רע"א 6482-22 רע"א 6482-22

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 14.6.2022 (ע"א 43900-06-21, השופטת העמיתה ש' דותן). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 4.5.2021 (ת"א 4480-05-18, השופטת ח' קלוגמן).

2.מקורה של הבקשה שבפני בחוזה שכר טרחה שנעשה ביום 6.1.2014 בין המבקש, עורך דין במקצועו, לבין בן זוגה המנוח (להלן: המנוח) של המשיבה בהליך דנן, שיוצג על-ידו בהליכים משפטיים שונים. יצוין כי הליכים אלה הסתיימו בסופו של יום בפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה ביום 10.5.2017 (ת"ע 35998-04-14). עם סיום הטיפול בתיק דרש המבקש את תשלום שכר הטרחה, אולם המנוח לא נענה לדרישה זו בטענה שהמבקש התרשל בייצוגו כאשר הסכים לקבל את הפשרה.

3.על רקע זה, ביום 2.5.2018 הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום נגד המנוח אשר כוונה לתשלום שכר הטרחה, וכן לפסיקת פיצויים על עוגמת נפש. המבקש הטעים כי הוא ייצג את המנוח על הצד הטוב ביותר, כי הפשרה שהתקבלה היטיבה עמו במבט כולל, וכי נודע לו על התנגדותו של המנוח לפשרה רק לאחר שההליכים הסתיימו. בתגובה, טען המנוח, בין היתר, כי אמנם נחתם בין הצדדים חוזה שכר טרחה כאמור, אולם לא הוסדרה בו האפשרות של סיום ההליך המשפטי בפשרה. כן הוא שב והלין על האופן שבו ניהל המבקש את ההליך בעניינו.

4.ההליך בבית משפט השלום התארך נוכח התפשטות נגיף הקורונה בישראל וכן בשל הידרדרות שחלה בינתיים במצבו הרפואי של המנוח. לבסוף, בעיקרו של דבר, בפסק דינו הנזכר בפתח הדברים קיבל בית משפט השלום את התביעה בחלקה.

5.המבקש הגיש ערעור על כך לבית המשפט המחוזי, במסגרתו חזר על עיקרי טענותיו בעמדו על כך שהיה מקום לקבל את תביעתו במלואה. להשלמת התמונה, יצוין כי במהלך ההתדיינות המשפטית בבית המשפט המחוזי הלך לעולמו המנוח.

6.בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ביום 14.6.2022 אף מבלי להידרש לתשובה לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). בעשותו כן קבע בית המשפט המחוזי כי לא נפל פגם בהכרעתו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי אף פסק לחובת המבקש הוצאות בסך 3,000 שקלים לאוצר המדינה.

7.על כך נסבה בקשת רשות הערעור שבפני. במסגרת הבקשה מלין המבקש כי בבואם לפרש את החוזה בינו לבין המנוח, הערכאות הקודמות אימצו פרשנות הסותרת את לשונו, בניגוד לעקרונות שנקבעו בחוק ובפסיקה בעניין פרשנות חוזים בכלל וביחס להסכמי שכר טרחה בפרט.

8.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובטענותיו של המבקש המוצגות בה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי. בנסיבות העניין, לא מצאתי כי הבקשה דנן עומדת ברף המחמיר שנקבע למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". טענותיו של המבקש אינן מעוררות שאלות משפטיות עקרוניות או כאלה החורגות מעניינם הקונקרטי של הצדדים. כמו כן, התרשמתי כי נסיבות המקרה נידונו ונבחנו לעומק על-ידי הערכאות הקודמות וכי לא נפל פגם בהערכותיהן המצדיק את התערבותו של בית משפט זה, או העלול לגרום למבקש עיוות דין. למעשה, ניתן היה לצפות מעורך דין כי יימנע מהגשת בקשת רשות ערעור במקרה שמאפייניו רחוקים ביותר מאמות המידה שנקבעו לדיון בבקשות מסוג זה. אני נמנעת מהשתת הוצאות נוספות לטובת אוצר המדינה אך בהתחשב בהוצאות מסוג זה שבהן כבר חויב המבקש.

9.סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.