רע"א 6672/99 עדנאן סלאח נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ

בפני בקשה לפטור מתשלום אגרה ומחובת הפקדת ערבון.

1.המבקש נהג במכונית בעת שהושלכו אבנים לעבר רכבו. הוא נפגע, איבד את השליטה ברכב, פגע ברכב אחר ונפגע. תביעתו בבית הדין לעבודה, לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל1970- (להלן: "חוק התגמולים") נמחקה, לבקשתו, משהוצג בפניו פסק דין קודם של בית הדין, בו נקבע, כי אינו "תושב ישראל" (ומשום כך, כך נטען, אינו זכאי למעמד של "נפגע" לעניין חוק התגמולים). תביעתו נגד מבטחות הרכב נדחתה בשתי ערכאות, משום שנקבע, כי העובדה שמקורה של התאונה הוא בפעולת איבה מוציאה את התאונה מגדרה של תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975- ("חוק הפיצויים"). בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ר' שטראוס) קבע, כי לשיטתו, בא המבקש בקהל הזכאים לפיצוי לפי חוק התגמולים, ומטעם זה אין הוא מקופח כתוצאה מאי ההכרה בתאונה כבתאונת דרכים. בית המשפט המחוזי (כב' הנשיא זילר וכב' השופטים צור ובן זמרה) לא נדרש לשאלת תחולתו של חוק התגמולים על המבקש.

2.לטענת המבקש, שומה היה על בית המשפט המחוזי להתייחס במפורש לחוק התגמולים: לקבוע פוזיטיבית את זכותו של המבקש לפי חוק זה, או לקבוע, כי אינו זכאי לפי החוק ומשום כך להכיר בפגיעתו כתאונת דרכים. לשיטתו, מעוררת בקשת רשות הערעור סוגיות נכבדות הנוגעות ליחס שבין שני החוקים ולאפשרות, כי נפגע ימצא עצמו נטול פיצוי.

3.בבקשה שבפני טוען המבקש, כי הוא מטופל במשפחה בת 13 נפשות, אינו עובד זה זמן מה וקודם לכן הרוויח כ - 3,500 ש"ח לחודש. מטעם זה, והואיל ולטענתו טובים סיכוייו להצליח בבקשת רשות הערעור הוא מבקש פטור מאגרה ומהפקדת ערבון.

4.המשיבות מתנגדות לבקשה. לטענתן, נדון עניינו של המבקש והוכרע לחובתו בשתי ערכאות. הוא אף חוייב בהוצאות הערכאה הראשונה בסך 6,000 ש"ח והוצאות אלו טרם שולמו. מטעם זה מבקשות המשיבות, כי יושת על המבקש סכום ערבון ריאלי.

5.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, החלטתי לקבל באופן חלקי את הבקשה שבפני. על פי האמור בתצהירו של המבקש, ובהיעדר ראייה לסתור, אני מוצא כי מצבו הכלכלי של המבקש, בצירוף העובדה שבקשת רשות הערעור מגלה עילה (ולעניין זה אדרש מייד), מצדיקים את הפטרתו מתשלום אגרה, מכח הוראות תקנה 13 לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח1987-. עם זאת, איני רואה אפשרות לפטור את המבקש כליל מחובתו להבטיח את הוצאותיהן של המשיבות בהליך. המבקש אכן מעורר סוגייה מעניינת הנוגעת לסיטואציה היפוטטית בה ייקלע תובע לחלל ריק מחוץ לתחולת חוק התגמולים וחוק הפיצויים גם יחד. וסוגיה זו, אם תתעורר בטהרתה, אכן עשוייה להצדיק את קיומו של ערעור שני. דא עקא, אין כל ודאות שבעניינו של המבקש מתקיימת סיטואציה זו. כאמור לעיל, הערכאה בעלת הסמכות הייחודית לדון בתביעות לפי חוק התגמולים היא בית הדין האיזורי לעבודה, ובית דין זה לא נדרש למעשה לגוף תביעתו של המבקש. ובהיעדר קביעה ברורה מצדו באשר לזכאותו או אי-זכאותו של המבקש, מתעוררת השאלה אם בקשת רשות הערעור אכן מעוררת סוגייה עקרונית הטעונה הכרעה והמצדיקה את קיומו של ערעור שני. מטעם זה, בהתחשב בעובדה שהמדובר בבקשת רשות ערעור שני, בהודאת המבקש בדלות אמצעיו ובעובדה שטרם פרע את סכום ההוצאות שהושת עליו בבית משפט השלום, אני סבור, כי יש להבטיח, ולו במידת מה את הוצאותיהן של המשיבות. ולפיכך אני מעמיד את סכום הערבון על סך 5,000 ש"ח.

המבקש מופטר איפוא מתשלום אגרה. עליו להפקיד ערבון בסך 5,000 ש"ח, וזאת תוך ששים יום ממועד המצאתה של החלטה זו.