רע"א 66/10 אשר יעקב לוי נ. משרד הבריאות- מדינת ישראל

1.

לפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ז' הווארי) במסגרתו נתקבלה בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כבוד השופט ע' טאהא) ונקבע כי הארוע בו נפגע המבקש אינו "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ).

2.

המבקש עבד כאלונקאי בבית חולים פוריה. ביום הארוע הרים המבקש אלונקה עליה שכב חולה לצורך הכנסת החולה לרכב והסעתו מהמקום. תוך כדי הכנסת האלונקה והחולה לרכב, קם לפתע החולה ממצב של שכיבה למצב ישיבה. בשלב זה היה חלקה הקדמי של האלונקה כבר בתוך הרכב ואילו שני הגלגלים האחוריים היו באוויר. כדי למנוע את נפילת החולה מהאלונקה, הושיט המבקש את ידו השמאלית ונותר מחזיק באלונקה בידו הימנית. כתוצאה מן המשקל הכבד, חש המבקש כאבים בצוואר ובכתף ימין וביקש לתבוע את המשיבה בגין נזקיו.

המבקש הגיש את כתב תביעתו המקורי נגד מדינת ישראל/משרד הבריאות (להלן: המשיבה ) בעילה לפי חוק הפיצויים. ובהמשך, בשל כפירת המשיבה בכך שהארוע מהווה תאונת דרכים, תיקן המבקש את כתב תביעתו והוסיף עילת תביעה חלופית לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין ).

3.

בית משפט השלום הורה על פיצול הדיון ודן תחילה בשאלת האחריות ובשאלה אם האירוע מהווה תאונת דרכים. בית המשפט קבע כי אין לראות בחולה ובאלונקה, אותם הכניס המבקש לרכב, משום "מטען" ולפיכך אין מדובר בשימוש הלא מוכר של "טעינה ופריקה". מכאן המשיך בית המשפט ובחן אם מתקיים שימוש ה"כניסה לרכב". בית המשפט קבע כי שימוש ה"כניסה לרכב" מתקיים גם מקום בו הנפגע אינו מי שנכנס לרכב, אלא אדם אחר: "אמנם התובע [המבקש] לא התכוון לעלות לרכב באותה עת" – כך נקבע – " אך הוא נפגע תוך כדי כניסת או הכנסת החולה לתוך הרכב. שימוש הכניסה לרכב מתקיים במקרה זה בחולה, ופגיעתו של התובע [המבקש] נגרמה במהלך ועקב שימוש הכניסה של החולה". לאור האמור נקבע כי המבקש נפגע במהלך הכניסה לרכב, שימוש שהוא מוכר על פי חוק הפיצויים. משמצא בית המשפט כי מתקיים קשר סיבתי בין השימוש לבין נזק הגוף שנגרם למבקש, בא הוא לכלל מסקנה כי הארוע הוא בגדר "תאונת דרכים". לאחר הדברים האלה ולמקרה שטעה, הוסיף בית משפט השלום ודן בטענתו החלופית של המבקש לפיה מוטלת על המשיבה החובה לפצותו מכוח פקודת הנזיקין. בעניין זה הגיע בית המשפט למסקנה כי המבקש לא הוכיח שהתאונה ארעה עקב רשלנותה של המשיבה.

4.

המשיבה הגישה בקשת רשות לערער על ההחלטה האמורה, ככל שהיא נוגעת לשאלת תחולתו של חוק הפיצויים על נסיבות המקרה. בית המשפט המחוזי החליט ליתן רשות ערעור, לדון בערעור על פי הרשות שניתנה ולקבל את הערעור. בית המשפט ציין כי אמנם מתקיימים מקרים בהם אירוע מסוים מהווה תאונת דרכים אף שהנפגע אינו בעצמו המשתמש ברכב. יחד עם זאת, כך נקבע, הכללת המקרה של פגיעה באדם עקב כניסת אדם אחר לרכב בגדרי "תאונת הדרכים" מהווה פרשנות מרחיקת לכת, שאינה עולה בקנה אחד עם מטרות תיקון מספר 8 לחוק הפיצויים, שנועד להצר את גבולות המונח "תאונת דרכים". בית המשפט קבע, אפוא, כי כוונת המחוקק, בהקשר של שימוש בכניסה וירידה מרכב, היא כי הפגיעה תהיה של המשתמש עצמו ולא של אדם אחר שנפגע כתוצאה מכניסתו או ירידתו של אחר מהרכב. למעלה מן הצורך הוסיף בית המשפט וקבע כי בנסיבות המקרה, לא מתקיים גם הקשר הסיבתי המשפטי הנדרש. הפגיעה במבקש, כך נקבע, אינה קשורה כלל לסיכון שהשימוש ברכב (כניסת החולה אליו) יצר. הפגיעה במבקש יכול והיתה מתרחשת באותו אופן אם החולה היה קם מהאלונקה ממצב שכיבה לישיבה גם במהלך הובלתו מן המחלקה לרכב. לאור האמור קבע בית המשפט כי הארוע אינו מהווה "תאונת דרכים". מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

למען שלמות התמונה יצוין כי לאור פסק דינו האמור של בית המשפט המחוזי,

ניתן ביום 17.12.09 על ידי בית משפט השלום פסק דין, במסגרתו הורה הוא על דחיית התובענה בתיק.

5.

המבקש סבור כי המחלוקת המשפטית שנתגלעה בין בית משפט השלום לבין בית המשפט המחוזי בשאלת הגדרת "תאונת הדרכים" מצדיקה כי תינתן לו רשות ערעור. המבקש סומך ידיו על פסיקת בית משפט השלום וסבור כי מדובר ב"שימוש" הנופל בגדר הסיכון התחבורתי המכוסה על ידי חוק הפיצויים. בנוסף, טוען המבקש כי בתשובתו לבקשת רשות הערעור ובהשלמת הטיעון מטעמו בכתב, טען הוא בפני בית המשפט המחוזי, כי במידה שבקשת רשות הערעור של המשיבה תתקבל, מבקש הוא להגיש ערעור על החלטתו של בית משפט השלום, ככל שהיא נוגעת לאחריות לפי פקודת הנזיקין. לעניין זה טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי לא התייחס כלל לבקשתו וממילא לא איפשר לו להגיש ערעור על החלטתו החלופית של בית משפט השלום.

6.

לאחר שבחנתי את החלטת בית משפט השלום, את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ואת טענות המבקש הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. לא מצאתי כל פגם בהנמקת בית המשפט המחוזי. הכרעתו נכונה לגופה בכל הנוגע להגדרת "תאונת הדרכים", ומשכך אין עילה להתערב בה. למותר לציין כי אין בהחלטתי זו כדי לגרוע מזכותו של המבקש לערער על פסק דינו של בית משפט השלום ככל שהוא נוגע לעילת התביעה שיסודה בפקודת הנזיקין.

אשר על כן הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.