רע"א 6630/00 ועד הנאמנים ת"א - יפו נ. יוסף סילקו

1.המבקש עותר לרשות לערער על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטים זפט וקלינג) במסגרת ה.פ. 936/00 בש"א 20667/00 ובש"א 20779/00 בהן הוחלט להתנות עיכוב הליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש בהפקדת ערבות בנקאית אוטונומית לסילוק מלוא החוב העומד להוצאה לפועל למקרה שלא יזכה בתביעתו.

2.רקע הדברים הוא כדלקמן:

ביום 22.2.87 ניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ה. בן עתו) פסק דין בת.א. 2443/80 סילקו נ' ועד הנאמנים לנכסי הקדש מוסלמי ביפו (להלן - "פסק הדין"). פסק הדין קיבל את תביעת המשיב כנגד המבקש ביחס לחוזה מקרקעין מיום 15.7.73 המתייחס לשתי חלקות בגוש 6216 חלקות 1 ו2- בתל-אביב אשר על אחת ניצב מסגד ובשניה מצוי בית קברות מוסלמי. פסק הדין קבע כי המבקש הפר את החוזה כלפי המשיב וחייב אותו בפיצויי הפרה. ביום 13.10.99 נפתח תיק הוצאה לפועל כנגד המבקש לביצוע פסק הדין. בעקבות זאת, הוגשה על ידו ביום 2.7.00 המרצת פתיחה בה ביקש להצהיר על בטלות פסק הדין מאחר שניתן בחוסר סמכות עניינית. הטעם שניתן לדבר הוא כי מדובר במקום קדוש על פי סמנים 2 ו3- לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל (המקומות הקדושים) 1924, ומכוחן של הוראות אלה סכסוך על בעלות בנכס מקרקעין שעליו ניצבים מסגד ובית קברות אינו מצוי בגדר סמכותו העניינית של בית המשפט, אלא בגדר סמכות הרשות המבצעת על פי אותן הוראות.

בד בבד עם הגשת תביעה זו עתר המבקש לבית המשפט לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל עד למתן הכרעה בתביעתו. החלטת השופט זפט מיום 2.7.00 בבקשה זו היא כי ההליכים יעוכבו בכפיפות למתן ערבות בנקאית אוטונומית לסילוק החוב למקרה שהמבקש לא יזכה בתובענה. חודש לאחר מתן החלטה זו פנה המבקש שוב לבית המשפט וביקש המרת הערובה מערבות בנקאית אוטונומית על מלוא סכום החוב לערבות כזו בשיעור 100,000 ש"ח בלבד. בקשה זו נדחתה על ידי השופט קלינג מן הטעם כי המבקש לא העלה כל נימוק חדש שלא ניתן היה להביאו בפני ההרכב שנתן את ההחלטה המקורית ולכן החליט להותיר את ההחלטה המקורית בעינה. על שתי החלטות אלה מוגשת בקשת רשות הערעור בפני.

בתמיכה לבקשה, מעלה המבקש טיעון בדבר סיכוייה הטובים של תביעתו; כן הוא מצביע על מאזן הנזקים הנוטה בבירור לטובתו ומוסיף כי אין הצדקה לחיובו בהפקדת ערבות בגובה מלוא החוב בשלב זה.

3.נתתי דעתי לנימוקי הבקשה ובאתי לכלל מסקנה כי יש לדחותה, ולהשאיר בעינן את החלטות בית המשפט המחוזי שפועלן הוא כי הליכי ההוצאה לפועל יעוכבו בכפוף למתן ערבות אוטונומית על ידי המבקש על מלוא סכום החוב שהוא חב למשיב על פי פסק הדין.

אלה טעמי:

ראשית , מדובר בתביעה אשר, למען הזהירות, ייאמר כי אינה בת סיכויים טובים. אין זה השלב והמקום להתייחס לסיכוייה של התביעה בפירוט, שכן זו תהא מלאכתו העיקרית של בית המשפט המחוזי בדונו בתביעה לגופה. אסתפק באמירה כי על רקע הוראות דבר המלך והפסיקה שעיצבה את הפרשנות לאותן הוראות מוטל על המבקש נטל לא קל לבסס את טענתו כי הליך אזרחי בין שני צדדים שעניינו תרופות חוזיות בגין הפרת חוזה הנוגעות לחלקה שעליה מסגד ובית קברות מצוי מחוץ לגדרי סמכויות בתי המשפט הרגילים ועניינו - אם בכלל - אמור להתברר בפני רשות אחרת שהוסמכה בידי הרשות המבצעת. ( ראה בג"צ 7128/96 תנועת נאמני הר הבית נ' ממשלת ישראל , פד"י נא(2) 509; בג"צ 222/68 חוגים לאומיים נ' שר המשטרה , פד"י כד(2) 141; בג"צ 267/88 רשת כוללי האידרא נ' בית המשפט לענינים מקומיים , פד"י מג(3) 728; בג"צ 8666/99 תנועת נאמני הר הבית נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' , פד"י נד(1) 199). שנית , הטענה המהותית העולה בתביעה זו בשאלת הסמכות העניינית של בית המשפט לא עלתה, כך נראה, בהליך האזרחי שבמסגרתו ניתן פסק הדין; לא עוד אלא שהפסק הפך סופי ולא הוגש בגינו ערעור וממילא לא הועלתה טענת הסמכות גם במסגרת זו. מעבר לכך, חלפו לא פחות מ13- שנים מאז ניתן פסק הדין הסופי ורק כיום, לראשונה, מועלית טענת הסמכות במסגרת תביעה חדשה, לאחר פתיחתו של הליך ההוצאה לפועל. נסיבות אלה מעמידות את סיכוייה של טענת הסמכות באור מוקשה לא רק לגופה ולמהותה אלא גם לגבי עצם קיום זכות דיונית להעלותה בשלב זה של הדברים. (השווה ע"א 1049/94 דור אנרגיה בע"מ נ' חמדן , פד"י נמ(5) 820, 829; ע"א 4796/95 אלעוברה נ' אלעוברה , פד"י נא(2) 669, 675). בפרשת דור אנרגיה נמתחה ביקורת על העלאה לראשונה של טענת חוסר סמכות עניינית בערכאת ערעור, מקום שקדם לכך דיון שלם ומפורט בערכאה הדיונית ולא נטענה במסגרתו טענת חוסר סמכות עניינית כלשהי. ביקורת כזו עשויה לחול ביתר שאת מקום שטענת הסמכות עולה לראשונה לא במסגרת ערעור אלא שלוש-עשרה שנים לאחר מתן פסק הדין הסופי וכתגובה ישירה לפתיחת הליכי הוצאה לפועל במגמה לעכבם. יתר על כן, בענין זה נדרשת, לכאורה, לא רק פרשנות של מרחב התפרשותן של הוראות דבר המלך בענין המקומות הקדושים, אלא גם הוכחת עובדות הנוגעות לשאלת קיומה או העדרה של סמכות שיפוט. הוכחה זו מוטלת על הטוען להעדר סמכות בהליך הנוגע בדבר, ומשלא הועלתה טענה כזו במועד ולא הוכחו "עובדות סמכותיות" הנדרשות להכרעה בענין זה, עולה השאלה מה סיכוייה של טענת העדר סמכות עניינית העולה בשלב מאוחר של ההליך, ולא כל שכן בהליך נפרד המוגש 13 שנים לאחר מתן פסק הדין הסופי (ראה פרשת אלעוברה נ' אלעוברה , שם, עמ' 668, 674-5, 678, 679 כן השווה סעיף 34 להצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס 28) (מבנה

מערכת בתי המשפט ותקונים שונים)

התש"ס2000- (הצ"ח 2914, התש"ס, עמ' 663). אין צריך לומר כי עשוי לעלות לדיון בהקשר זה גם היבט המניעות שיסודו בחובת תום הלב המוטלת על צדדים למשפט, ובכלל זה צד המפסיד במשפט, ביחס להעלאה לראשונה של טענת העדר סמכות עניינית שנים כה רבות לאחר מתן פסק סופי בעניינו.

שלישית , על רקע הדברים שנאמרו לעיל, וכלל נסיבות הענין, לא נראה לי כי מאזן הנזקים פועל לטובת המבקש במקרה זה. 13 שנים חלפו בלא ששילם את חובו הפסוק ובנסיבות אלה צריך להימצא טעם משכנע במיוחד לעכב את הליכי ההוצאה לפועל. במקרה זה ניאות בית המשפט המחוזי לעיכוב כאמור בכפוף למתן ערבות בנקאית אוטונומית אל מלוא סכום החוב. קביעה זו מאזנת בצורה הראויה בין עניינם של הצדדים ואינני רואה מקום להתערב בה ולשנותה.

4.לאור האמור, אני מחליטה לדחות את בקשת רשות הערעור ויחד עמה יבוטל הצו הארעי שניתן על ידי בית משפט זה ביום 17.9.00.

המבקש ישלם למשיב את הוצאותיו בערכאה זו בסך כולל של 15,000 ש"ח.

בשולי הדברים יצויין כי בשל תקלה התעכב מתן החלטה זו תקופה ארוכה ועם הצדדים הסליחה.