רע"א 647/04 אבנר אגוד לבטוחי נפגעי רכב בע"מ נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ

אחרונה זו מופנית בקשת רשות הערעור שבפני. לטענת המבקשת, סיום הליכי קדם המשפט אין בהם כדי למנוע דיון בבקשה לגילוי מסמכים הנשענת על תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן:

התקנות ). מתן צו הגילוי המבוקש לא יביא, כך היא טוענת, לעיכוב הליכי המשפט, ומכל מקום הוא דרוש לגילוי האמת ולבירור המחלוקת. המשיבה מתנגדת לבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

גם הפעם, כמו במקרים אחרים הנוגעים לשיהוי בהגשת בקשה לגילוי ועיון במסמכים, נדרש איזון "בין הצורך לנהל את המשפט על-פי פרוצדורה קבועה לבין ההכרח להגשים את האינטרס של חשיפת האמת בסכסוך הקונקרטי" (רע"א 6772/01 אוד נ' הסוכנות היהודית לא"י (לא פורסם)). בכגון דא כבר נקבע, כי "במצב דברים שבו בעל-דין נמנע מלבקש גילוי בשלב קדם המשפט, ככלל, מן הראוי להתיר גילוי אף בשלב מאוחר יותר, תוך בחינת האפשרות של עשיית שימוש במכשיר של פסיקת הוצאות כנגד בעל-הדין, שאיחר בהגשת הבקשה לגילוי וגרם בכך לעיכוב הליכי המשפט. זוהי אף תוצאה מידתית יותר" ( שם ). על-פניו, נראה כי המסמכים בהם מדובר בענייננו רלבנטיים להכרעה במחלוקת, אולם אין מקום להכריע בכך עתה, שהרי בית המשפט המחוזי טרם בחן שאלה זו, ודחה את הבקשה אך ורק מן הטעם שקדם המשפט הסתיים זה מכבר. בנסיבות אלה, לאור השלב שבו מצוי הדיון בתיק, ולאור דברי המשיבה-עצמה כי בפועל מדובר במסמכים החשופים לעין הציבור – הייתי מחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, על-מנת שיחליט האם יש מקום, בנסיבות המקרה, להיעתר לבקשה תוך השתת הוצאות על המבקשת.

הערעור מתקבל, במובן האמור. בנסיבות המקרה, אמנע ממתן צו להוצאות.