רע"א 6548/05 דוד כהן נ. גבי ויינשטוק

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' הנשיא י' גרוס והשופטות א' קובו ומ' רובינשטיין) שדחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד' גבאי), לפיו נדחתה תביעתו של המבקש.

המבקש הגיש לבית משפט השלום תובענה נגד המשיבים לתשלום תגמולי ביטוח בגין תאונת עבודה שאירעה לו לטענתו, ביום 11.11.96 (להלן: תאונת העבודה) . כעולה מהחומר שבפני, טענתו המרכזית של המבקש היתה כי המשיבים, סוכן ביטוח וסוכנות לבטוח בהתאמה, התרשלו בהוצאת פוליסת ביטוח למבקש, בכך שלא כללו בפוליסה פרק לביטוח תאונות אישיות ועל כן לא היה המבקש זכאי לשיפוי על נזקיו בגין תאונת העבודה.

2.בית משפט השלום סקר בפסק דינו במפורט את העדויות שבאו בפניו וקבע כי הוא "מעדיף ללא סייג" את גרסת המשיב 1 על פני גרסת המבקש ועדי התביעה, תוך שנימק קביעתו זו. בית משפט השלום קבע, כי הפוליסה שהוצאה למבקש נבדקה היטב על ידי אחות המבקש, שהינה סוכנת ביטוח מנוסה, וזו העבירה את הערותיה לפוליסה, מבלי שתעיר דבר לעניין ביטוח תאונות אישיות. עוד נקבע, כי בשלושה מועדים שונים קיבל המבקש העתק מהפוליסה וכי באחת הקבלות שקיבל המבקש מהמשיב 1 צויין מפורשות כי מדובר בביטוח רכוש וחבויות ולא הוזכר דבר בנוגע לביטוח תאונות אישיות. המשיב אף לא מסר דבר, בניגוד לטענתו, אודות תאונת העבודה, לא למזכירתו של המשיב 1 ולא למשיב 1 עצמו, עמו נפגש לאחר קרות התאונה הנטענת. לפיכך, נקבע כי המשיב 1 פעל על פי הוראות המבקש וכי הוא לא התבקש לערוך למבקש ביטוח תאונות אישיות ועל כן אין לקבוע כי הייתה כל התרשלות מצד המשיבים.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום, בקבעו כי לא מצא שיש להתערב בפסק דינה של הערכאה הדיונית וממצאיה עומדים במבחן הביקורת של ערכאת הערעור.

3.המבקש טוען בבקשתו שבפניי, כי בית המשפט המחוזי שגה בדחותו את הערעור בהתבסס על ממצאי המהימנות של בית משפט השלום, מבלי שבחן בעצמו את העדויות והגרסאות בתיק. לגישתו, יש לקבוע קריטריונים לבחינת קביעות בדבר מהימנות עדים על ידי ערכאת הערעור. כן טוען הוא כי שאלה נוספת שמעורר המקרה דנן הינה האם יש לאפשר, בתביעה שעניינה טענת רשלנות מקצועית, הכרעה בתובענה על בסיס קביעות מהימנות, או שמא במקרה שכזה קביעות המהימנות מהוות עניין "משני" בלבד, כהגדרתו. כן מעלה המבקש טענות נגד ממצאי העובדה והמהימנות שקבע בית משפט השלום.

4.דין הבקשה להידחות.

כאמור, את עיקר טענותיו מכוון המבקש לצורך לקבוע קריטריונים שינחו את ערכאת הערעור בבחנה ממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה הדיונית. אלא, שקוים מנחים שכאלה קיימים והוזכרו אינספור פעמים בפסיקת בית משפט זה:

"לא בנקל תבטל ערכאת הערעור קביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, אשר בידיה הופקדה הערכת מהימנותם של העדים וקביעת הממצאים העובדתיים. התערבות בממצאי עובדה תיעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון במקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשרשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם (ראו למשל ע"א 78/84 עזבון המנוח חב' קאסם, אחמד נ' פתחיה בדווי, פ"ד מב(2) 145.

בייחוד תימנע ערכאת הערעור מהתערבות כזו כאשר בית המשפט קמא "לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות אלא צלל למעמקי הראיות, בחן ובדק את הדברים ביסודיות, עשה ככל האפשר לבור את האמת המזדקרת ממכלול הדברים ולתת ביטוי לחקירתו - דרישתו ובדיקתו מעל דפי פסק הדין (ע"א 640/85 זיו קופר נ' איגוד המוסכים בישראל , פ"ד מד(1) 594, 598)" (ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582, 594).

ועוד:

"הלכה היא כי ערכאת הערעור, ככלל, אינה מתערבת בממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית. בחינת מהימנות העדים נתונה לידי הערכאה הראשונה, אשר רואה, שומעת ומתרשמת מן העדויות באורח ישיר ובלתי אמצעי. עלינו לסמוך על תחושתו, על הגיונו ועל שיקול דעתו של בית משפט של דיון (ע"פ 993/93 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(1) 485). התערבות בממצאים שקבע בית משפט של דיון על יסוד רשמי מהימנות מוגבלת למקרים יוצאי דופן, כגון מקרים בהם הגרסה העובדתית שאימץ אינה מתקבלת על הדעת (ע"פ 2439/93 זריאן נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(5) 265)" (ע"פ 9147/01

בשן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(5) 297, 316).

המבקש עצמו מודע לעקרונות מנחים אלה, כעולה מבקשתו, אך לטעמו אין הם מניחים את הדעת. לא מצאתי כי טענותיו בדבר היעדרם של כללים מנחים יש בהן ממש, כיוון שכללים כאלה קיימים, כפי שצויין. מטבעם, מדובר בעקרונות שיש בהם מקום לגמישות ולשיקול דעת רחב, להערכתו ולהתרשמותו של בית המשפט מן העדים והראיות שבפניו. ברי, כי אין קוים מנחים שיאפשרו לערכאת הערעור "להתגבר" על הקושי הטבוע בבחינה הערעורית - הקושי בקביעת ממצאי מהימנות ועובדה, או בשינויים, כאשר ערכאת הערעור אינה שומעת את העדים ומתרשמת מהם. לפיכך, איני מוצאת כי המבקש הצביע על שאלה משפטית בעלת חשיבות משפטית או כללית באופן המצדיק מתן רשות לערער (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה)

בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128).

אשר לטעם השני שהעלה המבקש למתן רשות ערעור, הרי שגם הוא משולל יסוד. ממצאי מהימנות הינם נדבך מרכזי של ההחלטה האם לקבל גרסתו של צד להליך או לדחותה. ברי, כי אין מקום לדיון בטענה בדבר רשלנות מקצועית מקום שגרסתו העובדתית של התובע - שהיא המהווה את התשתית לבחינת הטענה בדבר רשלנות מקצועית - נדחית. אין בית המשפט דן בשאלות תיאורטיות אלא בשאלות משפטיות הנובעות ממסכת העובדות. משנדחתה הגרסה העובדתית של תובע, הרי שנשמט הבסיס לבחינת הטענות המשפטיות, הנסמכות על גרסה עובדתית זו.

הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.