רע"א 66019-09-24 רע"א 66019-09-24

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' טאובר) בת"א 1848-12-21 מיום 9.6.2024, בגדרה נדחתה בקשה למינוי מומחים רפואיים.

1.השתלשלות העניינים הנוגעת לתביעתה של המבקשת פורטה הן בהחלטתו של בית משפט קמא הן בהחלטתי בבקשת רשות ערעור קודמת שהוגשה במסגרת ההליך (רע"א 5687/22 מיום 21.9.2022), ואפנה את הקורא לאמור שם. בתמצית יצוין כי זוהי תביעה שנייה שהגישה המבקשת בגין תאונת דרכים שאירעה לה בחודש מאי 2009, תאונה שהוכרה גם כתאונת עבודה. תביעתה הראשונה הוגשה בשנת 2015 (להלן: התביעה הראשונה). לאחר למעלה מ-5 שנים שבהן התנהל ההליך ונקבע מועד להגשת סיכומים, התביעה נמחקה לבקשת המבקשת, תוך שנקבע כי הגשת תביעה חדשה תותנה בתשלום הוצאות וכי התביעה תתנהל בכפוף לראיות שהוגשו במסגרת התביעה הראשונה.

במועד מחיקת התביעה הראשונה הייתה תלויה ועומדת בפני בית המשפט בקשה לפסילת המומחית שמונתה בתחום הראומטולוגיה, ולחלופין, בקשה למינוי מומחה נוסף בתחום זה. במסגרת חוות דעתה קבעה המומחית, בין היתר, כי המבקשת סבלה מתלונות שמאפשרות להגדירה כלוקה בפיברומיאלגיה עוד לפני התאונה; כי התסמונת לא הוחמרה כתוצאה מהתאונה; אך מסתמנת החמרה בתפקודה של המבקשת החל מחודש פברואר 2014, הנובעת לעמדת המומחית מדחק נפשי.

2.התביעה הנוכחית הוגשה בחודש דצמבר 2021. במסגרת הליך זה עתרה המבקשת לניהול ההליך לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) ולחלופין לפסילת חוות דעתה של המומחית בתביעה הראשונה. בהחלטתו מיום 18.12.2023 מצא בית המשפט לדחות את הבקשה לניהול ההליך לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים והורה על מינוי מומחה נוסף בתחום הראומטולוגיה. המומחית שמונתה (להלן: המומחית) קבעה כי המבקשת אובחנה כסובלת ממחלת הפיברומיאלגיה כ-5 שנים לאחר התאונה אולם סבלה מתסמיני הפיברומיאלגיה עוד לפני התאונה; וכי גם לאחר התאונה המשיכה לסבול מתלונות דומות ואף חלה החמרה נוספת במצבה. המומחית קבעה כי המבקשת סובלת מתסמונת כאב התורמת לנכות של 20% לפי סעיף 92 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל). בשל תלונותיה של המבקשת לפני ואחרי התאונה וההחמרה שהיתה רק 5 שנים לאחר התאונה, ייחסה המומחית 5% מהנכות לתאונה.

3.בעקבות חוות דעתה של המומחית, טענה המבקשת כי לאור הקביעה כי התאונה החמירה את מחלת הפיברומיאלגיה, יש למנות מומחים בתחומים נוספים: נוירולוגיה, אורולוגיה, גסטרואנטרולוגיה, גניקולוגיה ואורתופדיה.

4.בהחלטתו מיום 9.6.2024 דחה בית משפט קמא את הבקשה. נקבע כי המבקשת היתה מודעת לתסמינים ולכאבים מהם היא סובלת אך היא לא עתרה בתביעה הראשונה או הנוכחית למינוי מומחים נוספים – להוציא בקשה למינוי מומחה אורתופדי, ממנה חזרה המבקשת עוד במסגרת התביעה הראשונה. עוד נקבע כי לא ניתן להתעלם מכך שהמבקשת נפגעה לפני למעלה מ-15 שנים ותביעתה הנוכחית הוגשה כ-13 שנים לאחר מכן. תביעה זו מוגבלת בהוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ומפסק הדין בתביעה הקודמת שקבע כי תביעה חדשה תתנהל בכפוף לראיות שהוגשו בהליך הראשון. מכאן, שמבחינה פרוצדוראלית אין למבקשת זכות לעתור למינוי מומחים בגין תסמינים שהיו לה בעת שהתנהל ההליך הקודם.

בית משפט קמא הוסיף כי אף לגופם של דברים אין מקום להורות על מינוי המומחים, וזאת משום שהתסמינים העומדים ביסוד הבקשה הם תוצאה של מחלת הפיברומיאלגיה של המבקשת או החמרתה, ובגין מחלתה זו קבעה המומחית 20% נכות ושיעור החמרה של 5%. עוד נקבע, בין היתר, כי מהתיעוד הרפואי שצורף בתחום האורתופדיה והנוירולוגיה עולה כי תלונותיה של המבקשת אופייניות למחלת הפיברומיאלגיה ובגינם כבר נקבעה נכותה; לא נמצא בתיעוד הרפואי כל תימוכין לכך שתלונותיה בתחום האורולוגיה והגניקולוגיה נובעות מהחמרת המחלה; וממילא אין לקבוע נכויות נוספות בשל תסמינים אלו מעבר לנכות שכבר נקבעה, וכך עולה גם מסעיף 92 לתקנות המל"ל. בנוסף נקבע כי גם תחת ההנחה כי התסמינים בתחום האורולוגיה והגניקולוגיה אינם נובעים מהפיברומיאלגיה, לא עלה בידי המבקשת להצביע על ראשית ראיה כי אלה נובעים מהתאונה שאירעה לפני למעלה מ-15 שנה.

5.על החלטה זו נסבה הבקשה שלפניי, במסגרתה נטען כי דחיית הבקשה למינוי מומחים פוגעת בזכות הגישה לערכאות ומסכלת את יכולתה של המבקשת להוכיח את תביעתה. נטען כי בניגוד לקביעת בית משפט קמא, המבקשת לא חזרה בה מהבקשה למינוי מומחה אורתופדי שהגישה בתביעה הראשונה; כי בית המשפט התעלם מהמגבלות בעמ"ש צווארי שמהן סובלת המבקשת וסטה מקביעותיו הקודמות בעניין זה; כי למבקשת מגבלות תפקודיות שאינן מגולמות בנכות הנובעת מפיברומיאלגיה, וממילא על פי הפסיקה, חפיפת נכויות בין תחומים אינה שוללת מינוי של מומחה בתחום האחר; כי פסק הדין בתביעה הראשונה אינו אוסר על הגשת ראיות נוספות בתביעה הנוכחית; וכי הבקשה הנוכחית למינוי מומחים הוגשה מתוקף חוות דעתה של המומחית שמונתה בתביעה החדשה, שקבעה את הקשר בין התאונה למחלתה של המבקשת. עוד נטען כי בית המשפט הכריע בבקשה שלא על פי אמות המידה של חוק הפיצויים ותקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986, וכי ניתנה פרשנות שגויה לתקנה 92 לתקנות המל"ל, בניגוד לנוהל המנחה שהוציא המל"ל בעניין.

6.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

כפי שעולה מהחלטתו של בית משפט קמא, בית המשפט היה מודע היטב לנקודת המוצא הליברלית בכל הנוגע למינוי מומחים רפואיים בתביעות לפי חוק הפיצויים (ועל כך ראו, למשל, רע"א 5462/22 פלוני נ' הראל חברה לביטוח, פסקה 9 (18.10.2022) (להלן: עניין פלוני); רע"א 1987/21 פלונית נ' פלוני, פסקאות 6-4 (30.3.2021); רע"א 7097/11 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' קוואסמה, פסקאות 8-7 (5.8.2012)). למרות זאת מצא בית המשפט לדחות את הבקשה למינוי מומחים, וזאת הן מטעמים דיוניים, הן בהתחשב בכך שעסקינן בתאונה שאירעה לפני למעלה מ-15 שנים ובגינה התנהל הליך קודם; הן מטעמים מהותיים. איני מוצא להתערב במסקנתו זו.

7.אכן, "חפיפה אפשרית בין נכויות בתחומים שונים אינה שוללת מאליה את האפשרות למנות את שני המומחים הרלוונטיים, ובלבד שישנה ראשית ראיה ביחס לכל תחום" (ענין פלוני, פסקה 11). בענייננו, בכל הנוגע לתלונות המבקשת בתחום האורולוגיה והגניקולוגיה – בית משפט קמא לא מצא בתיעוד הרפואי אינדיקציה לכך שהן נובעות מהחמרה של מחלת הפיברומיאלגיה או שיש להן קשר כלשהו עם התאונה שאירעה. די בכך כדי לדחות את הבקשה ככל שהיא נוגעת למינוי מומחים בתחומים אלה.

8.איני רואה להורות על מינוי מומחים אף בתחומים האחרים. כפי שציין בית משפט קמא, לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בתאונה שאירעה לפני למעלה מ-15 שנים, כשהמבקשת סבלה מתסמיני הפיברומיאלגיה עוד לפני התאונה, וההחמרה במחלתה – בגינה יוחסה לתאונה 5% מהנכות הכוללת – אירעה אף היא חמש שנים לאחר התאונה. במשך ההליך הקודם שהתנהל ואף במסגרת ההליך הנוכחי, המבקשת לא עתרה למינוי מומחים כפי שביקשה כעת, וזאת על אף שהייתה מודעת לתסמינים מהם היא סובלת, האופייניים למחלת הפיברומיאלגיה. בכל הנוגע למינוי מומחה אורתופדי – המבקשת אמנם טענה כי במסגרת התביעה הראשונה המומחית בתחום הראומטולוגיה נדרשה לחוות דעתה באשר לצורך במינוי אורתופד והסוגיה נותרה תלויה ועומדת; אך המבקשת לא הצביעה על כך שבמסגרת התביעה הנוכחית עמדה על הבקשה למנות מומחה אורתופד, כפי שעמדה על בקשתה בעניין המומחית הראומטולוגית. בנסיבות אלה, ניתן להבין את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המבקשת חזרה בה מבקשתה למינוי מומחה אורתופדי. ולבסוף, נזכיר כי בפסק הדין שמחק את התביעה הראשונה נקבע כי התביעה תתנהל בהתאם לראיות שהוגשו במסגרת אותה תביעה.

9.במכלול הנסיבות, איני רואה לשנות מהתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא, כך שהבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, לא יעשה צו להוצאות.