רע"א 6316/01 פלוני נ. מדינת ישראל

בפני ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד הנשיא מ' לינדנשטראוס, וכבוד השופטים ס' ג'ובראן ומ' נאמן) מיום 6/8/2001, שלא לפסול עצמו כמותב מלדון בעניינו של המערער (ב"ש 179/01).

1.כנגד המערער - קטין - הוגש כתב אישום (ת.פ 512/99 בבית המשפט המחוזי בחיפה), המייחס לו עבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(2) + 29 לחוק העונשין התשל"ז- 1977. המערער כפר באשמה. המשפט התנהל והסתיים בו שלב הבאת הראיות. סיכומי התביעה הוגשו. ביום 31/7/2001, היום שנועד להגשת סיכומי ההגנה, נתן בית המשפט החלטה בה הורה על עריכת תסקיר מבחן בעניינו של המערער, אשר יוגש ביום 22/8/2001 - המועד שנקבע למתן הכרעת הדין. בהחלטתו המורה על עריכת תסקיר מבחן, ציין בית המשפט כי מטרת עריכת התסקיר היא "לחסוך בזמנם של בית המשפט והצדדים, ומאחר שהתיק נמצא על שולחננו תקופה ארוכה". בית המשפט הדגיש, כי בבקשת התסקיר לכשעצמה אין כדי להוות כל השפעה על תוצאות התיק.

2.בגין החלטה זו הגיש המערער בקשה למותב כי יפסול עצמו מלישב בדין. לטענת בא-כח המערער, בקשת התסקיר בשלב מוקדם זה, בו המערער נהנה מחזקת החפות, מעוררת חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט ונראה כי בית המשפט כבר גיבש דעתו ביחס לאשמתו. לטענתו, גיבוש עמדתו זו של בית המשפט ארעה בטרם קרא בית המשפט את סיכומי ההגנה, שהוגשו, כאמור, אך בבוקר מתן ההחלטה על עריכת התסקיר. עוד טען בא-כח המערער, כי לא היתה לבית המשפט סמכות חוקית להורות בשלב זה על עריכת התסקיר. בנוסף לכך טוען הוא, כי עריכת התסקיר בשלב זה עשויה לפגוע בו, שכן הינו מצוי בשלב בו הוא נאבק על חפותו וזכותו שלא להפליל עצמו. עריכת התסקיר מצריכה התייחסות המערער לעבירה, אשר תשליך - כמקובל - על המלצות שירות המבחן לגבי עונשו. ממילא, כך לטענתו, הבעת חרטה מצדו תהווה ראיה מפלילה לעניין הכרעת הדין; בעוד שכפירה בעבירה - תחבל בתסקיר. על כן, העמדת המערער במצב בו חזקת החפות והזכות למשפט הוגן נפגעות, מהוות חשש ממשי למשוא פנים.

3.בית המשפט (כבוד הנשיא מ' לינדנשטראוס, וכבוד השופטים ס' ג'ובראן ומ' נאמן) דחה (ביום 6/8/2001) את הבקשה לפסילתו (ב"ש 179/01). בהחלטתו ציין, כי לבקשת התסקיר אין כל השפעה וכל קשר לגבי תוצאות הכרעת הדין, אלא היא נועדה רק כדי לחסוך בזמנם של הצדדים. זאת, מאחר שהמשפט מתנהל תקופה ארוכה וכדי למנוע דחיות ארוכות שיגרמו למערער עינוי דין נוסף.

4.על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית משפט זה. בדיון בפני, חזר בא-כח המערער על הטענות האמורות. הוא הדגיש, כי מראית פני הצדק מחייבת, בנסיבות העניין, את פסילת המותב מלהכריע את דינו של המערער. עוד הוסיף הוא, כי הסכים (ביום 19/8/2001) להארכת מעצרו של המערער - העצור כבר מספר חודשים - לתקופה נוספת בת חודש. על כן, עריכת התסקיר במועד מאוחר יותר, בהתחשב במעצר הארוך בו המערער כבר מצוי, לא הייתה גורמת למערער אותו עינוי דין עליו הצביע בית המשפט בהחלטתו.

5.מנגד, התנגד בא-כח המשיבה לפסילה. לטענתו, בנסיבות העניין אין מתקיים חשש אובייקטיבי ממשי למשוא פנים. אף אם בעיני המערער המהלך שעשה בית המשפט אינו נראה מבחינה סובייקטיבית, הרי אין בכך כדי להוביל לפסילת המותב מלדון בעניין מן הבחינה האובייקטיבית. עוד ציין בא-כח המשיבה את נסיבות העניין: השלב המתקדם ביותר בהליך, לאחר שהסתיים שלב ההוכחות והוגשו הסיכומים; וכן כי המדובר בשופטים מקצועיים, אשר הבהירו בהחלטתם כי דעתם לא תושפע מתסקיר זה; ואת העובדה שהתסקיר טרם הונח בפניהם. אף אם בקשת התסקיר בשלב זה מעוררת קושי מבחינה פרוצדורלית, הרי אין בה חשש ממשי למשוא פנים אשר מקים עילה לפסלות שופט.

6.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, באתי לידי מסקנה כי דין הערעור להדחות. בנסיבות העניין, אין לראות קיומו של חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים של שופטי המותב ואף אין לקבוע כי בית המשפט גיבש לעצמו עמדה סופית בעניין נשוא הדיון השיפוטי עד כי "ננעלה" דעתו באופן שאין עוד טעם בהמשך הרגיל של המשפט. "פסילתו של שופט בשל דעות (קדומות) אפשרית אפוא רק מקום שדעתו של השופט 'נעולה' ואין הוא 'פתוח' לשכנוע ולשינוי" (בג"ץ 2148/94 גלברט אמנון נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון , פ"ד מח(3)573, 605).

7.אמת, אל לו לבית המשפט לגבש עמדתו הסופית בעניין בטרם מסתיים ההליך השיפוטי. יחד עם זאת, אך טבעי הוא, כי בזמן שהמשפט מתנהל, מתגבשת עמדתו הלכאורית וזו אף תקרב - ככל שההליך מתקדם - לכדי מסקנה. אולם, כל עוד לא גיבש בית המשפט את עמדתו הסופית בעניין וטרם הסתיים המשפט, לא תקום בשל כך עילת פסלות. בהקשר זה כבר נפסק, מפי הנשיא ברק, כי:

"בית המשפט אינו רשאי לגבש את עמדתו בטרם מסתיים ההליך השיפוטי... הוא חייב להיות פתוח וקשוב לטענות הצדדים בטרם יקבל את הכרעתו הסופית. אולם אין בכך כדי לשלול את העובדה כי במהלך ההליך מתגבשת אצל השופט עמדה לכאורית באשר למשקל הטענות שלפניו. עצם גיבושה של דיעה כלשהי איננו פסול... חזקה על השופט כי מקצועיותו תאפשר לו לבחון את עמדתו הלכאורית בכל אורך שלבי ההליך מבלי להינעל באופן מוחלט על עמדה מסוימת... יש גם טעם לדבר כי, לעיתים, ככל שההליך מתקדם יותר והוא מצוי לקראת סיום תתקרב התרשמותו הלכאורית של השופט לכדי מסקנה מגובשת. אך טבעי, כי במהלך שמיעת עדויות ועיון בטענות הצדדים תלך ותתגבש אצל השופט עמדה אשר עשויה בסופו של ההליך להפוך להכרעת דין. ודוק, בעובדה זו, לכשעצמה אין כדי לבסס עילת פסלות. השאלה היא אם בית המשפט אינו פתוח וקשוב לכל טענות הצדדים בטרם תתגבש אצלו דעתו בפסק הדין" (ע"פ 710/01 גרנט כריס מוטון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

8.בנסיבות המקרה שלפנינו, מדובר בהרכב שופטים מקצועי ומנוסה שהבהיר בהחלטתו כי בבקשתו לעריכת התסקיר טרם גיבש את דעתו לעניין הכרעת דינו של המערער. וכך ציין בהחלטתו:

"שוב נדגיש, כי אין להחלטה כל השפעה וכל קשר להכרעת הדין אשר תינתן ביום 22.8.01"

על כן, בעצם בקשת התסקיר בשלב זה של המשפט אין כדי לעורר חשש ממשי למשוא פנים במובן זה, שבית המשפט לא יהיה עוד קשוב ופתוח לטענות הצדדים. זאת ועוד, הלכה היא, כי בתחושתו הסובייקטיבית של צד להליך אין די כדי להוביל לפסילת השופט. עילה לפסלות שופט תקום רק מקום בו הוכחה אפשרות ממשית מבחינה אובייקטיבית למשוא פנים:

"משוא פנים... אינו יכול לנבוע אך ורק מתחושתו הסוביקטיבית של בעל הדבר, ורק אם הוכחה אפשרות ממשית מבחינה אוביקטיבית של משוא פנים יש גם מקום להתערבותו של בית משפט זה..." (ע"פ 199/85 אליעז נ. מדינת ישראל , פ"ד ל"ט(2) 80).

9.גם בטענה הנוגעת למראית פני הצדק לא מצאתי עילה לפסילת הרכב השופטים. כאמור, בנסיבות העניין לא הוכיח המערער חשש ממשי למשוא פנים מצד השופטים, וכן לא נסתרה החזקה כי השופט דן במקצועיות ולא ננעלה דעתו. כבר נאמר בפסיקתנו כי אין להרחיב את השימוש בטענת מראית פני הצדק כאשר אין ביסוס אובייקטיבי ממשי לטענת הפסלות, שאלמלא כך נמצא מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה (השוו: ע"פ 28/98 חוה אסרף נ' משה בן דורי (טרם פורסם)). אמנם, יש חשיבות כי הצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה, אך אמת המידה לפסלות שופט איננה צומחת רק מהשאיפה למראית פני הצדק. "השאלה אינה מה הרושם שיווצר בציבור הרחב או מה תגובתו של האדם הסביר".

(ראו: מ' שמגר, "על פסלות שופט – בעקבות ידי תרתי משמע", גבורות לשמעון אגרנט (תשנ"ז) 87, 105).

10.אמת, אין חולק, כי בקשת התסקיר בשלב זה, סמוך לפני הכרעת הדין, אינה רצויה, הגם שברור כי בית המשפט לא ייראה את התסקיר ולא יעמוד על תוכנו בטרם יתן את הכרעת הדין. יש להניח כי הוא יעיין בו רק אם יתן הכרעת דין בה ייקבע כי הנאשם ביצע את המיוחס לו. אין גם חולק כי החובה לקבל תסקיר - כקבוע בסעיף 22 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א - 1971 - אף היא קמה, לכאורה, בנסיבות המתאימות, רק עם מתן הכרעת הדין ולא קודם לכן. אשר על כן סבורה אני, כי בנסיבות העניין טוב היה עושה בית המשפט אם היה נמנע לבקש תסקיר לפני הכרעת הדין. בה בעת, בעצם בקשת התסקיר לא מצאתי, כאמור לעיל, חשש ממשי למשוא פנים, ומטעם זה גם לא עילה לפסילת ההרכב. טענותיו של המערער לעניין החלטה זו הן דיוניות באופיין, ואין דרכן להתברר במסגרת הדיון בבקשה לפסילת השופט - או בערעור עליו (ראו: ע"פ 77/93 עובדיה נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם)). מכל מקום ובשולי החלטתי זו אעיר, כי נראה שרצוי שבית המשפט ידחה את קבלת התסקיר למועד שלאחר מתן הכרעת הדין, ולו כדי לאפשר למערער להתבטא בפני קצינת המבחן - אם יהא צורך בכך - לאחר קביעת ממצאי הכרעת הדין.

על כן, דין הערעור להדחות.