רע"א 6658/07 יצחק הוד נ. מ.ת.ב חברה למדידות הנדסה בע"מ

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו (כב' השופטים ה' גרסטל, ע' פוגלמן וא' ש' שילה), שדחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב – יפו (כב' השופטת ש' אלמגור) לתשלום הוצאות.

המבקש הגיש לבית משפט השלום בתל-אביב – יפו תביעה לתשלום הוצאות שנגרמו לו, לטענתו, בשל הליכים משפטיים שנאלץ לנהל נגד המשיבים. כן תבע פיצויים בגין נזק שנגרם לו, לטענתו, כתוצאה מעיכוב הליכי הוצאה לפועל ועיכוב כספים שהגיעו לו מהמועצה המקומית פרדס חנה (להלן: המועצה ). העובדות ברקע הדברים, כפי שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית הן כי המשיבה 1 זכתה במכרז שפרסמה המועצה לביצוע סקר מקרקעין של נכסי חייבים בארנונה בתחומי המועצה. לצורך ביצוע החלק מהתחייבויותיה על פי המכרז, שכרה המשיבה 1 בשנת 1985 את שירותיו של המבקש כמודד מקרקעין. המועצה לא שילמה למשיבה 1 את התמורה המגיעה לה בגין ביצוע העבודות, ועל כן הגישה המשיבה 1 תביעה נגד המועצה, כאשר הוסכם בין המבקש למשיב 2 כי הם יחלקו בשכר טרחת עו"ד אריאלי שייצג את המשיבה 1 בתביעה זו. בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את התביעה וחייב את המועצה לשלם למשיבה 191,004 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ושכר טרחת עורך דין. הליכים נוספים התנהלו לאחר מתן פסק הדין (ערעור, תיקון פסק הדין וערעור נוסף) ובסופם הועמד סכום פסק הדין על 390,858 ₪. במקביל נתגלעה מחלוקת בין המבקש למשיבה 1 על חלקו של כל אחד מהם בסכום שנפסק, מחלוקת שבעקבותיה החליטה המשיבה 1 לשכור את שירותיו של עורך דין אחר, עו"ד בן מאיר, תחת עו"ד אריאלי.

נוכח הסכסוך הגיש עו"ד אריאלי בקשה לטען ביניים על מנת שבית המשפט יורה לו כיצד לנהוג בכספים שגבה מהמועצה. בהתאם להסכמת הצדדים הועבר העניין להכרעתו של בורר וזה קבע כי המבקש זכאי למחצית הכספים וכי המשיבה 1 מחויבת לשלם לו גם הוצאות ושכר טרחת עורך דין. במסגרת טען הביניים הסכימו הצדדים גם כי הטיפול בהליכי ההוצאה לפועל שהחלו בעקבות הזכיה בתיק נגד המועצה יועבר לעו"ד בן מאיר וזה יפקיד את הכספים שייגבו בחשבון נאמנות. בית המשפט חייב את הצדדים בתשלום שכר טרחתו של עו"ד אריאלי, שיתחלק ביניהם בחלקים שווים.

הצדדים לא שילמו לעו"ד אריאלי את שכר טרחתו ועל כן הוא הגיש נגדם תביעה. בהליכי הערעור הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו שכרו של עו"ד אריאלי יעמוד על 800,000 ₪ ויחולט מכספי הפיקדון שהגיעו לידיו מהליכי ההוצאה לפועל בתיק בו טיפל.

2.

על רקע ההליכים הללו הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום, בה תבע את המשיבה 1 לשלם לו הוצאות בסך של 644,000 ₪ שנגרמו לו לדבריו כתוצאה מניהול הליכים משפטיים אליהם נקלע לטענתו עקב סירובה של המשיבה 1 לשלם לו את המגיע לו בגין העבודה שביצע עבורה. הוצאות אלה כוללות שכירת שירותיו של עורך דין, אובדן ימי עבודה, עוגמת נפש, שכר טרחה שהמבקש טוען כי שילם ביתר לעו"ד אריאלי ואובדן פירות הכספים עקב עיכובם כתוצאה מניהול ההליכים.

בית משפט השלום דחה את התביעה בנמקו כי עילת התביעה בגין ההוצאות שנגרמו למבקש כתוצאה מניהול ההליכים המשפטיים להם היה צד נבלעה והיא בבחינת מעשה בית דין בכל הליך והליך, ולו רצה המבקש לערער על שיעור ההוצאות שנפסק לזכותו בכל הליך, היה עליו להגיש ערעור על ההחלטות השונות ואין לעשות כן בדרך של הגשת תביעה נפרדת. בית המשפט דחה גם את טענת המבקש כי הסכים להסדר הפשרה שהושג בבית המשפט המחוזי בעקבות טען הביניים שהגיש עו"ד אריאלי מתוך מחשבה לתבוע בבוא היום את החזר הוצאותיו בגין ניהול ההליך, תוך שהוא מדגיש כי המבקש היה מיוצג בהליכים אלה. הטענה כי המבקש שילם לעו"ד אריאלי שכר טרחה ביתר נדחתה מהטעם שלא הוכחה. הטענה כי כתוצאה מעיכוב קבלת הכספים מהמועצה נגרם למבקש נזק בגין אובדן פירות הכספים נדחתה אף

היא

חרף חוות דעת המומחה שהציג המבקש, מהטעם שהוכח שהסכומים שנגבו הופקדו בחשבון נאמנות שצבר פירות. בנוסף נקבע כי טענת המבקש כי נגרם לו נזק כתוצאה מביטול עיקול שהוטל על כספי המועצה, לא הוכחה.

3.

המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי אכן המשיבה 1 הפרה את ההסכם שערכה עם המבקש באשר לנשיאה משותפת בהוצאות ובהפסדים של המשפט נגד המועצה ולחלוקה שוויונית של הכספים שיתקבלו מהמועצה, ואולם במסגרת הבקשה לטען ביניים הועבר הסכסוך בין הצדדים להכרעת בורר וזה הכריע לטובת המבקש וזיכה אותו בהוצאות תוך שקבע כי אינו זכאי למלוא הוצאותיו. במצב זה קיבל בית המשפט המחוזי את קביעת בית משפט השלום בדבר "היבלעות" עילת התביעה שעניינה הוצאות שנגרמו למבקש בגין ההתדיינות המשפטית, בפסק הבוררות. בית המשפט סבר כי הוצאות ההליך הן חלק מקביעת החיוב ועל כן קיימת תחולה לכלל בדבר מעשה בית דין, ומשכך בדין נדחתה תביעת המבקש. הטענה באשר לשכר הטרחה ביתר ששילם המבקש לטענתו נדחתה מהטעם של אי התערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים וכן נדחתה הטענה כי התמשכות ההליכים גרמה לכך שהשכר ששילם המבקש לעו"ד אריאלי היה גבוה מכפי שהוסכם בין הצדדים. מאחר שהצדדים הגיעו לפשרה באשר לשכר טרחתו של עו"ד אריאלי, דחה בית המשפט המחוזי גם את הטענה בדבר הנזק שנגרם למערער כתוצאה משחרור העיקול על כספי המועצה. טענת המבקש לנזק בשל הפרשי ריבית נדחתה מטעמיו של בית משפט השלום. בית המשפט דחה גם בקשה שהגיש המבקש להתיר הבאת ראיות נוספות בערעור, בקבעו כי ראיות המעידות על קיום הליכים נוספים בין המשיבה 1 לעו"ד אריאלי אינן נחוצות לצורך הכרעה בערעור, הגם שציין כי ראוי היה כי המשיבה 1 תצרף את המערער לתביעה, שנגעה גם לעניינו. יצוין כי בית המשפט דחה גם ערעור שהגישו המשיבים נגד אי פסיקת ההוצאות לזכותם.

4.

המערער סבור כי בשלושה עניינים שגה בית המשפט המחוזי: ראשית, אין מ דובר לטענתו במעשה בית דין, שכן לדבריו התנהלותה של המשיבה 1 מהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט לצורך אי מילוי התחייבויותיה כלפיו ונושא זה הועלה לראשונה בתביעתו הנוכחית, שהסעדים השונים שביקש במסגרתה כלל לא נידונו או הוכרעו ; שנית, הוא סבור כי קביעת בית משפט השלום כי לא הוכח תשלום שכר טרחה ביתר לעו"ד אריאלי הינה קביעה שרירותית והיה מקום להתערב בה ; שלישית הוא טוען כי על קביעות בית המשפט המחוזי מעיבה הגשת בש"א 3526/07 בה התגלה לדבריו כי בזמן מקביל לדיון בפני בית משפט השלום בתביעתו, התבררה בפניו גם תביעה שהגישה המשיבה 1 נגד עו"ד אריאלי להחזר כספים בגין תקופה בה היו הצדדים שותפים בייצוגו, אך בית המשפט לא מצא לנכון לצרפו כצד לתובענה זו. יובהר, כי בש"א 3526/07 הינה בקשתו של המערער להשלים ראיות אלה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, מצאתי כי יש לדחותה.

מקובלת עליי עמדת הערכאות דלמטה כי עילת התביעה שעניינה ההוצאות שנגרמו למבקש על פי הנטען בגין ההתדיינות המשפטית, נבלעה בפסק הבורר שנדרש מפורשות לנושא ההוצאות המגיעות למבקש וכי קם בעניין זה מעשה בית דין. בית המשפט המחוזי הפנה בפסק דינו לדברים שאמר השופט ש' לוין בעניין אחר, בשאלת היחס בין חיוב בהוצאות לבין עילות התביעה לגופו של עניין, אך יש לדברים, גם לטעמי, נגיעה לענייננו:

"...אני סבור שאין לראות בקביעת החיוב ובפסיקת ההוצאות הליכים נפרדים זה מזה אלא הליך אחד המתפרש לשני שלבים, והשאלה אם מ דובר ב"ענין" אחד או שניים אינה צריכה להיחתך לפי עיתוי קביעת ההוצאות אלא לגופו" (בש"א 6732/94 זילברמן נ' לוריג (לא פורסם, 29.1.95)).

נושא ההוצאות שנגרמו למבקש נדון והוכרע במסגרת טען הביניים והליך הבוררות שבעקבותיו וההכרעה בו מהווה לטעמי חלק מהחיוב שנקבע במסגרת הליכים אלה. בנסיבות אלה ברי כי לו חפץ המבקש להשיג על סכום ההוצאות שנפסק לזכותו, היה עליו לעשות כן בדרך של ערעור ולא בדרך של הגשת תביעה חדשה ונפרדת (ראו והשוו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 664 (מהדורה שמינית, 2005). אני סבורה אפוא כי אין כל הצדקה להתערב בקביעות הערכאות דלמטה בעניין זה, ומכל מקום המבקש לא הצביע על כל שאלה משפטית עקרונית שחשיבותה חורגת מעניינם המצומצם של הצדדים ואשר מצדיקה מתן רשות לערער (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

6.

טענותיו של המבקש נגד קביעת בית משפט השלום כי לא הוכח ששילם לעו"ד אריאלי שכר טרחה ביתר אינן מצדיקות דיון בפני ערכאה שלישית לאחר שנבחנו על ידי ערכאת הערעור ונדחו. הטעם אותו ציין בית המשפט המחוזי כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי העובדה שקבעה הערכאה הדיונית אלא במקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הדיונית פגם היורד לשורשו של עניין או שהממצאים העובדתיים אינם מבוססים על פניהם (ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל (לא פורסם, 8.2.06) ; ע"א 5118/92 חברת אלטריפי ללתעהודאת אלעאמה בע"מ נ' סלאיימה , פ"ד נ(5) 407, 415 (1997)), יפה ביתר שאת כאשר מתבקש מתן רשות לערעור בפני ערכאה שלישית. טענה זו דינה דחיה אפוא.

7.

טענתו השלישית של המבקש אינה אלא ניסיון לעקוף את החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא להתיר הבאת ראיות נוספות בערעור. מעבר לכך שקביעות בית המשפט המחוזי בסוגיה זו מקובלות עליי, טענה זו אין בה כל חשיבות עקרונית ודינה דחיה לאחר שנידונה על ידי בית המשפט המחוזי.

לא למותר להוסיף, כי בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש נהג שלא כשורה בכך שהגיש את הראיות שצירופן התבקש, יחד עם הבקשה. בבקשה שבפניי שב המערער ופועל באותה דרך של צירוף ראיה שלא הותר לו להביאה בשלב הערעור, על ידי שצירף את הבקשה ואת הראיה אותה ביקש להביא (פסק דין של בית משפט השלום ב- א 89636/99). על הפסול בהתנהגות זו עמד בית המשפט המחוזי אך לצערי לא היה בכך כדי להביא את המבקש מלשוב ולעשות כן.

הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.