רע"א 6562/99 חבצלת ירדן נ. בנק לאומי לישראל

1.המבקשות תבעו, בבית המשפט המחוזי, את המשיבים 2 ו3-. בתביעתן, שהוגשה כהמרצת פתיחה והועברה לפסים של תובענה רגילה, עתרו המבקשות למתן פסק דין הצהרתי לפיו הן זכאיות להרשם כבעלות הזכויות בנכס מקרקעין מסוים (להלן: הנכס). לטענתן, המשיב 2, שלטובתו רשומה הערת אזהרה על הנכס, רכש את הנכס עבורן מכספיהן, כנאמן ו/או כשלוח מטעמן.

המשיבים 2 ו3- כפרו בכתב הגנתם בטענות המבקשות. לשיטתם אמנם נרכש הנכס על ידי המשיב 2 כנאמן, אלא שהרכישה נעשתה בנאמנות עבור חברה (להלן: החברה), שהמשיב 3 ומר סלמן, אביהן של המבקשות (להלן: סלמן), התעתדו להקים. הנכס, כך לטענת המשיבים 2 ו3-, נקנה מכספי המשיב 3, מכספי סלמן ומכספי החברה, על מנת שישמש בטוחה לאשראי הבנקאי של החברה.

על רקע האמור פנה המשיב 1, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק), בבקשה לצרפו, כתובע, לכתב תביעתן של המבקשות, וכן לצרף את סלמן כנתבע. בבקשתו טען הבנק כי סלמן חתם על כתב ערבות מתמדת ושיפוי, לפיו הוא ערב כלפי הבנק לכל חובותיה של החברה עד לסכום של מליון ש"ח. בצדדו בגירסתם של המשיבים 2 ו3-, לפיה נרכש הנכס עבור החברה ומכספיה, על מנת לשמש כבטוחה לאשראי שנטלה, עתר הבנק, כאמור, לצירופו כתובע, על מנת שיוכל לממש את בטוחתו.

בתגובתן התנגדו המבקשות מכל וכל לבקשת הצירוף. הן טענו כי אין בנימוקים שפירט הבנק כדי להצדיק את הצירוף המבוקש על פי הוראות תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.

2.בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' סטרשנוב) נעתר לבקשת הבנק. בנסיבות הענין, כך פסק, יש להתיר את צירופם של הבנק ושל סלמן כצדדים לתביעה העיקרית. מערכת היחסים המפורטת בכתב התביעה המתוקן ובנספחיו, כמו גם נימוקי בקשת הצירוף, מלמדים, כך פסק, כי הבנק וסלמן הינם צדדים רלוונטיים, שנוכחותם דרושה "כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה", כדרישת תקנה 24. בית המשפט אף עמד על כך שהשלב הדיוני שבו מצויה התביעה הינו שלב מקדמי לקראת הוכחות, ועל כן אין כל מניעה לצירוף המבוקש בשלב זה. לפיכך פסק כי יש לצרף את הבנק כתובע ואת סלמן כנתבע.

המבקשות עותרות ליתן להן רשות לערער על החלטה זו. הן טוענות כי צירופו של הבנק כתובע יחד עימן מעורר קושי, שכן תביעותיהם סותרות זו את זו. הצירוף המבוקש, כך הן טוענות, יאריך ויסרבל את בירור התובענה. הן מתנגדות גם לצירופו של סלמן כנתבע.

המשיבים, לעומתן, סבורים כי צירופם של הבנק ושל סלמן, כצדדים להליך, הוא חיוני ומתבקש. הצירוף המבוקש, כך הם טוענים, יאפשר בירור יעיל של המחלוקת העובדתית בין הצדדים, מחלוקת שסבה בעיקרה אודות שאלת הבעלות בנכס.

3.החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

דין הערעור להתקבל בחלקו. בית המשפט המחוזי צדק, אמנם, בקובעו כי לאור מערכת היחסים בין המבקשות לבין המשיבים, כפי שהוצגה בפניו, יש מקום לצרף את הבנק ואת סלמן כבעלי דין בתביעה. הכלל הוא כי אדם זר יכול אף הוא לבקש להצטרף למשפט, כתובע או כנתבע, וזאת אם פסק הדין שינתן בין בעלי הדין המקוריים עשוי לפגוע בעקיפין בזכותו החוקית. במקרה כזה, הימנעות מצירופו ימנע את פתרון המחלוקת שנפלה בין התובע ובין הנתבע המקורי "בשלמות וביעילות", כלשון תקנה 24 (י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ש' לוין) עמ' 196, 200).

במקרה זה טוען הבנק כי אם ינתן פסק דין בלא שהוא יהיה צד לו, עשויה להפגע זכותו החוקית - זכותו בנכס, ששועבד, לטענתו, להבטחת האשראי שניתן לחברה (השוו: ע"א 263/77 ועד הר הכרמל אגודת התושבים נ' בנק ישראלי למשכנתאות , פ"ד כט (1) 263). טענה זו של הבנק כבר הובאה בפני בית המשפט קמא, במסגרת כתב ההגנה של המשיבים 2 ו3-, וממילא מצריכה היא בירור והכרעה. משכך, ברי כי יש מקום לצרף את הבנק ואת סלמן כצדדים לתביעה, על מנת לאפשר בירור יעיל ומלא של כל השאלות הכרוכות בתובענה.

4.יחד עם זאת, צודקות המבקשות בטענה אחת שלהן. נראה כי בנסיבות המקרה, נוכח טענותיהם הסותרות של המבקשות מזה, ושל הבנק מזה, בשאלת הבעלות בנכס, מקומו של הבנק במשפט אינו כתובע לצידן של המבקשות, אלא כנתבע דווקא, שכן "בדרך כלל לא יצרף בית המשפט אדם בתור תובע על כרחו של התובע המקורי; מי שמבקש להצטרף למשפט תוך ניגוד לתובע, מקומו ליד הנתבע ולא ליד התובע" (זוסמן, שם בעמ' 196).

לאור האמור מתקבל הערעור בענין צירופו של הבנק כתובע והחלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה תבוטל. הערעור נדחה ככל שמדובר בצירופו של סלמן כנתבע. למותר לציין כי פתוחה הדרך בפני הבנק להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה חדשה להתיר את צירופו כנתבע.

המשיבים ישאו בהוצאות המבקשות בסך 4,000 ש"ח.