רע"א 6413/98 דוד בר נ. צור שמיר חברה לביטוח בע"מ

המבקש, בעל נגריה, היה מבוטח אצל המשיבה 1 בתקופה שמיום 9.8.87 ועד ליום 31.7.88, בפוליסה לבתי עסק, שכיסתה בין היתר גם נזקי שריפה. בלילה שבין ה8.11.88- וה9.11.88- אירעה שריפה בנגריה. המבקש הגיש, לבית משפט השלום בתל-אביב, תביעה לתגמולי ביטוח מן המשיבה 1. (ת"א 26318/91). את תביעתו ביסס המבקש על הטענה כי הפוליסה חודשה, תקופת הביטוח הוארכה באופן שנכרת חוזה ביטוח שהעניק כיסוי ביטוחי בגין אירוע השריפה.

המבקש נפגש ביום 29.8.88 עם המשיבים 2 ו3- שהם סוכני המשיבה 1. לטענתו, בפגישה זו, הושגה הסכמה בעל פה לחדש את פוליסת הביטוח. לטענת המשיבים, הוסכם בפגישה על סילוק חוב שלא שולם של המבקש, בגין פוליסת הביטוח הקודמת שפקעה, וחידוש הביטוח הותנה בסילוק החוב האמור. באותו מעמד מסר המבקש לידי המשיב 2 טופס הרשאה לחיוב חשבון, ובו הורה לחייב את חשבונו בעשרה תשלומים על פי רשימת חיובים שתומצא לו על ידי המשיב 2. בפועל, חויב חשבונו ביום 7.9.88, והמבקש הורה לבנק לבטל את החיוב.

בית משפט השלום, (כבוד השופטת א' חיות) קיבל את גירסתם של המשיבים, וקבע כי בפגישה הוסכם שחידוש הפוליסה מותנה בכך שהמבקש יפרע את חוב העבר בהוראת הקבע. בית המשפט קבע כי הסכמה זו מהווה חוזה על תנאי מתלה, ומשלא קויים התנאי, שכן המבקש ביטל את הוראת הקבע, לא חודשה הפוליסה. על כן במועד השריפה לא היתה פוליסת ביטוח תקפה המכסה את האירוע.

המבקש ערער על פסק הדין בפני בית המשפט המחוזי, בטענה כי יש להחיל על ההסכם את חוק חוזה הביטוח, התשמ"א1981-, שהוראותיו קוגנטיות ואינן סובלות הוצאת פוליסה שקיומה תלוי בתנאי עתידי. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים י' גרוס, י' בן שלמה, מ' רובינשטיין) דחה את הערעור. הוא קבע, בעקבות ממצאי בית משפט השלום, כי חידוש הביטוח הותנה בסילוק החוב ובתשלום פרמיות בגין התקופה השניה. היה על המבקש לדאוג לכך שהתשלום, שהיה תנאי מוקדם לחידוש הביטוח, ישולם במועד. משלא עשה כן, לא התקיים התנאי המתלה, לא נכרת חוזה ביטוח בגין התקופה הרלוונטית, ואין תחולה להוראות חוק חוזה הביטוח.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. טענת המבקש בפנינו היא כי חוזה על תנאי משמעו חוזה התלוי בתנאי החיצוני לחוזה, וכי תשלום פרמיה על פי פוליסת ביטוח אינו מהווה תנאי שכזה. לטענתו, לפנינו חוזה ביטוח, שעליו חלה הוראת סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח, שאינה ניתנת להתנאה, אלא לטובת המבוטח או המוטב. משלא שולמה הפרמיה על ידו, היה על המשיבים, אם ברצונם לבטל את החוזה, לפעול על פי הוראותיו, וזאת לא עשו. לטענת המבקש, החלת סעיף 27 לחוק החוזים (חלק כללי) העוסק בחוזה על תנאי על המקרה שלפנינו, מאפשרת עקיפה של הוראותיו הקוגנטיות של סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח.

בית המשפט המחוזי סבר כי אין מניעה שחוזה ביטוח, ככל חוזה אחר, יהיה תלוי בתנאי מתלה. בהתאם לכך, על פי הממצאים העובדתיים שקבע בית משפט השלום, אישר את הקביעה כי חידוש הפוליסה היה מותנה בתשלום חובות העבר. לפי קביעתו, בשל אי התקיימותו של התנאי בעטיו של המבקש, לא היה חוזה הביטוח תקף.

קביעותיו אלה של בית המשפט המחוזי, אינן מצדיקות מתן רשות לערעור שני. השאלה האמיתית שבקשה זו מעוררת, אינה אלא מחלוקת בשאלת יישום הדין על עובדותיו של המקרה שלפנינו.

אשר על כן הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות כל אחד מן המשיבים בסך 5,000 ש"ח.