רע"א 6635/02 סופרפלסט בע"מ נ. Societe Nouvelle de Chimie Industrielle

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ע' סלומון-צ'רניאק), בה נעתר בית המשפט לבקשתה של המשיבה לאפשר חקירתו של עד מטעמה באמצעות כינוס וידאו.

2.בשנת 1998 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תובענה כנגד המשיבה - תאגיד זר שמקום מושבו בצרפת. באפריל 2002, סמוך למועד שמיעת העדים במשפט, ביקשה המשיבה מבית משפט קמא שיורה על חקירת המצהיר מטעמה, מר מישל בואסיו – עובד בכיר של המשיבה המתגורר בצרפת – באמצעות ועידת וידאו. זאת, עקב חששו של מר בואסיו להגיע לישראל, לאור ההחמרה שחלה אז במצב הביטחוני ששרר בארץ. בית משפט קמא דחה את הבקשה. בין היתר, הסתמך בית המשפט על החלטה, בבקשה דומה, של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת א' חיות) בת"א 2417/00 SmithKline Beecham P.L.C. נ' אוניפארם (לא פורסם). בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה נדונה כערעור, אשר נתקבל: רע"א 3005/02 SmithKline Beecham P.L.C.

נ' אוניפארם (לא פורסם). בעקבות זאת הגישה המשיבה לבית משפט קמא בקשה לעיון חוזר. בית משפט קמא קיבל את הבקשה, והורה ביום 15.7.02, תוך שהוא מסתמך על החלטת בית משפט זה בפרשת SmithKline , לאפשר את

גביית עדותו של מר בואסיו באמצעות ועידת וידאו. על כך באה בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.המבקשת טוענת כי בעניין SmithKline נתקיימו נסיבות מיוחדות שבעטיין אישר בית המשפט לגבות את העדות באמצעות ועידת

וידאו. בין היתר, העדויות

שם היו מרכזיות ומהותיות לתובענה, ולא היה באפשרות המבקשת שם לאכוף על העדים מטעמה להגיע לארץ על מנת להעיד.

דחיית הבקשה לגבות עדות באמצעות ועידת וידאו הייתה, אפוא, שוללת את האפשרות לגבות כלל את העדויות. נסיבות אלה לא מתקיימות במקרה דנן, כך טוענת המבקשת, ולפיכך אין, לדעתה, לגזור גזירה שווה בין שני המקרים.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל.

4.ההכרעה בבקשתו של בעל דין להתיר גבייתה של עדות באמצעות ועידת וידאו תלויה בנסיבות המיוחדות של המקרה. בין שאר נתונים יש אף לשקול את המצב הבטחוני בתקופה המסוימת וההשלכה שיכולה להיות לאותו מצב על נכונותו להעיד של אדם הנקרא להעיד בישראל. עיון בבקשה שהוגשה לבית משפט קמא לאפשר חקירתו של מר בואסיו באמצעות ועידת וידאו מלמד, כי לעת ההחלטה מיום 15.7.02 וכיום לא היה מקום להיעתר לבקשה. הבקשה המקורית הוגשה לבית המשפט המחוזי בחודש אפריל 2002. בנימוקי הבקשה הודגש המצב הבטחוני המיוחד באותם ימים, זמן קצר לאחר הפיגוע בבית מלון בנתניה. אף בתצהירו של מר בואסיו שתמך בבקשה, נאמר שהוא היה נכון לבוא לישראל, אלא שהפיגוע בנתניה הביא לשינוי בעמדתו. מסתבר, אם כן, כי הבקשה שהוגשה לבית משפט קמא הייתה תלויית זמן ונסיבות. משנשתנו הנסיבות לטובה, אין סיבה שעדותו של מר בואסיו לא תישמע בצורה הרגילה, היינו על דרך נוכחות פיזית בבית המשפט.

5.אי לכך, הערעור מתקבל באופן שההחלטה מיום 15.7.2002 מבוטלת, ואילו ההחלטה הקודמת, מיום 25.6.2002, תעמוד על מכונה. המשיבה תישא בשכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 ש"ח.