רע"א 6439/15 עומרים חברה לבנין בע"מ נ. ברגיג דור בניה מתקדמת בע"מ

1.מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (ע"ר 5732-03-15 כב' השופטת ע' צ'רניאק ), אשר דחה את ערעור המבקשות על החלטת הרשמת להשית עליהן הוצאות משפט.

2.עיינתי בחומר ובהחלטות השונות נשוא הבקשה – אכן מתעוררת סוגיה, אך לא די בכך כדי להעניק רשות ערעור. לעיתים המסגרת הדיונית קובעת את גורל ההכרעה. בקשת רשות ערעור נתונה לשקול דעתו של בית המשפט אשר בפניו הוגשה הבקשה. יתכן למשל, שעל אף שנפלה טעות דיונית או אחרת בהליך, הבקשה תדחה בכל מקרה משקולים שונים. בבוא בית המשפט לדון בבקשה על ראייתו להיות רחבה.

בענייננו, על פניו, יש טעם בטענת המבקשות כי מוטב היה לו השופט שנתן את פסק הדין היה מבהיר את עמדתו בדבר ההוצאות בצורה ישירה יותר. עם זאת, בהינתן מועד פסק הדין הראשון של בית המשפט המחוזי ומועד ההחלטה לפיה הסוגיה בכללותה, לרבות חילוט הערובה, תועבר לרשמת, אין לשלול את הפרשנות של בית המשפט בפסק הדין נשוא הבקשה. שיקול נוסף הוא כי ניתן היה להגיע לתוצאה זו בדרכים דיוניות שונות. עיקרו של דבר הוא, שלא עולה כי בית המשפט אשר נתן את פסק הדין המקורי התכוון לשלול מהמשיבים קבלת הוצאות משפט. יתר על כן נראה, כי בנסיבות העניין, ראוי שיפסקו הוצאות משפט, לצד שכר טרחת עורכי הדין. לשון אחרת, דיון בבקשה עשוי להביא, גם אם הבקשה תתקבל בסופו של דבר, לאותה התוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא, אך זאת תוך מבוך דיוני אשר יכביד על הצדדים. ומכאן המשקל שיש להעניק להיבט המעשי.

3.לנוכח כל אלה אינני סבור שבנסיבות העניין יש מקום להיעתר לבקשה והיא נדחית בזאת. בהעדר תגובה ולנוכח נימוקיי לא ניתן צו להוצאות.