רע"א 6576/15 מלכה אהרון נ. משרד האוצר - הרשות לזכויות ניצולי שואה

1.

מונחות לפני שלוש בקשות רשות ערעור על שלוש החלטות שניתנו בבתי המשפט המחוזיים בחיפה, באר שבע ותל אביב, ובהן הורו בתי המשפט על עיכוב ההליכים המתנהלים במסגרת בירור תביעותיהם של המבקשים, ניצולי שואה עולי רומניה, לקבלת תגמולים לפי חוק הטבות לניצולי שואה, התשס"ז-2007 (להלן: חוק ההטבות ). זאת, עד להכרעה משפטית כללית של בית משפט זה בשאלה – אשר התעוררה במסגרת רע"א 1849/15 (להלן: עניין יגר ) ורע"א 1956/15 (להלן: עניין גרימברג ) – האם אתרי עבודת הפרך ברומניה באים בגדרי סעיף 3(א)(1)(ב) לחוק ההטבות ומהווים "מחנה... שהוכר לפי ההסכם עם גרמניה", למרות שלא התקיימו בהם תנאי מאסר מלאים (להלן: המחלוקת המשפטית ). לנוכח העניין המשותף לשלוש הבקשות, הורתה רשמת בית משפט זה על איחוד הדיון בהן.

בקשת רשות הערעור הראשונה (רע"א 6576/15) מופנית כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (רע"א 12805-06-15, השופט י' גריל ) לדחות את בקשת רשות הערעור מטעם המבקשות – ילידות 1933 ו-1936, שהועבדו בעבודות פרך – על החלטת ועדת הערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957, שליד בית משפט השלום בחיפה (ו"ע 33400-11-14 ו-ו"ע 14585-11-14) (להלן: ועדת העררים ) בעניינן. על פי ההחלטה, הכרעה סופית בעררי המבקשות תינתן רק "לאחר שהסוגיה העקרונית בדבר הזכאות תוכרע בערכאת הערעור". עם זאת, ועדת העררים הבהירה כי הבירורים העובדתיים הנחוצים הושלמו במלואם, "כך שברגע שתיפול הכרעה בסוגיה העקרונית לא יצטרכו העוררים להמתין למועד דיון נוסף". בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את הבקשה לביטול עיכוב ההליכים, וקבע כי לנוכח החלטת בית משפט זה בעניין יגר , מיום 28.4.2015 – במסגרתה הורה בית המשפט לערכאה הדיונית להשלים את הדיון במחלוקת המשפטית האמורה, ועמד על השלכות הרוחב שלה – הרי שעיכוב ההליכים בלתי נמנע. זאת, על מנת למנוע החלטות סותרות ופגיעה במתדיינים אחרים.

בקשת רשות הערעור השנייה (רע"א 6579/15) נסבה על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (רע"א 58534-05-15, כב' הנשיא י' אלון ), אשר קיבל בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה, ביטל את החלטת ועדת העררים שליד בית משפט השלום בבאר שבע (ו"ע 9904-12-14; ו"ע 2588-07-14 ו-ו"ע 2586-07-14), והורה על עיכוב בירורם של עררי המבקשים עד להכרעה במחלוקת המשפטית. על פי השקפתו, שיקולי החיסכון ב"זמן שיפוטי יקר ומשאבים כספיים ורגשיים של הצדדים בניהול הליכי ערעור, אשר עשויים להתייתר", גוברים על טענות המבקשים בדבר מצבם האישי. בית המשפט המחוזי הוסיף כי החלטת ועדת העררים כלל לא נומקה, ויש בה התעלמות מוחלטת מן השיקולים המצדדים בעיכוב זמני של ההליכים.

בקשת רשות הערעור השלישית (רע"א 6581/15) מכוונת כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"ו 6968-10-13, השופטת א' כהן ), לדחות את הדיון בערעור המבקשת "למועד אחר". ברקע, תביעתה הראשונית של המבקשת להכרה לפי חוק ההטבות אשר נדחתה. ועדת הערר בתל אביב אימצה את גרסתה העובדתית אך סברה שבית החולים בו עבדה אינו בא בגדרי "המחנה המוכר". המבקשת ערערה על החלטה זו בחודש ספטמבר 2013, ומאז ערעורה תלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי, מבלי שהדיון בו קודם. בהחלטתו נשוא ענייננו, הבהיר בית המשפט המחוזי "כי ההליכים אינם מעוכבים 'סתם' כך, אלא בימ"ש זה המתין להכרעת ביהמ"ש העליון בסוגיית יגר". משכך, הורה בית המשפט המחוזי לצדדים להגיש הודעת עדכון עד ליום 1.3.2016, ונמנע מקביעת מועד חלופי לדיון בערעור.

1.

במסגרת שלוש בקשות רשות הערעור, מתבקש בית משפט זה לשים קץ לעיכוב ההליכים – לרבות בעניינם של תובעים שעניינם לא הובא בפני. לטענת המבקשים, העיכוב המתמשך של ההליכים מהווה עינוי דין בלתי סביר ובלתי מוצדק. נוכח גילם ומצבם הרפואי, יש להעדיף בירור מהיר של תביעותיהם על פני שיקולי היעילות והחיסכון.

זאת ועוד, הגם שטרם נקבעה הלכה במחלוקת המשפטית, הרי שבתי המשפט המחוזיים שנדרשו לסוגיית "המחנה המוכר" אימצו דווקא את עמדתם המרחיבה של המבקשים. כך עולה, לטענתם, מהחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בע"ו 5934-02-14 הרשות לזכויות ניצולי השואה נ' גרימברג (4.1.2015) (נשוא עניין גרימברג ); מדברי בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"ו 10349-07-13 יגר נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה (9.2.2014) (נשוא עניין יגר ), ומפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"ו 46950-03-12 פלוני נ' הרשות המוסמכת חוק נכי רדיפות הנאצים

(18.12.2014).

2.

דין בקשות רשות הערעור להידחות. אקדים כי, ככלל, בית משפט זה יטה שלא להעניק רשות ערעור על החלטות שעניינן עיכוב הליכים. זאת, לאור שיקול הדעת הרחב המוקנה לערכאה הדיונית בכל הקשור לניהול ההליך שבפניה. ברם, בהינתן מהותן של הבקשות וחשיבותן עבור המבקשים לא אסתפק בכלל אי ההתערבות ואבחן את הדברים לגופם.

אבהיר: מן החומר שלפני עולה כי "עשרות רבות" של הליכים העומדים כעת בפני ועדות הערר – כמו גם מאות תיקים הניצבים בפני המשיבה – מעוררים את השאלה האם שהות באתרי עבודת הפרך ברומניה מקנה זכאות לתגמולים לפי חוק ההטבות. שאלה זו הועלתה, כאמור, בפני בית משפט זה במסגרת בקשות רשות הערעור שהוגשו בעניין יגר ומאוחר יותר גם בעניין גרימברג . ביום 28.4.2015 החליט ההרכב שדן בעניין יגר להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך מתן פסק דין משלים בסוגיית "המחנה המוכר", והבהיר כי עם מתן פסק הדין יוחלט על המשך ניהול ההליך. בהחלטתו, הדגיש בית המשפט את הצורך בקבלת הכרעה מהירה, ועמד על "ההשפעה הישירה שתהיה להכרעה זו על המבקשת ועל עותרים רבים נוספים הדומים לה בנסיבותיהם". מדברים אלה עולה כי ישנו סיכוי ממשי לכך שההליכים התלויים ועומדים בפני בית משפט זה, יובילו לקביעת הלכה מחייבת באשר למחלוקת המשפטית – הלכה אשר תשפיע במישרין על תביעות נוספות לקבלת תגמולים בגין שהות במחנות ברומניה. בנסיבות אלה, ישנם שיקולים כבדי משקל התומכים בעיכוב ההליכים.

אכן, אילו היה מדובר בעיכוב ההליכים לתקופה שסיומה אינו נראה באופק, אפשר והחלטות הערכאות הדיוניות היו מעוררות קושי. אולם זה אינו המקרה שלפנינו. על הצדדים להגיש את סיכומיהם בהליך המשלים המתנהל בבית המשפט המחוזי עד ליום 15.11.2015, ולאחר מכן יינתן פסק הדין המשלים ויחודש הדיון בעניין יגר . מאחר וההרכב שדן באותו עניין כבר הבהיר, כאמור, כי השאלות שעל הפרק "דורשות הכרעה בהקדם", הרי שיש לצפות כי הכרעה זו תתקבל בתוך חודשים ספורים. בנסיבות אלה, אין לקבל את הטענה כי הפגיעה במבקשים ובתובעים אחרים חמורה דיה כדי להצדיק התערבות בשיקול דעתן של הערכאות הדיוניות. אוסיף כי אף אין כל ודאות שחידוש ההליכים יוביל לקבלת תביעות המבקשים, שכן בהעדר הלכה מחייבת יש להניח כי המחלוקות שהתגלעו בעבר בסוגיה יוסיפו לבוא לידי ביטוי בפסיקת הערכאות הרלוונטיות. גם בכך יש כדי להקהות את עוקצן של טענות המבקשים באשר לנזק הכרוך בעיכוב ההליכים.

ושוב, לא ניתן להתעלם ממצבם האישי של המבקשים ביחס לגילם ומצבם הרפואי. לכן, לא מצאתי לדחות את הבקשות בשל מאפייניהן הדיוניים – בקשות רשות ערעור על החלטות ביניים או בגלגול שלישי. ניתן להבין היטב את עמדת המבקשים. ראוי, כמובן, כי ההכרעה בעניינם תינתן בהקדם, אך לא ניתן להתעלם מכך כי עסקינן בסוגיה משפטית כללית שעשויה להשליך על זכויות המבקשים ודומיהם בהליכים אחרים. לנוכח האפשרויות השונות, ואינני מביע עמדה בדבר פסיקה עתידית של בית משפט זה בסוגיה, נדמה כי ביטול העיכוב עלול ליצור מצב בו הדרך הקצרה תהפוך לדרך ארוכה. לשון אחרת, נדרשת הכרעה עקרונית במחלוקת המשפטית, והתהליך בעיצומו. לא ניתן לוותר על בחינת היבט זה של הסוגיה. לפיכך, בעת הזו, תוך בחינת הקצב הפרטני מבחינת הזמן שעבר והזמן שנותר להכרעה, איזון הדברים הכולל תומך בהמשך עיכוב ההליכים. תוצאה אחרת עשויה לסבך את ההליכים ואף ליצור תמונה של אי ודאות והכרעות סותרות.

3.

סוף דבר, הבקשות נדחות. עותק של החלטה זו יובא לידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע היושב על המדוכה בעניין יגר (ע"ו 10349-07-13 יגר נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה ) על מנת להדגיש את החשיבות של מתן פסק הדין הסופי בהקדם – כמובן, בכפוף למגבלות יומנו העמוס. אין צו להוצאות.