של ויקטור – אינו בנמצא, בדין קבע בית המשפט המחוזי, כי יש ליתן את הסעד הזמני, כמבוקש. דומה, כי בלהט הוויכוח שניטש בין הצדדים, חרט ויקטור מטרה אחת ויחידה על דגלו – פירוק השותפות; הא ותו לא. לעומתו, בית המשפט המחוזי בחן את הדברים מנקודת מבט אובייקטיבית, ומצא כי האינטרס המשותף של הצדדים, בשלב זה, הוא קידום האכלוס במהרה, ועל כן קבע, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבים. מצב דברים זה איננו מצדיק את התערבותנו.

7.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.

משלא נתבקשה תגובה, לא אעשה צו להוצאות.