רע"א 7806/19 פלוני נ. מדינת ישראל- משרד הביטחון

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 22.9.2019 (ע"ו 148-06-19, השופטת ע' ורבנר ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטתה הוועדה הרפואית העליונה הפועלת מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים ) מיום 8.4.2019.

2.

המבקש שירת בין השנים 2003-1978 בשירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ). בשנת 2000 הכיר המשיב, קצין התגמולים במשרד הביטחון, בכך שפגימות אשר מהן סובל המבקש בעמוד השדרה הצווארי ובעמוד השדרה המותני נגרמו לו תוך כדי ועקב שירותו (ע"נ 385/98, השופט י' כהן והרופאים ד"ר

א' זילברמן וד"ר ג' וליש ) (להלן בהתאמה: הנכות המוכרת ו- ההחלטה משנת 2000 )).

3.

מקורה של בקשת רשות הערעור שבפני בהחלטה עדכנית של הוועדה הרפואית העליונה הפועלת לפי חוק הנכים (להלן: הוועדה הרפואית העליונה ) בעניינו של המבקש. זאת, לאחר שהחלטה קודמת שלה בוטלה בפסק דין של בית המשפט המחוזי, כמפורט להלן.

4.

ההליך שברקע הדברים ("הסיבוב הראשון") – ביום 24.8.2016 פנה המבקש למשיב בבקשה להכיר בהחמרה של נכותו המוכרת ולצורך כך עתר לבדיקה רפואית מחודשת בהתאם לכך. המבקש נבדק – הן על-ידי ועדה רפואית מחוזית והן, במסגרת ערעור שהגיש, על-ידי ועדה רפואית עליונה – אך שתיהן קבעו כי הגם שחלה החמרה במצבו מקורה אינו בנכותו המוכרת. על כן, כך נקבע, אין להכיר לו באחוזי נכות נוספים מעבר לאלה שהוכרו בהחלטה משנת 2000.

5.

המבקש הגיש ערעור על החלטתה של הוועדה הרפואית העליונה לבית המשפט המחוזי (ע"ו 63588-01-18, השופטת ע' ורבנר ). בפסק דינו מיום 27.5.2018 הורה בית המשפט המחוזי על השבת עניינו של המבקש לוועדה הרפואית העליונה, על מנת שזו תבחן האם ההחמרה שמצאה בבדיקתה העדכנית קשורה בקשר סיבתי לפגימות שהוכרו במסגרת ההחלטה משנת 2000. בית המשפט המחוזי קבע, בין היתר, כי על הוועדה הרפואית העליונה לערוך השוואה בין ממצאי הדימות שהתקבלו קודם למועד ההכרה בשנת 2000 לבין ממצאי הדימות משנת 2016, ולציין ממה נובע השוני ביניהם. בעשותו כן הבהיר בית המשפט המחוזי כי לא כל החמרה במצבו התפקודי של המבקש תקנה לו אחוזי נכות אלא רק החמרה הנובעת מהמחלה שנגרמה למבקש כתוצאה משירותו כסוהר.

6.

ההליך הנוכחי ("הסיבוב השני") – בעקבות פסק דין זה הוועדה הרפואית העליונה התכנסה שוב לדון בעניינו של המבקש ביום 14.8.2018 וביום 10.3.2019. לאחר שעשתה כן מצאה הוועדה לשנות ממסקנתה רק ביחס לאחת מתלונותיו של המבקש הנוגעת לעמוד השדרה הצווארי, וקבעה כי יתר הפגימות שעליהן הצביע אינן קשורות בנכותו המוכרת. בסיומו של דבר העמידה הוועדה הרפואית העליונה את דרגת הנכות הכוללת של המבקש על 17%.

7.

הערעור שהגיש המבקש על החלטה זו הוא שעומד במרכז הבקשה שבפני. בתמצית, המבקש טען כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין בכל הנוגע לבדיקות שנדרשה לערוך.

8.

בית המשפט המחוזי בחן את החלטתה החדשה של הוועדה הרפואית העליונה, קבע כי יישמה את הוראותיו והייתה מנומקת, והבהיר כי לא מצא בה פגם משפטי. בתוך כך הרחיב בית המשפט המחוזי וציין כי הוועדה ערכה השוואה בין ממצאי הדימות ואף התייחסה לכך שהפגימה המוקדמת והמוכרת של המבקש אינה הסיבה לבעיות שמהן סובל המבקש כעת. על כן, בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש בהתאם לסעיף 34(א) לחוק הנכים המורה כי ערעור על החלטתה של הוועדה הרפואית העליונה יהיה בנקודה משפטית בלבד.

9.

בקשת רשות הערעור דנן מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקש, הוועדה הרפואית העליונה לא פעלה בהתאם להנחיותיו של בית המשפט המחוזי. בתוך כך הוא טוען כי הוועדה לא בחנה אם הפגיעה המוכרת היא שגרמה להאצת השינויים הניווניים בגבו וכן לא קבעה ממה נגרמה ההחמרה במצבו. בנוסף, הוא טוען כי הוועדה הגיעה להחלטתה בלא שהחומר בעניינו הונח בפניה.

10.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה ושקלתי בדברים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. מבלי להקל ראש במצוקתו של המבקש ובמכאוביו, הבקשה נטועה כל כולה בנסיבותיו הפרטניות, ובאופן ספציפי בהיבטים העובדתיים של נסיבות אלה, ואינה נמנית לפיכך עם אותם מקרים המצדיקים דיון בה ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 1245/19 פלוני נ' קצין התגמולים - משרד הביטחון - אגף השיקום , פסקה 6 (21.03.2019);

רע"א 6325/19 פלוני נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון - קצין התגמולים , פסקה 8 (10.12.2019). למעלה מן הצורך יצוין כי בית המשפט המחוזי בחן באופן דקדקני את עניינו של המערער פעמיים: בפעם הראשונה, כאשר סבר שהמבקש לא טופל כראוי בוועדה הרפואית העליונה, השיב בית המשפט המחוזי את עניינו לוועדה זו לבחינה חוזרת; בפעם השנייה, כאשר חזר ובחן אם הוועדה הרפואית אכן פעלה לפי הוראותיו. העובדה כי התוצאה שהתקבלה בסופו של דבר לא עמדה במכלול ציפיותיו של המבקש, אינה מצביעה כשלעצמה על פגם בעבודת הוועדה או בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

11.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.