רע"א 6343/06 עאדל שאמי נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ברלינר) מיום 11.6.06 בתיק בר"ע 386/06, בה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בקריות (סגנית הנשיא בית-נר) מיום 9.3.06 בתיק בש"א 161/06.

ב.

ביום 6.3.02 הגיש המבקש

- שהיה מיוצג - תביעה נגד המשיבה, בה נטען כי ביום 8.4.00 בעודו אסיר בכלא צלמון הותקף על ידי אסירים אחרים, ונפצע בעינו. נטען כי התקיפה התאפשרה בשל התרשלות שירות בתי הסוהר, ושבעקבותיה איבד המבקש את הראיה בעינו הימנית. לתביעה לא צורפה חוות דעת רפואית, וביום 12.1.03 ניתנה למבקש ארכה של 90 יום להגשת חוות דעת כאמור. ביום 28.4.03 קבע בית המשפט כי כיון שלא הוגשה חוות דעת, ימשיך להתנהל המשפט בהנחה שלמבקש לא נגרמו אחוזי נכות. נקבע כי אם הצדדים לא יודיעו אחרת עד ליום 25.5.03, יורה בית המשפט על הגשת סיכומים שעל בסיסם יינתן פסק דין, וכך אכן נעשה ביום 27.5.03. בשלב זה (4.6.03) ביקש המבקש ארכה נוספת להגשת חוות דעת רפואית, שלעריכתה כבר נקבע מועד (9.6.03). בית המשפט אישר ארכה כאמור, ומשלא הוגשה חוות דעת, זומנו הצדדים לקדם משפט (7.6.04). במועד קדם המשפט לא היתה התייצבות של המבקש או מי מטעמו, וניתן פסק דין הדוחה את התביעה (להלן פסק הדין). עניינו של ההליך שבפנינו, בקשת המבקש לביטול פסק הדין. יצוין כבר כאן, בא כוח המשיב באותה עת זומן כדין למשפט - ועל כך אף המבקש אינו חולק.

ג.

(1) ביום 5.1.06, כמעט שנה וחצי לאחר מתן פסק הדין, הגיש המבקש בקשה לביטולו. בבקשה התייחס המבקש לחליפת מכתבים בין בא כוחו לבא כוח המשיבה, במסגרתה הסכים בא כוח המשיבה לביטול פסק הדין בכפוף להוצאות, ולהותרת ההחלטה מיום 28.4.03 על כנה. ביום 9.3.06 דחה בית משפט השלום את הבקשה. נקבע כי המבקש ידע על פסק הדין למצער מיום 9.5.05.

"על פי דין לא ניתן לקבל הבקשה שהוגשה באיחור, וגם לגופו של עניין... אין כל מקום להעתר לה".

(2) בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה נדחתה ביום 11.6.06. סגן הנשיא ברלינר קבע בקצרה

"נראים לי נימוקי כב' השופטת בית נר בדחותה את הבקשה לביטול הפסק שהוגשה באיחור של כשנה". כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית.

ד.

בבקשה נטען כי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 מעניקה לבית המשפט שיקול דעת רחב לביטול החלטות שניתנו במעמד צד אחד, ושעל בית המשפט "לגלות גמישות נאותה בנסיבות המיוחדות של כל מקרה, מאשר לשמור על פורמליות ועל סדרים נוקשים,העלולים לעתים להיות לרועץ לעשיית משפט צדק" (ע"א 263/65 יעקב שרייטר נ' "חלץ" בע"מ , פ"ד כ(1) 178, 183 - דעת המיעוט של השופט ברנזון). נטען כי סיכויי התביעה לגופה גבוהים, ושאין ספק שהמשיבה נושאת באחריות לביטחון האסירים הנמצאים במשמורתה. עוד נטען כי יש ללכת לקראת המבקש הן בשל הנסיבות הדיוניות הקשות - אסיר חסר יכולת כלכלית, והן בשל הנכות הקשה שנגרמה לו. בנסיבות אלה, כך נטען, יש לבכר את האינטרס של עשיית צדק על פני הכללים הדיוניים. ולבסוף, נטען כי בא כוח המבקש ייצג תובע אחר בסיטואציה הפוכה, בה הסכים לביטול פסק דין שניתן לטובתו במעמד צד אחד בכפוף לתשלום הוצאות.

ה.

לאחר העיון והתלבטות מסוימת אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת כידוע רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123); תנאי זה אינו מתקיים במקרה שלפנינו כשלעצמו. עם זאת שקלתי – וזו ההתלבטות שהיתה – שמא במקרה שבו המדובר במי שטען בתביעתו לפגיעה כאסיר (אף כי פגיעה על-ידי אסירים אחרים ולא על-ידי הרשות), ראוי לילך לקראתו. ואולם, אחר ששבתי ועיינתי עוד, סבורני כי אין מקום לכך. ראשית, לא

נפל פגם בהחלטות השיפוטיות הקודמות. בית משפט השלום הלך מלכתחילה - יותר מפעם אחת - לקראת העותר, שהיה מיוצג, בניסיון ליתן סיכוי לבירור, בתחום הרפואי, בסיכומים ואידך זיל גמור. בנסיבות קשה להצדיק את מחדליו של המבקש באותו זמן פעם אחר פעם. המבקש כי יבואו לקראתו לאחר מחדלים, וזמן ניכר לאחר מתן פסק הדין שביטולו מתבקש, צריך לנמק – למצער – את סיבת המחדלים, לרבות התיחסות לכך שהיה מיוצג, ואף להביא דברים מפי (או כלפי) בא כוחו משכבר. דבר זה לא נעשה כל עיקר. מעבר לצורך אוסיף כי מאישורי שירות בתי הסוהר שצורפו (הן לבקשה, והן להליך בעניין האגרה) לא למדתי בודאות אימתי היה המבקש במשמורת בתקופה הרלבנטית להליכי התביעה, שכן "אישור שהיית אסיר בבית סוהר" מ-22.8.06 שבתיק מדבר על תחילת ריצוי ב-8.7.04, ולא ברור אימתי שוחרר בפעם קודמת; אישור קודם הוא מ-2002, ואין אישור לגבי התקופה של 2003. לא למותר לציין כי ההליך כולו מתייחס לביטול פסק הדין מיום 7.6.04, אך לא לביטול ההחלטה החלוטה מיום 28.4.03, הקובעת "התובע לא הגיש חוות דעת מומחה מטעמו ועל כן יתנהל התיק על בסיס אפס אחוזי נכות". יתר על כן, לא צורף כל אישור רפואי בסיסי עדכני באשר למצב עינו של המערער

ולאבדן הראיה כנטען – שלא לדבר על חוות דעת כדבעי – וזאת לאחר שלאורך מספר שנים בבית הסוהר לאחרונה היו למבקש הזדמנויות לבדיקת עיניים. בנסיבות אלה, ספק רב גם אם יש טעם ממשי בהחייאת ההליך – "על המבקש להראות, כי לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת" (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי

(מהדורה תשיעית, תשס"ז) 356). בסופו של יום, כלל השיקולים מטה את הכף לחובת הבקשה גם לעיצומה.

ו.

לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה.