רע"א 6475/03 CAPRY ENTERPRISES LTD נ. EMAILE TRADUNG LTD

זוהי בקשה ליתן צו מעצר ליאכטה ולמנות לה כונסי נכסים כסעד זמני עד למתן הכרעה בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא).

המבקשת 1 היא חברה הרשומה באי מאן, אשר המבקש 2 הינו מנהלה ובעליה. המשיבה 1 אף היא חברה הרשומה באי מאן, והמשיב 2 הוא מנהלה ובעליה. המבקש והמשיב רכשו והחזיקו במשותף, בהתאם להסכם שיתוף שנכרת ביניהם, יאכטה הרשומה במדינת דרום אפריקה. היאכטה רשומה כיום על שם המשיבה 1 בלבד. המבקש, הטוען כי רישום זה נעשה שלא בידיעתו וללא הסכמתו – טענה אותה מכחיש המשיב - הגיש תובענה לבית המשפט קמא בבקשה שיצהיר על זכויותיו ביאכטה, אשר עוגנת כיום במרינה של הרצליה. בד בבד, ביקש הוא מבית המשפט ליתן צו מעצר המכוון כנגד היאכטה וצו לכינוס נכסים, על מנת להבטיח את זכויותיו. בית המשפט הוציא את הצווים כמבוקש במעמד צד אחד, אולם ביטלם לאחר דיון בבקשת המשיבים.

בית המשפט קמא מצא כי בהתאם להוראת הסכם השיתוף שנכרת בין הצדדים, יש להעביר את ההכרעה בסכסוך שנתגלע ביניהם לבוררות, ולעכב את ההליכים בבית המשפט. בית המשפט קמא, לאור הראיות שהובאו בפניו, החליט גם כי אין מקום למתן סעד זמני, היות שהמבקש אשר בחר שלא לחשוף בפני בית המשפט את כל התשתית העובדתית הצריכה לעניין, לא בא אל בית המשפט בניקיון כפיים. זאת ועוד, בית המשפט קמא קבע כי טענתו של המבקש כי המשיב מבקש להוציא את יאכטה מתחום השיפוט, אינה מגובה בראיות. כנגד החלטה זו מכוונת בקשת רשות הערעור שהוגשה.

במקביל, נתבקשתי בבקשה שבפניי ליתן צו מעצר כנגד היאכטה וצו לכינוס נכסים, כסעד זמני. לאחר עיון בבקשה, בתשובת המשיבים ובתגובה לתשובה שהוגשה מטעם המבקשים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיענות לבקשה למתן סעד זמני. טענותיו של המבקש, הן לעניין סיכויי בקשת רשות הערעור והן לעניין מאזן הנוחות, הן טענות עובדתיות, אשר נדחו כולן בבית המשפט קמא. אין זה ממנהגה של ערכאת הערעור להתערב בהכרעות העובדתיות של בית המשפט קמא, ולא מצאתי לנכון לחרוג ממנהג זה במקרה דנן. כך במיוחד, לאור העובדה כי מהכרעות בית המשפט קמא, עולה המסקנה כי המבקש נהג לכל אורך ההתדיינות בחוסר תום לב.

לאחר שהוגשה הבקשה שבפניי, ניתנה על ידי בית המשפט קמא (כבוד סגנית הנשיא ב' גילאור) החלטה בבקשת המשיבים ליתן צו מניעה זמני שיאסור על המבקש לעשות שימוש ביאכטה. עיון בהחלטה, מעלה שדווקא המבקש הוא שניסה להבריח את היאכטה אל מחוץ למימיה הטריטוריאליים של מדינת ישראל. בית המשפט מצא שההסברים שהמבקש מסר להתנהגותו רצופים סתירות, וחסרים היגיון פנימי. בחינת החומר שהוצג לבית המשפט קמא, מעלה שבית המשפט קמא בחר להתבטא בלשון עדינה. זאת ועוד, בית המשפט קמא קבע שנית, בהחלטתו זו, כי לא הוכח כל חשש להברחת היאכטה על ידי המשיב. בנסיבות אלה, השתכנעתי אף אני כי אין ליתן סעד זמני.

הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 15,000 ש"ח.