רע"א 6592/01 לאה פרנקל נ. צור אבולניק

בתאריך 30.8.00 הגישו המשיבים לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תובענה למתן סעד הצהרתי נגד המבקשת ונגד בנה, יהודה פרנקל. בתובענה נדרש בית-המשפט המחוזי להצהיר, כי בית ברחוב הרותם 16 במזכרת בתיה (להלן גם: המקרקעין), שנרשמה עליו בתאריך 27.5.99 הערת אזהרה לטובת המבקשת, הינו בבעלותו הבלעדית של פרנקל. בתובענה טענו המשיבים, כי המקרקעין מוחזקים בנאמנות על-ידי המבקשת לטובת פרנקל, ולחילופין ההסכם שלפיו המקרקעין יירשמו על-שמה הוא הסכם הנוגד את תקנת הציבור או הסכם למראית עין. עוד ביקשו המשיבים, כי בית-המשפט המחוזי יצהיר על כך שזכויותיו של פרנקל במקרקעין ניתנות לעיקול ולמימוש על-ידי המשיבים, בגין חובותיו של פרנקל כלפיהם. בתצהיר שצירפו לתובענה נטען, בין היתר, כי פרנקל, שהורשע בביצוע עבירות מרמה ומרצה עונש מאסר של חמש שנים, הודה במספר הזדמנויות בפני המשיב 1 כי המקרקעין הם למעשה בבעלותו.

בתאריך 6.5.01 הגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בקשה לסילוק על הסף של התובענה שהוגשה על-ידי המשיבים. לטענת המבקשת, משנטען אף על-ידי המשיבים בתובענה, כי מצב הדברים הוא שהמקרקעין רשומים על-שם המבקשת, הרי שאין עוד מחלוקת שהמקרקעין שייכים למבקשת בלבד, ועל-כן אין יסוד לתובענה.

מנגד טענו המשיבים, כי בניגוד לטענת המבקשת, המקרקעין אינם רשומים על-שמה, אלא נרשמה לטובתה הערת אזהרה, ועל-כל-פנים, ממילא הטענה בתובענה היא כי הרישום בלשכת המקרקעין אינו משקף את המציאות, שבה הבעלים של המקרקעין הוא פרנקל. עוד טענו המשיבים, כי ברשותם ראיות להוכחת טענתם כי הבעלים של המקרקעין הוא פרנקל, שנהג גם בעבר לעשות שימוש תדיר בבני-משפחתו, לרבות במבקשת, לשם הברחת נכסיו מנושיו השונים; ואף במעשי מרמה שבהם היה מעורב יש כדי לקעקע את טענת המבקשת בדבר זכויותיה במקרקעין.

בית-המשפט המחוזי (השופטת הילה גרסטל) דחה את הבקשה לסילוק התובענה על הסף. וכך קבע:

ההלכות שנתגבשו בעניין סילוק על הסף הינן נוקשות, ובבסיסן עומדת התפיסה שאין לגזול מתובע יומו בבית המשפט, אלא אם כן סבור בית המשפט שניתן לקבוע על פניו ממצאים עובדתיים ומשפטיים כאחד, שיש בהם כדי להכריע באופן שאינו משתמע לשני פנים, שאף אם היה נשמע הדיון לגופו - התוצאה הייתה דחיית התובענה.

...

גם אם יקבע שלמבקשת זכויות בעלות במקרקעין, המעוגנות ברישום, יהא מקום, בבוא העת, לדון בסוגיית נכונות הרישום.

אם יסתבר, כנטען בתובענה, שלמבקשת אין כלל זכויות בעלות במקרקעין, אזי פתוחה הדלת בפני המשיבים להוכיח את אי נכונות רישום הערת האזהרה, ואת זכויותיהם במקרקעין. יעמדו בנטל זה - תתקבל התובענה. ייכשלו בהוכחת עילת התביעה - תדחה התובענה לגופה.

[ההדגשה במקור]

מכאן הבקשה שבפניי, שבגידרה חזרה המבקשת על טענותיה בפני בית-המשפט המחוזי. מנגד, המשיבים תמכו בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

דין הבקשה להידחות.

כאמור, בתובענתם טוענים המשיבים, כי הזכויות במקרקעין שייכות לפרנקל, ולא למבקשת, וכי פרנקל גרם לכך שהמקרקעין יירשמו על-שם המבקשת על-מנת להבריחם מנושיו. ברי, כי אם יוכיחו המשיבים בראיות את טענותיהם, יהיו זכאים לקבל את הסעד ההצהרתי שנתבקש בתובענתם. נמצא, כי אין מקום למחיקת התובענה על הסף בהיעדר עילה.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.