רע"א 6536/09 אילן אליעזרוב נ. הגימנסיה העברית הרצליה

לפני שתי בקשות רשות לערער על החלטות שונות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בפתח תקווה (כבוד השופטת א' דודקביץ), במסגרת בקשה שהגיש המבקש לתיקון כתב תביעה.

1.

המבקש הגיש תביעה בגין נזקים שנגרמו לו באירוע שהתרחש ביום 27.12.01, במהלכו הותקף על ידי נער אחר 3 עת שהה בין כותלי בית הספר. התביעה הוגשה נגד בית הספר "הגמנסיה העברית הרצליה" (להלן: המשיבה ), נגד עיריית תל אביב (להלן: העיריה ) וכן נגד הנער התוקף ומדינת ישראל (המשיבים הפורמליים).

2.

ביום 8.3.09 הגיש המבקש בקשה לתיקון כתב התביעה, במסגרתה עתר להוסיף את חברת הביטוח הפניקס, המבטחת את בית הספר, כנתבעת נוספת, וכן לתיקון טעויות שהוגדרו על ידי המבקש כטעויות "טכניות", שנפלו בכתב התביעה. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטה מיום 7.4.09 כי המבקש יוכל לתקן את כתב תביעתו על דרך של הוספת חברת הפניקס כנתבעת נוספת, בהיותה המבטחת של המשיבה. כן קבע בית המשפט כי "אין להוסיף עילות נוספות כנגד שאר הנתבעים, ככל שהן התיישנו..." וכי "כל טענות הצדדים תשמרנה" (להלן: ההחלטה הראשונה ).

3.

בהתאם להחלטה זו הגיש המבקש כתב תביעה מתוקן ובו נתבעה, בין השאר, "חברת הגימנסיה העברית הרצליה בע"מ". משנתקל המבקש בהתנגדות המשיבים, פנה הוא לבית המשפט בבקשה להבהיר את החלטתו הראשונה. בית המשפט קבע בהחלטה מיום 4.5.09: "משקבעתי כי לא אתיר הוספתן של עילות חדשות, על התובע להגיש כתב תביעה מתוקן מבלי להוסיף כל עילה חדשה ולא להתעלם מהחלטתי זו" (להלן: ההחלטה השניה ). המבקש הגיש לבית המשפט בקשה נוספת, למתן הוראות, בה ביקש כי בית המשפט יקבע אם כתב התביעה המתוקן מקיים אחר החלטתו. בית המשפט קבע בהחלטה מיום 2.6.09 כי "אין בדיבר 'כל טענות הצדדים תישמרנה' כדי לעקר את החלטתי לפיה – כתב התביעה יתוקן רק במסגרת המוגבלת שנקבעה" (להלן: ההחלטה השלישית). כנגד החלטה זו האחרונה הגיש המבקש את רע"א 5154/09, במסגרתה טען כי התיקונים המבוקשים על ידו הם טכניים בלבד ונוגעים ל"טעויות סופר ברורות". המשיבה והעירייה הגישו את תגובותיהן הכתובות לבקשה והתנגדו למתן רשות ערעור.

4.

בטרם נתקבלה החלטה בבקשת רשות הערעור האמורה, ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי החלטה נוספת, מיום 18.6.09 (להלן: ההחלטה הרביעית ). בהחלטה זו פירט בית המשפט את השינויים שכלל המבקש בכתב התביעה המתוקן ודן בהם אחד לאחד. לענייננו רלבנטי שינוי שמה של המשיבה 1 מ"הגמנסיה העברית הרצליה" (כפי שהופיע בכתב התביעה המקורי) ל"חברת הגמנסיה העברית הרצליה בע"מ ח.פ. 520001322" (להלן:

חברת הגמנסיה ). בנוסף, שונה נוסחו של 2 ב' לכתב התביעה המקורי, המתאר את מעורבותה של העירייה. בכתב התביעה המקורי נטען כי:

"הנתבעת מס' 2 הינה 'עירייה'... ומפעילה יחד עם הנתבעת 1 [מדינת ישראל] את בית הספר בו למד והוכה התובע בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו, והיא, יחד עם הנתבעת 1, אשר היו אמורים להיות אמונים על ביטחונם ושלומם של תלמידיו והבאים בשעריו, ואחראים על הסדר והביטחון שבחצירו";

בכתב התביעה המתוקן נוסח סעיף 2 ד' כך:

"הנתבעת מס' 4 הינה 'עירייה'... ומפעילה יחד עם הנתבעות 1 ו-2 [המדינה וחברת הגמנסיה] את בית הספר בו למד והוכה התובע בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו, והיא, יחד עם הנתבעות 1 ו-2, אמורים להיות אמונים על ביטחונם ושלומם של תלמידיו והבאים בשעריו, ואחראים על הסדר והביטחון שבחצירו".

בית המשפט עמד על כך שהמבקש תיקן את כתב התביעה באופן שייחס את האחריות על בטחון התלמידים ושלומם בבית הספר גם לחברת הגימנסיה. נקבע כי השינויים שלעיל אינם עולים בקנה אחד עם הבקשה לתיקון כתב התביעה ועם ההחלטה הראשונה, "שהרי בכתב התביעה המקורי תבע התובע את בית הספר "הגמנסיה העברית הרצליה" ולא את חברת הגמנסיה, המנהלת אותו. התובע לא ביקש להוסיף את חברת הניהול בבקשתו לתיקון כתב התביעה ובהחלטתי לא התרתי לתובע להוסיף נתבעים זולת את הפניקס. הוספת חברת הגימנסיה, הגם שהיא בוטחה על ידי הפניקס, אינה עולה בקנה אחד עם החלטתי הנ"ל ועל כן דינה להתבטל". בית המשפט הוסיף וקבע כי "ניהול בית הספר והחזקתו מיוחסים על ידי התובע בכתב התביעה המקורי לעירייה ולמשרד החינוך בלבד, ובכתב התביעה המקורי נטען כי רק משרד החינוך ועיריית תל אביב אחראים לביטחונם ולשלומם של התלמידים. אין שחר לטענה, כי משהתרתי לצרף את הפניקס התרתי מכללה לצרף את חברת הגימנסיה ובוודאי שלא התרתי להוסיף עילת תביעה חדשה נגד חברת הגמנסיה". כנגד החלטה זו הגיש המבקש את רע"א 6536/09.

בהחלטתי מיום 18.10.09 קבעתי כי שתי בקשות רשות הערעור ידונו במאוחד. למען שלמות התמונה יצוין כי המבקש הודיע לבית המשפט כי לאור החלטות בית המשפט המחוזי בנוגע למשיבה 2 (החלטות שניתנו לאחר הגשת בקשות רשות הערעור) מתייתרות בקשותיו ככל שהן מתייחסות למשיבה 2. המשיבה 2 מצידה ביקשה לחייב את המבקש בהוצאות תגובתה בשל האיחור בהגשת הודעתו.

5.

בבקשתו ברע"א 6536/09 טוען המבקש כי טעות בשם הנתבע היא טעות הניתנת לתיקון, מקום בו ברור שהכוונה היא לאותו נתבע. בענייננו, כך נטען, אין כל הבדל בין "הגמנסיה העברית הרצליה" לבין חברת הגמנסיה. כתב התביעה המקורי שהומצא לבית הספר הגיע לידי חברת הגמנסיה ואף נערכה התכתבות עם היועצת המשפטית של החברה. עוד נטען כי הטעות שנפלה בשם הנתבעת בכתב התביעה המקורי נובעת מכך שהנתבעת עצמה, בפרסומים שהיא מוציאה לציבור, מכנה עצמה "הגמנסיה העברית הרצליה". אשר להוספת עילת התביעה הנטענת – טוען המבקש כי משהתיר לו בית המשפט בהחלטתו הראשונה לצרף את חברת "הפניקס", מבטחת חברת הגמנסיה, הרי שהיה בכך משום קביעה מכללא כי קיימת למבקש עילה גם נגד חברת הגמנסיה עצמה. עוד טוען המבקש כי ברישת סעיף 16 לכתב התביעה המקורי, המפרט את פרטי הרשלנות הנטענת נגד הנתבעים, נזכר בית הספר (הנתבע 2 שם) במפורש כמי שחלים עליו פרטי רשלנות אלה, ועל כן, כך נטען, אין בכתב התביעה המתוקן כל תוספת המהווה עילה חדשה שלא נטענה בכתב התביעה המקורי.

בתגובתה, מלינה המשיבה 1 על דרך הילוכו של המבקש, שראשיתה בהגשת "כתב תביעה משובש" (כלשונה) לבית המשפט קמא, בסמוך מאד לתום תקופת ההתיישנות של התביעה. את הבקשה לתיקון כתב התביעה, כך מודגש, הגיש המבקש רק בחלוף תקופת ההתיישנות, בלא שהבקשה נתמכה בתצהיר. המשיבה 1 מדגישה כי לא נתבקשה רשות לערער על ההחלטה הראשונה. לשיטתה, ביקש המבקש להרחיב את היקף התיקון שהותר לו על ידי בית המשפט קמא, וזאת בדרך פסולה, מבלי שהוגשה בקשה מתאימה לעניין זה ותוך שהוא נמנע מתקיפתה הישירה של ההחלטה עליה הוא מבקש להלין. לגופם של דברים סומכת המשיבה 1 את ידיה על החלטת בית המשפט קמא, וסבורה כי אין לאפשר למבקש לתקן את מחדליו בכך שלא ביקש במסגרת ההליכים שהתנהלו בבית משפט דלמטה את תיקון שמה של המשיבה ו/או צירופו של נתבע נוסף ו/או הוספת עילת תביעה חדשה נגד מי מהם. המבקש מצידו הגיש תגובה מפורטת לטענות המשיבה.

6.

לאחר שבחנתי את החלטות בית המשפט קמא ואת טענות הצדדים החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. סבורני כי יש לאפשר את תיקון שמה של המשיבה-הנתבעת מ"הגמנסיה העברית הרצליה" ל"חברת הגמנסיה", זאת נוכח העובדה שכתב התביעה המקורי הומצא למשיבה בטרם חלוף מועד ההתיישנות ולפיכך לא נגרם לה נזק שאינו ניתן לפיצוי על ידי פסיקת הוצאות. בנוסף, שוכנעתי כי התיקון המבוקש של סעיף 2 ב' לכתב התביעה המקורי אינו מוסיף עילת תביעה חדשה. בסעיף 16 לכתב תביעתו המקורי ציין המבקש כי "התאונה ארעה גם עקב רשלנותם המלאה של הנתבעות 1 [המדינה] ו/או 2 [המשיבה] ו/או מי מעובדיהן שלמעשיהם ו/או מחדליהם אחראים הם באחריות שלוחית". בהמשך מפורטים שם פרטי הרשלנות השונים המיוחסים למשיבה. אכן, יש צדק רב בטענות שמעלה המשיבה כנגד ניהולו של התיק על ידי ב"כ המבקש: ניסוח כתב התביעה המרושל, הכנסת התיקונים לכתב התביעה שלא על דרך של בקשה מפורשת וריבוי ההליכים בערכאות השונות שלא לצורך. על אף האמור, סבורני כי מן הבחינה המהותית אין לשלול מן המבקש את התיקונים האמורים, אך זאת תוך חיובו בהוצאות המשיבות.

התוצאה היא שהדיון ברע"א 5154/09 מתייתר והערעור ברע"א 6536/09 מתקבל. משהוגשה תשובת העירייה ברע"א 5154/09, ישא המבקש בהוצאותיה – בשל התנהלותו כאמור ובשל התוצאה ברע"א 5154/09 – בסך 10,000 ש"ח. בנוסף ישא המבקש בהוצאות המשיבה בסך 15,000 ש"ח.