רע"א 6365/20 אילן גלבר נ. שמואל שיינברג

1.

אלה הם, בתמצית, עיקרי הדברים הדרושים לשם הכרעה בבקשה שלפנַי. הצדדים, שהיו בעברם שותפים עסקיים, ניהלו הליך בוררות מוסכם על-פי דין תורה לפני בית הדין לממונות בגין הלוואה שלא נפרעה. בתום הליך הבוררות, ביום 1.4.2019, ניתן פסק בוררות, ועל-פיו חויב המבקש לשלם למשיב סך של 407,062 ₪. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לערכאת הערעור של בית הדין לממונות, נדחתה בהחלטה מיום 22.5.2019.

2.

המבקש הגיש לבית משפט השלום בקשה לביטול פסק הבוררות בגין עילות ביטול שונות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: " חוק הבוררות "). המשיב מצדו הגיש בקשה לאישור פסק הבוררות, ובקשה לחיוב המבקש בהפקדת ערובה לשם הבטחת מילוי פסק הבוררות.

3.

ביום 16.3.2020 נעתר בית משפט השלום לבקשה להפקדת ערובה, לאחר שמצא כי סיכויי קבלת הבקשה לביטול פסק הבוררות הם לכאורה נמוכים. בעניין זה, קבע בית המשפט כי למבקש עומדות אך ורק עילות הביטול המנויות בסעיפים 24(9) ו- 24(10) לחוק הבוררות, וכי על פני הדברים לא עלה בידו להראות שעילות אלו אכן התקיימו. לפנים משורת הדין, בדק בית משפט השלום את קיומן של יתר עילות הביטול שעליהן הסתמך המבקש בבקשתו, אך מצא כי גם בהן אין כדי לשפר את סיכויי קבלת הבקשה, בין היתר, מכיוון שפסק הבוררות מנומק, מפורט ומקיף. בנסיבות אלו, ובהתחשב במאזן הנוחות הנוטה לטובת המשיב, הורה בית המשפט על הפקדת ערובה בסך של 250,000 ₪, כתנאי לבירור הבקשה לביטול פסק הבוררות.

4.

על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 30.8.2020 נ עתר בית המשפט לבקשה באופן חלקי, לאחר שמצא כי היא מעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. בהקשר זה, פסק בית משפט קמא כי "אין לראות בפסק הבוררות שניתן... כפסק בוררות בערעור כמשמעו בסעיף 21א לחוק הבוררות", ועל כן המבקש איננו מוגבל לעילות הביטול הקבועות בסעיפים 24(9) ו- 24 (10) לחוק הבוררות. ואולם, בית משפט קמא לא ראה הצדקה להתערב בקביעת בית משפט השלום באשר לסיכוייהן הנמוכים של טענות המבקש להתקבל ביחס לכל עילות ביטול פסק הבוררות שנטענו מכח סעיף 24 לחוק הבוררות.

5.

אשר לסכום הערובה, קבע בית משפט קמא כי בהתחשב בסיכויי הבקשה לביטול פסק הבוררות, הימשכות ההליכים, והעובדה כי מדובר בהסכם הלוואה משנת 2004 מחד גיסא, ובזכות הגישה לערכאות מאידך גיסא, נכון יהיה להפחית את סכום הערובה ולהעמידה על סך של 170,000 ₪. עוד נקבע, כי סכום זה יופקד בקופת בית המשפט עד ליום 30.9.2020, וכי הפקדה זו תהיה תנאי לשמיעת הבקשה לביטול פסק הבוררות.

6.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפנַי, ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט קמא, עד להחלטה בבקשת הרשות לערער. לטענת המבקש, התניית הדיון בבקשה לביטול פסק הבוררות בהפקדת סכום "אסטרונומי"

בסך של 170,000 ₪ בקופת בית המשפט, בייחוד בימים אלה של קורונה, חוסמת את גישתו לערכאות, שוללת ממנו את יומו בבית המשפט, ובכך גורמת לו עיוות דין. עוד נטען, כי סיכויי הצלחת הבקשה לביטול הפקדת הערובה הם משופרים, נוכח קביעתו של בית משפט קמא בדבר האפשרות לעשות שימוש בעילות נוספות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, וכי קביעות אלו היו צריכות לבוא לידי ביטוי גם בסכום הערובה שנקבע. לבסוף נטען שסכום הערובה אינו צריך להיגזר מגובה החיוב בפסק הבוררות אלא בהתאם "ליכולותיו של המבקש הסטנדרטי הנורמטיבי", ולכל היותר יש להעמידו על סכום של 25,000 ₪.

7.

למקרא הבקשה לרשות ערעור, על רקע ההחלטה מושא הבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה – להידחות. כידוע, רשות ערעור על החלטות ופסקי דין בענייני בוררות ניתנת במשורה, במקרים חריגים המצדיקים התערבות משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין. בקשה זו אינה נמנית על אותם מקרים חריגים. החלטת בית המשפט המחוזי בדבר גובה הערובה היא מידתית, מאזנת כראוי בין השיקולים הצריכים לעניין, ומכל מקום אינה מצדיקה התערבות ב'גלגול שלישי'.

8.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית; הבקשה לעיכוב ביצוע מתייתרת, והיא נמחקת בזאת. משלא התבקשה תשובה, אינני עושה צו להוצאות.