רע"א 6325/19פלוני נ. מדינת ישראל- משרד הביטחון - קצין התגמולים

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 18.7.2019 (ע"ו 18964-04-19, השופטים א' טובי , א' באומגרט ו- ר' איזנברג ). בית המשפט המחוזי קיבל בחלקו ערעור שהגיש המשיב על החלטתה של ועדת הערעורים הפועלת לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן, בהתאמה: ועדת הערעורים או הוועדה ו- חוק הנכים ), מיום 15.3.2019 (ע"נ 34696-11-16, יו"ר הוועדה השופטת הבכירה כ' ג'דעון , וחברי הוועדה ד"ר א' קרת וד"ר נ' אפטר ).

2.

הבקשה דנן נסבה על תביעה שהגיש המבקש ביום 28.5.2015 לקצין התגמולים במשרד הביטחון, הוא המשיב. המבקש, יליד שנת 1966 ששירת בין השנים 2016-1987 בשירות קבע במג"ב, עתר לקבלת תגמולי נכות עקב החמרה של לקות שמיעה קיימת שהוכרה על-ידי המשיב עוד בשנת 2000 והועמדה על שיעור של 1%. בנוסף עתר המבקש להכרה בקיומו של טנטון מתמיד בשתי אוזניו. לטענתו, לקויות אלה נגרמו לו כתוצאה משירותו הצבאי, ובאופן ספציפי עקב השתתפותו במטווח ירי שהתקיים ביום 5.11.2014 ושבו נטל חלק במסגרת אימון יחידתי (להלן: האירוע ). לדבריו, במהלך האירוע נחשף לרעשים עזים אשר כתוצאה מהם חש עוד בזמן אמת בכאבים באוזניו, בכאב ראש ובסחרחורת, ואף פנה לרופא כבר למחרת היום.

3.

ביום 14.9.2016 דחה המשיב את התביעה בקבעו כי לא חלה החמרה בשמיעתו של המבקש בעקבות האירוע.

4.

המבקש הגיש ערעור על כך, וזה התקבל בהחלטתה של ועדת הערעורים. בעשותה כן אימצה ועדת הערעורים את חוות דעתו של המומחה שמינתה מטעמה, ד"ר שרל חדד (להלן: ד"ר חדד ). נקבע כי המבקש אכן סובל מהחמרה במצבו בגין האירוע, הבאה לידי ביטוי בליקויי שמיעה בתדרים גבוהים ובטנטון קבוע, וכי יש לייחס החמרה זו במלואה (בשיעור 100%) לאירוע. בהתאם לכך קבעה הוועדה כי המבקש זכאי להכרה לפי תקנה 72(2)(ג) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), התש"ל-1969 (להלן: תקנות הנכים ), קרי שיש להעמיד את דרגת הנכות שלו על 10%.

5.

ביום 8.4.2019 הגיש המשיב ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. בערעור נטען, בעיקרו של דבר, כי ועדת הערעורים שגתה בכך שאימצה את חוות דעתו של ד"ר חדד במלואה הגם שנפלו בה לשיטת המשיב טעויות ברורות, כי לא היה מקום לייחס את מלוא ההחמרה בשמיעתו של המבקש לאירוע, וכן כי החלטתה לקבוע למבקש דרגת נכות נעשתה תוך חריגה מסמכות מאחר שענין זה מסור לסמכותה של הוועדה הרפואית הפועלת לפי סעיף 10(א) לחוק הנכים.

6.

ערעור זה התקבל בחלקו. בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי הדגיש כי אין מקום להתערב בהחלטתה של ועדת הערעורים לאמץ את חוות דעתו של ד"ר חדד ולהעדיפה על פני חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב, וזאת בהתאם לכלל שלפיו העדפתה של חוות דעת אחת על אחרת היא עניין שמסור לשיקול דעתה הבלעדי של ועדת הערעורים, ואינו מקים כשלעצמו זכות ערעור לבית המשפט המחוזי. עם זאת, נקבע כי הוועדה שגתה בקביעתה כי יש לייחס את מלוא ההחמרה במצב שמיעתו של המבקש לאירוע, וזאת מאחר שהמבקש לא הצליח להוכיח זאת אף בהינתן חוות דעתו של ד"ר חדד, שסברה כי "רוב ההחמרה במצבו הינה תוצאה של האירוע". בהתאם לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לייחס לאירוע רק 70% מההחמרה השמיעתית שנגרמה למבקש, והעיר כי ככל שהמבקש מעוניין לייחס את יתר ההחמרה לשאר תנאי שירותו, עליו לנקוט לשם כך בהליך נפרד. בנוסף קיבל בית המשפט את טענת המשיב באשר לסמכות קביעת דרגות הנכות, וביטל את הקביעה כי זו עומדת על 10%.

7.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והיא מכוונת כלפי ההחלטה להעמיד את שיעור תרומתו של האירוע להחמרה בנכותו של המבקש על 70% בלבד. בבקשתו נסמך המבקש על החלטתה של ועדת הערעורים, שלטענתו לא היה מקום לסטות ממנה.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. חרף ההבנה למצבו של המבקש, הבקשה דנן איננה עומדת באמות המידה המצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". למעשה, בבקשה עצמה אף לא נטען כי אמות המידה האמורות חלות בעניינה. טענותיו של המבקש נטועות כולן בהיבטיו הפרטניים של עניינו, והן אינן מעוררות שאלה עקרונית החורגת מהם. בנוסף לכך, אין לומר שהתוצאה – בגדרה התקבלה תביעתו של המבקש בחלקה – כרוכה בעיוות דין, הגם שאינה זו שלה המבקש קיווה. הבקשה נדחית אפוא לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין , התשמ"ד-1984 . כפי שצוין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הדלת פתוחה בפני המבקש לנקוט בהליך המתאים בכל הנוגע לקביעת דרגת נכותו.

9.

בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.