רע"א 6354/15 עיריית תל אביב- יפו נ. יצחק בריל ואח'

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת א' כהן ) בת"א 1534-07 מיום 5.7.2015, במסגרתה הוחלט על ביטול עיכוב ההליכים המתנהלים בין עיריית תל-אביב-יפו וועדת המשנה המקומית לתכנון ובנייה (להלן ביחד: המבקשות ) לבין יצחק בריל ו-66 אחרים (להלן ביחד: המשיבים ).

רקע והליכים קודמים

1.

המשיבים הם חלק מבעלי החנויות בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב. ביום 15.6.1995 הגישו המשיבים, יחד עם למעלה מ-100 בעלי חנויות נוספים, המרצת פתיחה נגד חברת התחנה המרכזית החדשה בע"מ ונגד ת.מ.ח.ת אחזקות בע"מ (להלן ביחד: תמח"ת ). במסגרת המרצת הפתיחה, שמספרה ה"פ 1121/95, טענו בעלי החנויות לבטלות הסכם הניהול עם תמח"ת ולקבלת פטור מתשלום דמי הניהול, וזאת לאחר שגילו שהחנויות שאותן רכשו מצויות באזורים בתחנה המרכזית שאינם כשירים להפעלה מסחרית. בירורה של תביעה זו – אשר כאמור, המבקשות כלל לא היו צד לה – הועברה להכרעת הבורר, השופט (בדימ') א' שטרוזמן

(להלן: הבורר ).

1.

ביום 29.8.2000, בטרם נסתיימו הליכי הבוררות, הגישו בעלי החנויות את המרצת הפתיחה שמספרה ה"פ 1204/00 נגד המבקשות ונגד תמח"ת. במסגרת המרצת פתיחה זו העלו בעלי החנויות שורה של טענות תכנוניות בדבר הסבת שטחים בתחנה המרכזית מייעודי תחבורה לייעודים מסחריים וכן בדבר שינוי מיקום הרציפים בניגוד למוסכם בין הצדדים, באופן שגרם לחנויות לאבד מערכן הכלכלי. בתגובה להגשת התובענה, הגישו המבקשות ותמח"ת בקשה לסילוק המרצת הפתחה על הסף ולחילופין עיכוב ההליכים בתיק מחמת קיומו של הליך בוררות שטרם נסתיים. במסגרת החלטתו מיום 31.12.2000 קבע בית המשפט המחוזי כי יש לעכב את ההליכים בתובענה עד להכרעה בבוררות. בתוך כך נקבע כי "הכרעה בהליך הבוררות, משום היקפו של הליך זה, עשוי להשליך גם על טענות הצדדים דנן, ולצמצם באופן מהותי את השנוי במחלוקת" וכן כי "הליך הבוררות הינו רחב היקף מהפן העובדתי, ולצורך קביעת חוקיות דמי הניהול הנדרשים מחברי המשיבה [בעלי החנויות - .י.ד.] מובאות בפני הבורר ראיות ועדויות בדבר חוקיות ההסכמים, ומילוי הוראותיהם על ידי הצדדים, וכן נדונה שאלת חוקיות הליכי התכנון והבניה של התחנה החדשה".

2.

ביום 15.4.2003 נתן הבורר תוקף של פסק בוררות להסכם פשרה בין הצדדים לה"פ 1121/95, אשר כלל עקרונות להסדרת סוגיית דמי הניהול. במסגרת פסק הבוררות נקבע כי הסכם הפשרה יחול רק לגבי בעלי החנויות שחתמו על הסכם הפשרה. למען שלמות התמונה יוער כי רק 16 מתוך 67 המשיבים דכאן חתמו על הסכם פשרה זה. ודוק, אין חולק כי למעשה מדובר בפסק ביניים – שכן הסכם הפשרה לא נקב במפתח לחיובי דמי הניהול – וכי הבוררות עצמה טרם הסתיימה עד לעצם היום הזה.

3.

לאחר שהסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק בוררות, ביקשו חלק מבעלי החנויות לחדש את תביעתם נגד המבקשות בטענה כי נסתיימו הליכי הבוררות. אולם, בהחלטתו מיום 20.2.2004 קבע בית המשפט המחוזי כי "בנסיבות אלה ולאור העובדה שהליכי הבוררות טרם הסתימו, אין מקום לחידוש ההליכים בתביעה בשלב הזה".

4.

משהליכי הבוררות לא קודמו, הגישו המשיבים בשנת 2007 תביעה במסגרת ת"א 1534/07, ובה תבעו סכום כולל של 50 מיליון ש"ח מהמבקשות ומתמח"ת. בתגובה, הגישו המבקשות ותמח"ת כתבי הגנה שבצדן בקשות לסילוק התביעה על הסף. בהחלטתו מיום 29.6.2010 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לסילוק על הסף, אך בה בעת קבע כי מכיוון שחלק מהליך הבוררות טרם הסתיים, ראוי להורות על עיכוב הליכים.

5.

בתחילת שנת 2012 הגישה תמח"ת בקשה להקפאת הליכים במסגרת פר"ק 2531-01-12 בנימוק שאין ביכולתה להתמודד עם הוצאותיה השוטפות. בעקבות זאת, ביום 18.1.2012 נתן בית המשפט המחוזי צו להקפאת ההליכים בעניינה. לאחר שבוצעה התמחרות ביחס לנכסיה של תמח"ת, ביום 5.8.2015 הגישה הזוכה בהתמחרות הצעה להסדר נושים. בגדר הצעה זו הגיעו בעלי החנויות להסדר בעניין תשלום דמי הניהול שעמדו במוקד הליכי הבוררות. בהמשך לדברים אלו, ביום 8.12.2015 שיגרה תמח"ת מכתב למשיבים, בו הצהירה שאין בדעתה או בדעת הזוכה בהתמחרות לחדש את הליכי הבוררות, שהתייתרו עם ההגעה להסדר הנושים. יובהר כי אסיפת הנושים הבלתי מובטחים של תמח"ת – שהמשיבים נמנים עליהם – אישרה את הצעת ההסדר, וכי שניים מהנושים – אגד ודן, שהם גם בעלי מניות בתמח"ת – מתנגדים לו.

6.

על רקע הקפאת ההליכים בעניינה של תמח"ת, הגישו המשיבים בקשה לחידוש הדיון בת"א 1534/07, ובתוך כך עתרו לקביעת מועד קדם משפט בתיק. בהחלטתו מיום 5.7.2015 קבע בית המשפט המחוזי כי אין הצדקה להותיר את עיכוב ההליכים בעינו. את קביעתו נימק בית המשפט בכך שחל שינוי נסיבות מהותי מאז ההחלטה שניתנה ביום 29.6.2010, דהיינו, תמח"ת נכנסה להקפאת הליכים ואף גובשה הצעה להסדר נושים.

מכאן הבקשה שלפנַי.

טענות הצדדים לבקשה

7.

המבקשות מעלות שלוש טענות מרכזיות. ראשית , נטען כי לא היה לפני בית המשפט המחוזי כלל המידע הרלוונטי לצורך קבלת ההחלטה, וזאת משום שהתיקים הרלוונטיים נותרו בארכיב בית המשפט. שנית , נטען כי לא ניתן משקל מספק לכלל ההחלטות הקודמות שבמסגרתן הורה בית המשפט על עיכוב הליכים, בפרט נוכח העובדה שהמשיבים מעולם לא הגישו ערעור על אף אחת מהחלטות אלה. שלישית , נטען כי היה על בית המשפט להמתין עד לסיום הליכי הסדר הנושים בטרם הורה על חידוש ההליכים בתיק.

8.

המשיבים טוענים מנגד כי החלטה בעניין עיכוב הליכים מחמת קיומו של הליך תלוי ועומד היא החלטה דיונית המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וככלל ערכאת הערעור לא תתערב בה. לגופו של עניין נטען כי הליכי ההקפאה והסדר הנושים סותמים את הגולל על הליך הבוררות, מה גם שממילא ההכרעה בבוררות לא צפויה לייתר את הדיון בהליך המעוכב.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובת המשיבות ובנספחיהן, נחה דעתי כי דינה של הבקשה להידחות.

10.

כידוע, אמת המידה למתן רשות ערעור על החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי קבועה בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אשר מורה כדלקמן:

"רשות כאמור בסעיף קטן זה לגבי החלטה אחרת תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה".

לא שוכנעתי כי הבקשה דנן נכללת בגדרן של אותן בקשות המצדיקות מתן רשות ערעור, וזאת אף אם אתעלם מכך שהבקשה אינה מגלה כל פירוט של טעמים המצדיקים מתן רשות שכזו. הטעם לכך הוא שהחלטה בדבר עיכוב הליכים בגין קיומו של הליך תלוי ועומד היא במהותה החלטה דיונית-ניהולית המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. הלכה היא כי ערכאת הערעור תמעט להתערב בהחלטה כגון דא, ובלבד שלא מדובר בהחלטה החורגת ממתחם הסבירות או מעוררת חשש לעיוות דין [ראו: רע"א 627/13 סגל נ' פנינת מלכי ישראל בע"מ , פסקה 13 (19.2.2013) והאסמכתאות שם ; חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 203 (מהדורה 3, 2012)]. בנסיבות העניין, בצדק עמד בית המשפט המחוזי על כך שהקפאת ההליכים וגיבוש הסדר הנושים מהווים "שינוי נסיבות מהותי" ביחס להחלטות הקודמות שהורו על עיכוב הליכים. ער אני אמנם לכך שהסדר הנושים טרם אושר באופן סופי, אך בנסיבות העניין לא ניתן לומר כי ההחלטה שלא להמתין עד לאישור הסדר הנושים היא בלתי סבירה. מסקנה זו נכונה ביתר שאת כאשר לוקחים בחשבון הן את הזמן הרב שחלף מאז הוגשה תביעתם של המשיבים והן את העובדה שהמבקשות ממילא לא היו צד לבוררות. מכל מקום, איני סבור כי מתן "אור ירוק" לחידוש בירור התביעה בעת הזו יגרום למבקשות עיוות דין כלשהו. לא למותר לציין כי חזקה על המשיבים שיקפידו לעדכן הן את בית המשפט המחוזי והן את המבקשות בכלל ההתפתחויות הרלוונטיות בתיק פר"ק 2531-01-12.

11.

סוף דבר – הבקשה נדחית. על אף הגשת תשובה לבקשה, לא ראיתי לנכון, בנסיבות העניין, לעשות צו להוצאות.