רע"א 6445/00 שמואל איזק נ. ART ADVANCED RECOGMGN

1.המבקש הגיש, לבית המשפט המחוזי, תובענה לביטול הסכם למכירת מניותיו למשיבים. לטענתו, דין ההסכם להתבטל מחמת טעות ו/או הטעייה ו/או מצגי שווא, שהציגו המערערים כלפיו. לאור האמור עתר המבקש להשבת המניות, אשר העביר למשיבים על פי ההסכם.

במסגרת התובענה עתר המבקש, במעמד צד אחד, למתן צו מניעה זמני, האוסר על המשיבים או מי מטעמם לבצע כל דיספוזיציה ו/או טרנזאקציה, מכל מין וסוג שהוא, במניות המשיבה 1, שנמכרו למשיבים על ידו. כמו כן נתבקש בית המשפט לאסור על המשיבות 1 ו2- לרשום העברה של מניותיהן לצד שלישי כלשהו, לאסור עליהן לחלק דיבידנד לבעלי מניותיהן, או לבצע שינויים אחרים בהון העצמי שלהן, וכן לאסור עליהן להתקשר בכל עסקה שאינה במהלך העסקים הרגיל.

2.בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ה' שטיין) דן בבקשה במעמד הצדדים, והגיע למסקנה כי אין מקום ליתן את הסעד הזמני המבוקש. בהחלטתו קבע בית המשפט, כי לא עלה בידי המבקש להוכיח את זכותו לכאורה לביטול ההסכם שנכרת עמו ולהשבת מניותיו. המערער, כך קבע בית משפט קמא, ביסס את תביעתו לביטול הסכם המכר בעיקר על הטענה לפיה הוסתרו מפניו פרוטוקולים של ישיבות מועצת המנהלים של המשיבה 1, אלא שלא עלה בידו להוכיח, ולו לכאורה, את דבר קיומם של פרוטוקולים אלה. עוד נפסק כי דין הבקשה להדחות, מן הטעם שהתביעה והבקשה הוגשו בחודש אפריל 2000, בעוד שעל פי עדות המבקש, נודע לו על מצגי השווא הנטענים כבר בחודש יולי 1999. משבחר המבקש להשהות את פניתו לבית המשפט, כך קבע בית משפט קמא, אין הוא זכאי לסעד הזמני המבוקש. נוכח האמור, נדחתה הבקשה לצו המניעה הזמני.

על החלטה זו עותר המבקש כי תנתן לו רשות ערעור.

3.לאחר שבחנתי את טענות המבקש ואת תגובות המשיבים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות. החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא ליתן את הסעד הזמני, ניתנה לאחר קיומו של דיון, במסגרתו נחקרו המצהירים, ולאחר שבית המשפט הגיע למסקנה כי לא הובאו ראיות לכאורה לזכותו של המבקש. בנסיבות אלה, אין מקום להתערב בשקול דעתו של בית משפט קמא.

הבקשה נדחית. המבקש ישא בשכר טרחת עורך הדין של המשיבים 1, 2, 10-4 בסך 2,500 ש"ח ובשכר טרחת עורך הדין של המשיבה 3 בסך 2,500 ש"ח.