רע"א 6386/11 פארס ג'אבר נ. עו"ד אבנר כהן ,בתפקידו כנאמן בהקפאת הליכים

שתי סוגיות מונחות לפניי: האחת עניינה סיווגו הנכון של ההליך, והאחרת עניינה הפקדת עירבון בהליך.

המבקש הגיש תביעת חוב בגין עבודות שבוצעו עבור עיריית טייבה, המצויה בהקפאת הליכים. תביעתו של המבקש הייתה על סך של קרוב לשני מיליון ₪ – בהתבסס על פסק-דין מוסכם שניתן בהליך קודם בין המבקש לבין העירייה – אך המשיב 1 (הנאמן) ראה לנכון "להציץ מעבר לפרגוד" (קרי: לפסק-הדין), ואישר סכום של 51,000 ₪ בלבד, בבחינת "שכר ראוי". המבקש ערער על הכרעת הנאמן לפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את עיקר טענותיו של המבקש, ופסק כי הדרך המשפטית שבה צעד המשיב 1 הייתה נכונה. בית המשפט קבע כי הוא דוחה את הערעור "במתכונתו זו", אך עם זאת, כיוון שהמבקש צירף בשלב מאוחר של ההליך מסמכים שמהם עולה, לשיטתו, כי בוצעו עבודות נוספות עבור העירייה, קבע בית המשפט כי עומדת לפני המבקש הברירה הבאה: להשלים עם הכרעתו של הנאמן כפי שהיא, או לחלופין לשלם סכום של 35,000 ₪ כתנאי לבדיקה מחדש של הכרעת החוב לאור המסמכים החדשים. בית המשפט הורה למבקש להודיע תוך 14 ימים על בחירתו.

כנגד החלטה זו הגיש המבקש ערעור וכן בקשת רשות הערעור. השאלה הראשונה המונחת לפניי היא מהו ההליך הנכון. לאחר עיון בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי עומדת למבקש זכות ערעור על ההחלטה.

הכלל הוא שדיני הערעור על החלטות בית המשפט של פירוק (להבדיל מהחלטות בית המשפט של פשיטת רגל) כמוהם כמו דיני הערעור הרגילים בהליכים אזרחיים, משמע: החלטות המהוות "פסק דין" נתונות לערעור בזכות, ואילו החלטות המסווגות כ"החלטה אחרת" מצריכות קבלת רשות ערעור. על פי הפסיקה, החלטה של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת בעל תפקיד המכריעה בתביעת חוב לגופה, נחשבת החלטה בערכאה ראשונה, ומכיוון שהחלטה זו מסיימת את ההליך באשר לתביעת החוב, היא מהווה "פסק דין" הנתון לערעור בזכות לפני בית המשפט העליון (ראו ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק) (טרם פורסם, 13.7.2008)).

בענייננו, בית המשפט המחוזי ישב בערעור על הכרעת הנאמן בעניין תביעת החוב של המבקש. אמת, בית המשפט – הגם שדחה את ערעורו של המבקש "במתכונתו זו" – הציב לפני המבקש שתי חלופות: לקבל את הכרעתו של הנאמן כפי שהיא, או לחלופין לשוב אל הנאמן לבירור מחדש (בכפוף לתשלום הוצאות). אולם ללא קשר לשאלה באיזו חלופה בחר או יבחר המבקש, יש לראות בהחלטה מיום 30.6.2011 פסק-דין בהליך שהיה מונח לפני בית המשפט המחוזי. כלומר, גם אם תתקיים בעתיד בדיקה מחודשת של תביעת החוב, אין בכך כדי לשנות מסופיותה של ההחלטה מיום 30.6.2011, המתייחסת לתביעת החוב כפי שהוגשה ולערעור כפי שהוגש.

אם כן, מסקנתי היא כי ההליך הנכון במקרה זה הוא ע"א 6389/11, וממילא יש למחוק את רע"א 6386/11.

מכאן לעניין העירבון. המבקש אינו מוכיח כלל וכלל כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו להפקיד עירבון הולם בגדרי ההליך הערעורי. פרט לטענות כלליות בדבר הידרדרות במצב הכלכלי, לא מצאתי בבקשה פירוט כנדרש לגבי הנתונים הרלוונטיים ובהם: הכנסותיו של המבקש, הוצאותיו, נכסיו, האופן שבו הוא מממן את ייצוגו המשפטי, מצבם הכלכלי של בני המשפחה הקרובים ושאלת האפשרות להסתייע בצדדים שלישיים. המבקש גם אינו מצרף אסמכתאות המלמדות אל נכון על מצבו הכלכלי כיום או על יכולתו להסתייע בקרובים ובידידים. בהיעדר תשתית עובדתית וראייתית מינימאלית המוכיחה חוסר יכולת כלכלית להפקיד את העירבון שנקבע – בסכום סביר של 20,000 ₪ – דין הבקשה לפטור מעירבון להידחות.

לאור האמור לעיל, אני קובע כדלקמן: תיק רע"א 6386/11 ימחק מן המרשם. הטיפול בתיק ע"א 6389/11 יימשך כסדרו. המבקש יפקיד בגדרי ע"א 6389/11 עירבון בסך של 20,000 ₪, וזאת בתוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו. בהיעדר הפקדה יירשם ההליך לדחייה ללא הודעה נוספת. אין צו להוצאות בהליך שלפניי.

המזכירות מתבקשת לתייק החלטה זו הן בע"א 6389/11 הן ברע"א 6386/11, בתיקי השופטים .