רע"א 6655/00 חיים גלינצמן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

לנוכח תובענה שהגישו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כנגד המשיב, הורה בית-המשפט המחוזי לעכב, כסעד זמני, הליכי הוצאה-לפועל שבהם נקט המשיב - לאחר שחובם של המבקשים כלפיו הגיע לסכום של כ3,300,000- ש"ח - למימוש משכנתא שהייתה רשומה לטובתו על דירת המבקשים (להלן: הדירה). וכך כתב בית-המשפט המחוזי (השופט יהודה זפט) בהחלטתו לעכב את הליכי מימוש המשכנתא:

בפני בקשה לעיכוב הליכי מימוש משכנתא על דירת המבקשים, שערכה נאמד בכמליון דולר. דעתי לאחר עיון בטיעונים הכתובים של ב"כ הצדדים, היא שסיכויי המבקשים לזכות בתובענה מפוקפקים ביותר.

עם זאת, מדובר בדירת מגורים ו[המשיב] הביע הסכמה לעיכוב הליכי המימוש אם העיכוב יותנה בהפקדת ערבות בנקאית.

אני נעתר לבקשה בתנאים הבאים:

א.בתוך 10 ימים מהיום תופקד ערבות בנקאית אוטונומית בסכום של 200,000 ש"ח...

היה ולא יסתיימו ההליכים... עד 31.12.01, תופקד ערבות בנקאית אוטונומית נוספת בסכום של 300,000 ש"ח... וכך הלאה לגבי כל שנה נוספת.

על תנאי הערובה שנקבע כי על המבקשים להמציא, הגישו הם בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה. טענתם הייתה, כי עקב מצבם הכלכלי הקשה אין באפשרותם להעמיד את הערבות הבנקאית האוטונומית שנדרשה מהם, וכי פירושה המעשי של החלטת בית-המשפט המחוזי הוא המשך מימוש המשכנתא על דירתם וסילוקם ממנה. עוד נטען, כי ראוי לאפשר למבקשים להעמיד כערובה - חלף הערובה שקבע בית-המשפט המחוזי - את המשכנתא הרשומה על הדירה עצמה, וזאת לנוכח ההפרש שבין שוויה של הדירה לבין גובה חובם הנוכחי למשיב.

במהלך הדיון בבית-משפט זה, הסכים המשיב לכך שהמבקשים יעמידו ערובה אחרת חלף סכום הערבות הבנקאית האוטונומית שנקבע שעליהם להפקיד. הצדדים נתבקשו איפוא לבוא בדברים על-מנת להגיע להסכמה בעניין זה, והדיון הוחזר לבית-המשפט המחוזי.

המבקשים הציעו להעמיד ערבות בנקאית בסך 10,000 ש"ח. בהיעדר הסכמה בין הצדדים, קבע בית-המשפט המחוזי (השופט נסים ישעיה), כי -

ההצעה של המבקשים לחלופת ערובה אינה רצינית ואינה יכולה לעמוד כתנאי לעיכוב ביצוע מכירת הדירה ע"י [המשיב]. עם זאת וכדי להקל במידת מה על המבקשים, אני קובע כי אם הם יפקידו סכום של 200,000 ש"ח במזומן, או בערבות בנקאית תוך 30 יום מהיום, וערבות זו בלבד... ללא הערבויות הנוספות שנקבעו ע"י כבוד השופט זפט... יעוכב ביצוע הליכי מימוש המשכנתא עד מתן פסק דין בתובענה העיקרית...

מכאן הבקשה שבפניי, שבגידרה חזרו המבקשים על טענתם שלפיה אין הם יכולים להעמיד ערבות בנקאית של 200,000 ש"ח, וכי ראוי להסתפק במשכנתא על דירתם כחלופת-ערובה.

מנגד, המשיב תמך יתדותיו בהחלטת בית-המשפט המחוזי., והוסיף, כי במהלך תקופת עיכוב מימוש המשכנתא תופח חובם של המבקשים למשיב בשיעור ריבית גבוה. המשיב טען עוד, כי דירת המבקשים אינה יכולה לשמש ערובה מספקת, משום ששוויה פחת, ובהליך מימוש בהוצאה-לפועל אף צפוי להתקבל תמורת מכירתה סכום נמוך בכ15%- משווי זה.

דין הבקשה להידחות.

בית-המשפט המחוזי בחן את חלופת הערובה שהציעו המבקשים וקבע כי אין בה די. למרות זאת הפחית בית-המשפט המחוזי את נטל הערובה שהוטל על המבקשים להמציא. לא מצאתי כי עליי להתערב בהחלטתו, המאזנת כראוי בין האינטרסים של הצדדים.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.