רע"א 6590/96 נמרוד דניאל נ. בניני יצחק וגדעון נחום בע"מ

מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים א. אבן ארי, ד. בר-אופיר, ה. אחיטוב) שדחה את ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו.

ביום 24.3.92 הגישו המבקשים תובענה כנגד המשיבים לתשלום בגין טענתם להפרת הסכם על ידי המשיבים. ביום 18.3.93 קבע בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט ע. אזר) את שמיעת הראיות ליום 2.9.93 והורה על הגשת תצהירי עדות ראשית (על פי תקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי). לפיכך, חוייבו המבקשים להגיש תצהירי עדות ראשית לא יאוחר מיום 1.4.93 ובהתאם חוייבו המשיבים להגיש תצהירים מטעמם עד ליום 1.5.93. מועד שמיעת הראיות נדחה ליום 17.1.95. המבקשים הגישו את תצהירי החקירה הראשית, רק ביום 29.12.94, שבועיים וחצי לפני המועד שנועד לשמיעת ראיות. נוסף על כך, ביקשו המבקשים בקשה להארכת מועד להגשת התצהירים ביום 12.1.95. במועד הדיון, דחה בית משפט השלום בתל-אביב-יפו את התובענה, ולא דן בבקשה להארכת מועד שהוגשה על ידי המבקשים להגשת תצהירי עדות ראשית. בית המשפט קבע כי לא מצא נימוק המצדיק את העיכוב בהגשת התצהיר ואת בקשת הדחייה ולכן קבע, כי המבקשים לא קיימו את החובות שהוטלו עליהם על ידי בית המשפט. לפיכך, קבע בית המשפט, כי תביעתם של המבקשים לא הוכחה, ועל כן דחה אותה. המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על פסק דינו של בית משפט השלום. בפסק דינו (מיום 24.6.96) דחה בית משפט המחוזי את הערעור, תוך שהוא קובע כי אין להתערב בשיקול דעתו של בית משפט השלום.

מונחת בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט המחוזי. טענתם העיקרית של המבקשים היא, כי שגה בית משפט המחוזי משלא קבע כי היה על בית משפט השלום לקבל את תצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעם המבקשים, ובהתעלמו ממהותם של תצהירי העדות הראשית. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי אגב כך, נעל בית המשפט המחוזי את שערי בית המשפט לפני המבקשים מלתבוע את נזקיהם מהמשיבים תוך התעלמות מההלכה הפסוקה. כן טוענים המבקשים, כי בא כוח המשיבים נהג בחוסר תום לב, בכך שמנע דיון עניני לגוף המחלוקת, למרות שהסכים לבקשות לדחיית מועד הדיון. בכך גרם לבא כוח המבקשים להבין כי גם מועד הגשת תצהירי העדות הראשית נדחה בהתאמה. המבקשים טוענים, כי התנהגות זו פגועה בחוסר תום לב וכי היא מעוררת שאלה בעלת חשיבות עקרונית עליונה לענין מעמדו של מקצוע עריכת הדין.

לאחר שעיינתי בחומר המונח בפני נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. טענות המבקשים מתייחסות, בעיקרו של דבר, למשקל שנתן בית משפט השלום בגירסת המבקשים, באשר לגורמים לאיחור בהגשת תצהירם. הטענות אינן מעוררות שאלה משפטית בעלת חשיבות מיוחדת, אשר בגינה יש ליתן רשות ערעור בפני בית משפט זה (ראה: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). אין ערכאת ערעור, ובוודאי לא ערכאת ערעור שני, נוהגת להתערב בקביעת ממצאים עובדתיים ובשקילת הראיות שהיו בפני בית משפט קמא.

הבקשה נדחית.