רע"א 6307/15 פלוני נ. קצין התגמולים - אגף השיקום - משרד הביטחון

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.8.2015 (ע"ו 15259-04-15, השופט הבכיר י' גריל

והשופטות ב' טאובר

ו- ת' שרון-נתנאל ). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על החלטתה של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן, בהתאמה: ועדת הערעורים ו- חוק הנכים ) שליד בית משפט השלום בחיפה מיום 12.2.2015 (ע"ן 31623-01-12, השופט ד"ר ז' פלאח , ד"ר צ' בן-ישי ו-ד"ר ד' בק ).

רקע והליכים קודמים

2.המבקש, יליד 1982, התגייס לצה"ל בשנת 2000 ושוחרר לאחר כארבעה-עשר חודשי שירות. בשנת 2002 הגיש המבקש תביעה להכרה בזכאותו לפי חוק הנכים בגין מחלת הסכיזופרניה שבה לקה, על-פי הנטען, במהלך ועקב שירותו. קצין התגמולים, הוא המשיב בהליך שבפני, דחה את התביעה בהחלטה מיום 24.12.2003, וערעור שהוגש על כך לוועדת הערעורים נדחה אף הוא. המבקש הגיש ערעור על החלטתה של ועדת הערעורים לבית המשפט המחוזי, אשר התקבל ביום 6.4.2009 במובן זה שנקבע כי מחלת המערער פרצה לפני גיוסו לשירות חובה בצה"ל אך החמירה עקב תנאי שירותו. לאחר קביעת אחוזי הנכות אישר המשיב למבקש תגמול תט"ר (תגמול בגין טיפול רפואי) עבור התקופה שבין יום 1.7.2009 לבין יום 30.11.2009. בנוסף, המשיב אישר למבקש תגמול מחייה מיוחד החל מחודש דצמבר 2009 ואילך. יצוין, כי מטענות הצדדים ומפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי בתקופה שחלפה מאז שחרורו מן השירות הצבאי ועד ספטמבר 2009 קיבל המבקש תשלומים שונים מהמוסד לביטוח לאומי, חלקם בגין מחלה וחלקם כדורש עבודה.

3.לאחר שהוכר כנכה לפי חוק הנכים, פנה המבקש אל המשיב וביקש לקבל תגמול חפ"ר (תגמול חוסר פרנסה) או תגמול תט"ר (תגמולים אלה, המשולמים בנוסף לתגמול הבסיסי לפי חוק הנכים, יכונו להלן: תגמולי מחייה ) למפרע החל ממועד הגשת תביעתו בשנת 2002. בקשה זו נדחתה על-ידי המשיב, וכן נדחה הערעור שהוגש על כך לוועדת הערעורים.

4.המבקש הגיש ערעור על פסק דינה של ועדת הערעורים לבית המשפט המחוזי, אך גם ערעור זה נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי בהתאם לדין ולפסיקתו של בית משפט זה, אין לפסוק תגמולים לפי חוק הנכים באופן רטרואקטיבי. כמו כן, נקבע כי לא ניתן לראות בתביעה לתגמולי מחייה ככלולה במסגרת התביעה להכרה כנכה (בין היתר בהפניה לרע"א 7222/10 פלוני נ' קצין התגמולים

(30.8.2012) (להלן: רע"א 7222/10)).

בקשת רשות הערעור

5.לטענת המבקש, יש לקבל את בקשת רשות הערעור הן בשל כך שהיא מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית והן מפני שדחייתה תגרום לו עיוות דין. לטענתו, אין לראות בפנייתו לקבלת תגמולי מחייה תביעה חדשה אלא המשך ישיר ובלתי נפרד של הליך הבקשה הראשי להכרה בנכות. לדבריו, הפסיקה שעליה נסמכו הערכאות הקודמות, שממנה עולה כי אין להורות על תשלום תגמולים למפרע, נסבה על מקרים השונים מעניינו. המבקש מוסיף וטוען כי אין זה ראוי שזכותו לקבל תגמול תיפגע עקב התמשכותו של הליך ההכרה בזכאותו לפי חוק הנכים.

6.בהחלטתי מיום 26.5.2016 הוריתי למשיב להגיש תשובה לבקשה. בתשובתו טוען המשיב כי טענות המבקש אינן מצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לגופם של דברים, המשיב סומך את ידיו על הכרעתו של בית המשפט המחוזי. המשיב סבור כי התביעה לתגמולי מחייה אינה כלולה באופן אוטומטי בתביעה להכרה כנכה, אלא דורשת בחינה נוספת בזמן אמת. המשיב מוסיף ומציין כי מעצם טיבם תגמולי המחייה הם תגמולים שוטפים אשר נבחנים לפי קריטריונים שונים מאלה שחלים על תביעה להכרה בנכות. בנוסף, טוען המשיב כי על-פי הדין וההלכה הפסוקה אין לפסוק תגמולים רטרואקטיביים מכוח חוק הנכים. כמו כן, מציין המשיב כי המענה למי שתביעתו טרם הוכרה נמצא ברשת הביטחון הסוציאלית הכללית.

דיון והכרעה

7.לאחר שבחנתי את טענות המבקש הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

8.כידוע, בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי תתקבל רק במקרים שבהם היא מעלה שאלה בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר דחייתה תגרום לעיוות דין חמור ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ). בענייננו, על אף ההבנה לקשיים עמם מתמודד המבקש, וחרף העובדה כי הוכר כנכה רק שנים מספר לאחר שהגיש את תביעתו למשיב, איני סבורה כי זהו המצב.

9.טענתו העקרונית של המבקש, לפיה יש להורות כי תגמולי מחייה ישולמו באופן רטרואקטיבי מיום הגשת התביעה להכרה בזכאות מכוח חוק הנכים, נדונה זה מכבר בפסיקתו של בית משפט זה וניתנה לה תשובה. כך למשל, ברע"א 7222/10 קבע השופט ס' ג'ובראן , בהסכמת השופטים י' דנציגר ו- נ' סולברג כי:

"תגמולי הקיום ותט"ר בכללם נועדו למחייה שוטפת לאחר שצרכי הנכה נבדקו בזמן אמת והזכאות להם נבחנת מעת לעת. לכן, המועד ממנו משולמים תגמולי הקיום הינו מועד פניית הנכה בבקשה לקבלת התגמול. נראה, כי מאחר ואין מדובר בפיצוי נזיקי, גם אין מקום לשלמו רטרואקטיבית מאחר ואין מדובר ב'תכנית חסכון'" (ראו עוד והשוו: רע"א 1357/06 גזית נ' קצין התגמולים , פסקאות 15-14 (6.10.2008); רע"א 7959/10 וידר נ' מדינת ישראל , פסקה 4

(7.11.2011)).

לפיכך, ככל שטענת המבקש נושאת אופי עקרוני, היא הוכרעה בפסיקתו של בית משפט זה, ואין להעניק בגינה רשות ערעור. בהקשר זה יצוין, כי לא השתכנעתי שעניינו של המבקש שונה באופן מהותי ממקרים אחרים שנדונו בבית משפט זה. עוד ראוי להזכיר, כי במשך תקופת הביניים (מהשלב שבו הוגשה התביעה להכיר במבקש כנכה ועד שהוכרה נכותו) הוא קיבל תשלומים שונים מהמוסד לביטוח לאומי, כך שלא ניתן לטעון כי לא היה כל מענה לצרכיו הסוציאליים השוטפים.

10.אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.