רע"א 6462/12 ליבוביץ יפה נ. רועי ליבוביץ

1.

בבית משפט השלום בנתניה מתבררת תביעת המבקשת לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 25.3.2001 בה נפגע בנה (ת"א 3098/08). במסגרת הדיון בתובענה הנ"ל מינה בית המשפט את הפסיכיאטר ד"ר חגי אורן כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה חיווה דעתו כי מצבה הנפשי של המבקשת אינו קשור לתאונה והוא אף נחקר על חוות הדעת. לאחר החקירה ועם תום שמיעת הראיות הגישה המבקשת לבית משפט השלום בקשה לפסילת המומחה. בית המשפט (כב' השופטת ח' שניצר-זאגא ) דחה בקשה זו ביום 5.4.2012.

2.

כלפי ההחלטה הנ"ל הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז (רע"א 41651-04-12), בקשה שנדחתה בהחלטה מיום 25.6.2012 (כב' השופטת א' דודקביץ ). בהערת אגב יצויין, כי קיימת אי בהירות מסוימת בשאלה, האם בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, או שהעניק רשות ערעור ודחה את הערעור, אם כי נראה, הן מהאמור בסעיף 5 לבקשה והן מהגיון הדברים, כי בקשת רשות הערעור נדחתה (שהרי בית המשפט קבע, בין היתר, כי טרם הגיעה זמנה של הגשת ההשגה לערכאת הערעור על החלטת בית משפט השלום).

3.

להשלמת התמונה אוסיף, כי הבקשה לפסילת חוות הדעת מבוססת, בין היתר, על מה שנפסק בתביעה אחרת שהגישה המבקשת, בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה מיום 29.3.2001 (ת"א 15901/01, אף הוא בבית משפט השלום בנתניה) ושגם במסגרתה מונה ד"ר אורן כמומחה מטעם בית המשפט. באותה פרשה לא קיבל בית המשפט את עמדתו של ד"ר אורן (פסק דין חלקי מיום 18.8.2010, כב' השופטת ד"ר א' רבינוביץ ברון ).

4.

דין בקשת רשות הערעור להדחות, מבלי להורות על הגשת תשובה ומבלי שיש בכך הבעת דעה לגופן של הטענות ביחס לבקשה לפסול את המומחה. אוסיף, כי מקובלת עלי במלואה ההנמקה שביסוד החלטת בית המשפט המחוזי.

מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" שאינה מעוררת סוגיה כללית החורגת מהמחלוקת הקונקרטית שבין בעלי הדין. יתרה מכך, מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלול שלישי" על החלטת ביניים. כידוע, ככלל, יש לברר את מכלול ההשגות שיש לבעל דין על החלטות ביניים הניתנות במהלך המשפט במסגרת הערעור על פסק הדין, המוגש לאחר סיום ההליך בערכאה המבררת. בין יתר הטעמים שביסוד עקרון זה, ניתן לציין את האפשרות שהסוגיה עליה מבקשים לערער לא תהיה עוד אקטואלית (לדוגמה, אם בסופו של דבר ייפסק, שלא על פי עמדת המומחה, כי למבקשת נגרמה נכות נפשית, כפי שאירע בתביעתה השניה, או אם סכום הפיצוי שייפסק יניח את דעתה וכד'). גם אין מדובר בהחלטה היוצרת מצב בלתי הפיך. בנוסף, הדיון בתובענת המבקשת מצוי בשלבי סיום ממש (נותר רק להגיש סיכומים, אשר אלמלא הליכי הערעור הננקטים על-ידי המבקשת, שבעטיים הוגשו לבית משפט השלום בקשות דחייה להגשת הסיכומים, היו אמורים כבר להיות מוגשים לפני מספר חודשים).

עוד יצוין, כי מדובר בתובענה שהוגשה לפני כארבע וחצי שנים והגיעה העת לסיים את בירורה. ככל שבפי המבקשת תיוותרנה טענות בענין הצורך לפסול את המומחה, ניתן יהיה להעלותן במסגרת הערעור על פסק הדין, כשהתמונה השלמה, על כל היבטיה ולא רק בעניין חוות הדעת, תהיה אז פרושה לנגד עיניה של ערכאת הערעור.

הבקשה נדחית. רק בהתחשב במצב המבקשת, כפי שהוא משתקף בחומר שלפני, אמנע מחיובה בהוצאות לטובת המדינה, באשר לא היה כל מקום להגשת בקשת רשות ערעור זו.