רע"א 642/03 אריה חברה לביטוח בע"מ נ. אידה איצקוביץ

רכבה של המשיבה 1 (להלן: אידה) – אותו רכשה מהמשיב 2 (להלן: בוסקילה), וביטחה אצל המבקשת – נגנב מביתה. תלונה שהגישה אידה במשטרה אודות הגניבה העלתה, כי רכבה אינו אלא רכב משוכפל כשהרכב המקורי הוא בבעלות צד ג'. המבקשת אשר התבקשה על-ידי אידה לשלם לה תגמולי ביטוח, בהתאם לפוליסת הביטוח, סירבה. זאת בטענה, כי משהתברר שהרכב המבוטח הנו רכב משוכפל, ולא הרכב המקורי, אין היא חייבת בתשלום כאמור.

או אז פנתה אידה לבית-משפט השלום בנצרת בתביעה נגד המבקשת, בוסקילה ומשרד הרישוי. נגד בוסקילה ניתן פסק-דין על מלוא סכום התביעה, וזאת בהעדר הגנה, התביעה נגד משרד הרישוי נדחתה משהושג הסדר פשרה בין הצדדים, ואילו התביעה נגד המבקשת צומצמה לשאלת חבותה לשלם תגמולי הביטוח בגין גניבת הרכב. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי הרכב שוכפל טרם רכישתו על-ידי אידה, וכי מדובר בשיטת שכפול מתוחכמת שלא היה ניתן לגלות את דבר הזיוף בשום שלב משלבי הרכישה. המבקשת השתיתה את הגנתה על טענות חוזיות שונות, ובעיקר על הטענה כי חוזה הביטוח נכרת בעקבות טעות, ולפיכך, לטענתה, משהחזירה לאידה את תשלומי הפרמיה, בוטל חוזה הביטוח כדין. בית-משפט השלום, אשר נדרש לכל טענות המבקשת ביסודיות רבה, דחה אותן לגופן, וקבע כי מדובר בטעות משותפת שאינה פוגמת במפגש הרצונות בין הצדדים, ומשפעלה אידה בתום לב, והמבקשת לא נקטה כל צעד לגילוי מקוריות הרכב, הרי ששימוש בזכות הביטול הנו בבחינת חוסר תום לב. מעבר לדרוש הוסיף בית-המשפט והטעים, כי אין לראות בהחזרת הפרמיות ביטול כדין, שכן לא הייתה זו הודעה מפורטת ומלאה, ואף אם כן- היא נשלחה שלא במסגרת הזמן הסביר.

על פסק-דין זה ערערה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בנצרת, ובגדר ערעורה שבה על טענותיה בפני הערכאה הדיונית. בית-המשפט המחוזי (הנשיא יהודה אברמוביץ, סגן-הנשיא מנחם בן דוד והשופט נסים ממן), אשר עמד על כל טענות המבקשת באופן מפורט ובחן אותן, דחה את הערעור לגופו, תוך שתמך בתוצאה המשפטית אליה הגיעה הערכאה הדיונית.

מכאן לבקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה שבה המבקשת על טענותיה בפני בית-המשפט המחוזי.

בתשובתה, תמכה המשיבה, המתנגדת למתן רשות ערעור, את יתדותיה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית, שכן אינה מצביעה על שאלה משפטית כללית החורגת מעניינה הספציפי של המבקשת והמצדיקה דיון ב"גלגול שלישי". מעבר לדרוש אוסיף, כי טענות המבקשת נבחנו לגופן על-ידי שתי ערכאות שיפוטיות קודמות ונדחו, ולפיכך אין מקום להתערבותה של ערכאת ערעור זו.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה 1 בסך כולל של 25,000 ש"ח.