רע"א 6407/01 ערוצי זהב ושות נ. tele event ltd

1.בפני בקשת הצטרפות של Agicoa - Association for the Intirnational Collective Management of Audiovisual Works כמשיבה בדיון הנוסף. המבקשת הנה ארגון בין לאומי הפועל למען אכיפתן המקובצת של זכויות יוצרים מטעמם של מפיקי יצירות אודיו-ויזואליות. דיון נוסף זה עניינו בהלכה שנקבעה על ידי בית משפט זה בע"א 2173/95, ולפיה חברות הכבלים בישראל מחויבות לכבד זכויות יוצרים, על פי חוק, גם בשעה שהן מעבירות את שידוריהם של ערוצים זרים. המבקשת טוענת, כי היא מנהלת בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"א 1551/00) תביעה בגין הפרתן של זכויות יוצרים על ידי חברות כבלים, שחלקן הגישו את הבקשה לדיון הנוסף שבפנינו, וכי היא עשויה להיפגע מתוצאות הדיון הנוסף. על כן, היא מבקשת להצטרף כמשיבה בהליך הדיון הנוסף שבפנינו. עיינתי בבקשה על נספחיה. הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין אין מקום להיענות לבקשה. להלן, אציג את טעמיי.

2.תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984- ( להלן: התקנה ), קובעת כך:

"בית המשפט שלערעור או הרשם רשאי להורות על צירוף משיב שלא היה בעל דין ולהמציא לו כתב ערעור מתוקן, ורשאי הוא לדחות בינתיים את הדיון בערעור, בתנאים שייראו לו צודקים, ורשאי בית המשפט ליתן פסק דין כאילו היה המשיב שצורף בעל דין מלכתחילה".

תק נה זו חלה על הליכים מסוג דיון נוסף מכוח תקנה 15 (ב) לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד1984-. התקנה אינה מונה את השיקולים שעל בית המשפט לקחת בחשבון, שעה שהוא מפעיל סמכותו אם לצרף מבקשים כצד להליך אם לאו. בפסיקתו של בית משפט זה, נקבעו מספר קריטריונים מנחים להפעלת שיקול הדעת, כאמור. ואלה הדברים שנאמרו על ידי השופט שמגר, באחת הפרשות:

"המבחן לצירופו של בעל דין נוסף בשלב הערעור מן הראוי שיהיה בדרך כלל משולש:

ראשית - האם מי שמתבקשים לצרפו או בעל דין המבקש את הצירוף או תומך בו, עלול להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה במחלוקת נשוא הערעור אם לא יוחלט על הצירוף המבוקש.

שנית - במידה וקיים סיכון כאמור - האם מן הראוי כי תוצאות ההכרעה במחלוקת נשוא הערעור - כולן או לפחות חלק מהותי מהן - יכבלו גם אותו אדם במעשה בי-דין. התשובה לשאלה זו היא בדרך כלל פועל יוצא של מידת הזדהות עניינו של האדם שמתבקשים לצרפו עם העניין נשוא הסכסוך הנדון בערעור.

שלישית - בהנחה שהתשובה לנ"ל חיובית - האם שיקולים של יעילות וסדר הדיונים מצדיקים הצירוף האמור. כך ניתן, למשל, לשקול אם צירופו של צד בשלב הערעור עלול, כשלעצמו, להביא להחזרת הדיון לערכאה הראשונה ואם יש הצדקה אובייקטיבית לכך לפי מבחני יעילות הדיון. עיקרו של דבר, לבית המשפט עומדת לעולם הסמכות לסרב לבקשת צרוף אשר יהיה בו כדי לסרבל את הדיון או להכביד עליו במידה מופרזת. (בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית , פ"ד מה(5) 457, 463-464).

כאמור, בנסיבות שבענייננו, הגעתי כאמור למסקנה כי אין מקום להיענות לבקשת המבקשת לצרפה כמשיבה בדיון הנוסף. ראשיתו של ההליך בהמרצת פתיחה בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשנת 1992. על פסק הדין הוגש ערעור בפני בית משפט זה בשנת 1994. ההחלטה על קיומו של דיון נוסף בו ניתנה בשנת 2002 והצדדים לו מתעתדים להגיש את סיכומיהם בימים הקרובים. לאורך כל הדרך, ועד לשלב זה, נמנעה המבקשת מלפנות לבית המשפט בבקשה להצטרף להליך, ואין בבקשתה כל הסבר מדוע נמנעה מעשות כך משך השנים. בנסיבות כאלה של השתהות בבקשה להצטרף להליך עד שזה הגיע לשלב הדיון הנוסף, לא מצאתי שיש הצדקה להיענות לבקשה (ראו גם בש"א 218/00 ד יירי מבנה עופרים בע"מ נ' החברה להגנת הטבע (טרם פורסם)).

אציין גם, כי מקובלת עלי טענתן של המשיבות 5-1, לפיה לא די בעצם העובדה שהלכה שנקבעה בערעור תהיה בעלת השפעה על הליכים המתנהלים על ידי בעלי דין בערכאות אחרות, בכדי לזכות אותם בזכות להצטרף כצדדים לערעור או לדיון נוסף.

לסיום, אציין כי לא השתכנעתי כי ראוי, בנסיבות המקרה, לצרף את המשיבה להליך כ"ידיד בית המשפט" או כעותר ציבורי, לאור מעורבותה של המשיבה 6 בהליך שבפנינו, אשר בודאי תדע לייצג את האינטרס בו מעוניינת גם המבקשת להצטרף כמשיבה.

הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבות 5-1 בסך 10,000 ש"ח.